פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 783 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תנין - סיפורונצ'יק I.V olokita
שלושים ושבע שנות חיים. שלושים ושבע שנים של חיים. בהם, יום אחר יום, רגע אחר רגע אני מנסה לנחש כיצד אמות ברגע שיבוא מייד לאחר הנשימה הבאה שאשאף אל ראותיי. אבל תמיד הוא מאכזב, אלוהים. אף פעם הוא לא נותן לי את הסיפוק של ה"לאקי גאס". ואני? אני ממשיך הלאה. לחיות. עדיין. ובכל זאת, לאלוהים הזה שלי עדיין יש את זה. כי מכל הימים שהיה יכול לבחור מהם, מכל מאות אלפי הרגעים שעברנו יחד, דווקא עכשיו הוא בא לקחת אותי, בדיוק בשיא של החיים שלי. ממש באמצע החופשה המשפחתית. ולמרות שמאחורי שלושים ושבע שנות נסיון ואלפי תרחישים אפשריים למותי, אלוהים החליט שאני צריך למות בדרך הכי מקורית שיש. נו שויין, לך תתווכח עם אלוהים.
בכל אופן אני את החופשה הזאת כמעט ומיציתי עד תום. האמת, נהנתי מאוד, גם הילדים. האישה קצת פחות (אבל היא פולניה). עשיתי הכל. ממש את כל מה שלא הספקתי בכל ימי חיי, דחסתי לחופשה אחת קצרה. טיול בחו"ל, מסעדות עם הילדים, סרטים בקולנוע ואפילו פעמיים סקס ביום (רק מזכיר שאשתי פולניה אז תרשמו על זה ניקוד כפול בבקשה). אבל כמה כבר אפשר להנות, בכל זאת שלושים ושבע שנים של עבודה משרדית הופכות את הגוף לרכז שרירים ושומן שמבצע רק במידה שצריך. מעבר לזה כבר צריך אישורים וטפסים, וזה כבר בירוקרטיה שדיי גדולה עליי כרגע.
אז בכל מקרה, ביום האחרון לחופשה ישבתי על האמריקן קומפורט שלי ואמרתי לאשה ולילדים שלא יפריעו. "היום זה יום חופש מהחופשה שלנו", ככה אמרתי, נשבע. "היום אני והנשיונאל ג'אוגרפיק שלי עושים מרתון".
אז הדלקתי את הטלוויזיה וזפזפתי, עד שהגעתי לערוץ 41. הערוץ האהוב עלי.
מה אני אגיד לכם? ראיתי ונהנתי מכל רגע, במיוחד מהתוכנית על הסוריקטות, ששבאופן דיי אירוני, קצת מזכירות לי את עצמי. איזו מן חיה מוזרה היא הסוריקטה, כל היום מחוץ למחילה, עומדת על שתיי רגליים קטנות ומסתכלת אל השמיים. כאילו כל חייה מחכה לנשר שיבוא לקחת אותה.
פתאום הסתיימה התוכנית ותוכנית חדשה החלה. האמת, כבר ראיתי אותה פעם. כנראה שידור חוזר, אבל אני לא מתלונן. זו התוכנית עם ההוא, ג'יסון איש התנינים. זה שהיה תופס את התנינים, מודד אותם, בודק ואז מחזיר למיים. עד שיום אחד (שוב באופן אירוני) תפס אותו תנין. ועכשיו הוא ז"ל.
מפה לשם, התוכנית זרמה לי, אז ראיתי. מה עוד היה לי לעשות, הרי נשארתי לבדי בבית. פתאום, ותאמינו לי שזה היה פתאום. תנין יוצא לי מהטלוויזיה. אבל לא סתם תנין, אחד כזה בהיי דפינישן. תשמעו, מה אני אגיד, זו חתיכת תקלה. כאילו, הייתם מצפים מהנשיונאל ג'אוגרפיק או לפחות מהיינס (שנחשבים לפירמה לא רעה בתחום הטלוויזיה) שישימו איזה שומר או שניים בכניסה וביציאה מהטלוויזיה. כאילו מה, היום זה קורה אצלי מחר אצלכם. בקיצור, כנראה שהאיש שכל תפקידו היה לשמור שמחדלים כאלו לא יקרו היה חולה או שהוא סתם נרדם משעמום והתנין פשוט עבר מסך.
"גבר" אמר התנין. "עשה טובה פתח לי את הדלת".
"אין מצב בעולם" אמרתי ועליתי עם שתי הרגליים על האמריקן קומפורט החדשה שלי.
"אחי, ג'יסון יהרוג אותי. פתח את הדלת, בבקשה ממך" הפציר בי התנין בעניי עגל בוכיות.
"פתח בעצמך, אני לא רוצה חלק בעסק הזה" עניתי לו (באומץ רב אני חייב לציין).
"תשמע חבר, אם היו לי ידיים הייתי יוצא כבר מזמן. לבד. אבל הרגליים הקדמיות שלי קצרות ואני לא מגיע לידית של הדלת" ניסה התנין לשכנע אותי. "נו... באמא שלך, אני רק רוצה שתפתח את הדלת. אני אצא לבד, אתה תסגור אחריי את הדלת וכאילו כלום לא קרה כאן".
"אתה כנראה חושב שנולדתי אתמול" עניתי לתנין. "אתה תצא החוצה ותיבהל מהתנועה בכביש. והנה הופ, אני מסיע אותך רק עד התחנה המרכזית ושם... תעזור לי לקנות כרטיס, דבר עם הנהג שיעשה טובה ו...".
"לא צריך" קטע אותי התנין באמצע דבריי.
"מה זה?" שאלתי בקול עצבני.
"לא צריך. עזוב גבר. באמת תודה. אני אחזור לי לטלוויזיה. אתה יודע, זה שידור חוזר. בדקה 76 ג'יסון תופס לי את הזנב. אחי, בדקה ה82 כבר כל הזרוע שלו תקועה לי עמוק בתחת. אבל אתה. מה אכפת לך? שב, שב תהנה מנשיונאל ג'אוגרפיק שלך".
הסתכלתי עליו ומחשבותיי נדדו. איזה יפה זה תנין בHD. הוא גם נראה אמין יותר מכל תנין אחר שראיתי בחיי עד כה. "טוב, בוא איתי אני אקח אותך" אמרתי בהכנעה.
"אל תיקח ואל תעשה טובות. רק פתח לי את הדלת" השיב לי התנין בבוז.
ירדתי מהכורסא וניגשתי אל הדלת, פתחתי אותה בשקט יחסי. הוא השתחל בפתח שנוצר בין המשקוף אל החוץ, אפילו לא חיכה עד שתיפתח לגמריי.
"תודה איש יקר" סינן התנין ואני הנהנתי בראשי כמחוות שלום אחרונה.
"אגב, יש לך קצת בונזו לתנין רעב?" שאל התנין ממש לפני שהספקתי לסגור את הדלת.
"מצטער נגמר לי הכלב לפני שנה" עניתי ברצינות גמורה והוא הרכין ראשו כאילו היה משתתף בצערי.
"טוב לא נורא, תודה על הכל ותמסור ד"ש לג'יסון" אמר התנין ונעלם.
חזרתי לאמריקן קומפורט שלי והרהרתי במעשה שעשיתי עכשיו. "פעלתי בסדר סך הכל" שיבחתי את עצמי.
"תתבייש לך" נשמע קולו של ג'יסון מן המרקע. "בוא תעמוד מולי כאן כמו גבר ותסביר לי מה אני אמור לעשות עכשיו. בעוד דקה הייתי אמור לתפוס תנין. מאן, פאקינג נשיונאל כבר שילמו לי על זה. אני את כל הכסף כבר בזבזתי מזמן. זהו, אבוד. עכשיו מאיפה אני אביא להם 200 אלף דולר פיצוי?". ג'יסון התחיל לבכות, ואני שלא יכולתי לראותו כך ניסיתי לכבות את הטלוויזיה מבלי שירגיש. אך הוא הרגיש אז הפסקתי מיד.
"אתה יודע מה? אתה תהיה חייב לעזור לי" קבע ג'יסון.
"בטח" עניתי. אני אינני מתנער מאחריות בדרך כלל.
"תשמע" אמר ג'יסון ועיניו בורקות מאורו של רעיון מבריק, "קפוץ הנה אליי לכמה דקות, יש לי אואוטפיט של תנין, תלבש. כנס למיים, תעשה קצת שפליצ'ים ואז אני תופס אותך ומייד משחרר".
"בלי הקטע של היד ב..." שאלתי בפחד.
"בלי, בלי. גם ככה קיבלנו על זה המון תלונות" הרגיע ג'יסון.
"טוב" עניתי. "אבל רק בשבילך ורק אם השם שלי יופיע בקרדיט".
"עליי, סגור" ענה ג'יסון ואני קפצתי מיד אל הצד השני.
ביננו, רק ככה צריך להעביר חופשה. בערוץ הנשיונאל. בתוך הערוץ. פששש... מה שיש להם פה. פשוט מדהים.
על כל פנים, נכנסתי, לבשתי חליפה של תנין, קפצתי אל המיים, עשיתי קצת שפליצ'ים והמתנתי. זהו, מכאן כבר לא חזרתי יותר. מסתבר שהיו הרבה תלונות על התוכנית של ג'יסון. אז נשיונאל, באמצע השידור החוזר יצאו לפרסומות והעלו תוכנית אחרת במקום לחזור כמתוכנן עם ג'יסון. האמת הם עושים את זה הרבה. לא מכובד, אבל היי, זו עדיין זכותם.
ואלוהים. איך אומרים? הוא נמצא בפרטים הקטנים.
איי. וי. אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים קצת סיוע בבקשה I.V olokita
אין לי מושג אם הסיפור הזה מעביר מסר מבחינת הקורא או סתם חביב. כלומר, אני מבחינתי מבין למה התכוונתי אבל זו לא חוכמה.
פידבקים יתקבלו בשמחה...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אני רואה כאן שמץ של דמיון בין זה לבין ׳צמרמורת- סיפור לבחירתכם׳? Nameless
כלומר, יש את הספר הזה של סיפור לבחירתכם של צמרמורת, ואני זוכרת באחד מהם,
הדמות לבסוף נתקעה כציפור בשעון קוקיה בגלל בחירה לא נכונה- אתה מבין למה אני מתכוונת?
המסר שאני הבנתי (וזאת דעתי) שהדובר לכאורה ניסה להתחמק מהמוות (רק בגיל 37? מה כבר היה יכול להרוג אותו?)
ואלוהים מצא לו עונש גרוע ממוות.
מה באמת היה המסר?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה I.V olokita
לא קראתי אף פעם את הסיפור שאת הזכרת אבל אני מניח שלפעמים יהיו קווי דמיון בין מליוני הסיפורים בעולם.
בכל מקרה, בסיפורים שלי המסר הוא חלק מאותו הרגע. כלומר, כל פעם שתקראי את הסיפור מחדש, המסר ישתנה בהתאם למצב הרוח שלך, לתקופה ובהחלט גם לגילך.
בכל מקרה, אם את באמת רק בת 12 המסר שקיבלת מובן לי בהחלט ועזרת לי מאוד. אני הבנתי משהו אחר לגמריי.
מקווה שלא סיבכתי אותך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בבקשה ;) Nameless
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אני רואה I.V olokita
מבחינתי הוא שואף להיות קדוש מעונה. בגלל זה הוא כל הזמן מנחש איך הוא ימות ולא עסוק באיך לחיות ולהנות מהחיים. דווקא כשהוא סוף סוף נהנה, הוא מת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
