פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1304 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אלוהים - סיפורונצ'יק I.V olokita
ג'ון ניער את ראשו כאחוז דיבוק. חלקי זכוכית ומתכת שהיו קטנים מכדי שעיין בלתי מזויינת יוכלו להבחין בהם עפו לכל עבר, התפזרו כאבק באוויר החדר. מעת שפלג גופו העליון התחיל להכביד עליו בכאבים דוקרניים שמרכזם בחזהו, הוא הפסיק לנדנד את צווארו אך המשיך לטפוח בחוזקה על ראשו עוד ועוד, עד שהיה בטוח שאין עוד לכלוך אשר דבק בו. לאחר מכן, הפסיק לרגע ממעשיו, השתעל קלות ומיד המשיך מסרק את שערו בידיו. מעבר לאותו הלכלוך, ג'ון לא הבחין בדבר חריג שקרה באותו היום. מבחינתו עדיין היה בוקר, הוא עדיין היה במכוניתו ועצם העובדה שהתאפשר לו לנער את ראשו בפראות ברכב נוסע, נבעה רק בזכות העובדה הפשוטה שהרמזור שינה את צבעו והפך אורו לאדום.
כעת, לאחר שחשב על כל אלו בשנית, נדמה היה לו כי רצף האירועים הזה הוא כמעט בלתי אפשרי, והחשש שאין הדברים אכן כפי שהוא זוכר אותם התחיל מכרסם בו. למען האמת, הוא ידע שהוא מזמן כבר אינו יושב ברכב, אך לא היה לו מושג היכן הוא נמצא באותו הרגע, הוא גם לא ממש זכר שנכנס אותו הבוקר לאותו המקום. ג'ון הרים את ראשו והביט סביבו. הוא היה ישוב בחדר, מעין משרד אשר נראה היה כי יד אדם מבוגר עיצבה. גודלו של המקום לא היה נוח יותר מחדרו של ילד קטן אשר לא נזקק למרחב מחייה רב בכדי להתקיים. המשרד היה בנוי שלוש קירות לבנים ואילו הדופן הרביעית, זכוכית גדולה ודלת קטנה במרכזה. על חלון הראווה היו מודפסות המילים "אלוהים השמת אנוש" אך מכיוון שג'ון היה מצדו הפנימי של המשרד, כל שיכול היה לקרוא הוא "שונא תמשה םיהולא" ואלו כלל לא הסתדרו לו לרצף הגיוני. לפיכך העדיף להניח שהוא פשוט עייף בעודו ממשיך להדחיק את העובדה שמאז ומעולם לא הצטיין בלימודיו.
"אז מה ג'ון" אמר אלוהים בעוד הוא נוגס ומפרק בתאוותנות את נתח העוף הענק שהיה נתון בידיו. ג'ון קפץ ממקומו כאילו הכישו נחש בעכוזו.
"סליחה" אמר אלוהים לנוכח הבהלה שאחזה באיש המסכן שהיה כמו מרוח לאחור על כסאו, מתנשף בבהלה.
"אני מתנצל זו אשמתי" השיב ג'ון בהתנצלות משל עצמו מייד לאחר שחזר צבע הדם אל פניו, "כנראה שהייתי כה שקוע בתנועת העוברים והשבים אל מול חלון המשרד עד כי לא הבחנתי בנוכחותו של כל אדם אחר בחדר זולותי".
"אין בכך כל בעיה ג'ון" אמר אלוהים בקולו השקט והעמוק. "כעת, היכן היינו?" שאל אלוהים. "אה" נזכר, "בטח לא לכאן חשבת שתגיע כשיצאת מביתך היום בבוקר" המשיך אלוהים ושאל. ג'ון הסתכל עליו בעיניים כלות, הוא היה משוכנע שישנה כאן טעות. ראשית, הם לא ניהלו כל שיחה כך שאין כל מקום להמשיך אותה. מעבר לכך, ג'ון היה משוכנע כעת כמעט לגמריי כי אין זה מקומו, הרי רק לפני רגע היה יושב מאחורי גלגל ההגה במכוניתו כשברקע מוזיקה שאהב בוקעת ממכשיר הרדיו. כעת דומה היה שנעלמו גם לחץ ההגה על חזהו ואפילו קול המוסיקה שכה ערג להמשיך לשמוע.
"מה לעזאזל אני עושה כאן ומי אתה בכלל?" שאל בכעס.
"או..." אמר אלוהים ודחק לעברו דף נייר ועט "אתה ממהר מידי לכעוס. הרגע, אסביר לך הכל עוד דקה, אוליי אף נעשה זאת בזמן שתמלא את הטופס הבא".
"קייט ואנדרו?" שאל ג'ון בבהלה מבלי שהיה מתייחס לבקשתו של אלוהים "מה עם ילדיי?".
"הם בסדר גמור ג'ון" הרגיע אותו אלוהים "הרי הם ישנו בבית הורייך הלילה".
"או, זה טוב לשמוע" אמר ג'ון ואנחת רווחה נפלטה מגרונו, אך יחד עימה צצו ועלו עוד עשרות חששות קטנים לראשו. ג'ון רצה לבטא את כל פחדיו כעת, בקול רם, אך הוא כבר הבין שהאדם שיושב למולו איננו סבלני דיו מכדי שיעשה כן. בשל כך, נזהר ג'ון שלא לעשות כדבר הזה פן יתפרץ עליו בכעס האיש שכעת כבר היה נראה כאילו עומד לצאת מכליו בכל רגע. אלוהים המשיך ונע בחוסר סבלנות על כסאו, "ג'ון, כך לא נוכל להתקדם" הוא פסק. "בבקשה ממך, מלא את הטופס ואסביר לך הכל" אמר בעוד הוא מנגב את פיו וידיו משאריות העוף שדבקו בן (במה שהיה נראה כמטפחת נייר אשר הייתה משומשת עד תם).
ג'ון היה בחור צעיר. למעשה, צעיר מאוד יחסית לאב המגדל לבדו שני ילדים קטנים. הוא התחתן עם מרי אן לפני חמש שנים בלבד, אך לאלוהים היו תוכניות אחרות עבורה והוא אסף אותה אל חיקו בוקר בהיר אחד, מייד לאחר לידתו של אנדרו. כעת עמדה לרשותו ההזדמנות הנדירה לסגור חשבונותיו עם אותו האלוהים אשר גזל ממנו את אהובתו.
"אני לא מתכוון לדבר איתך" אמר ג'ון לאלוהים והפסיק ממלאכת מילוי הטופס תוך שהוא מניח את העט הכסופה על שולחנו.
"מדוע" שאל אלוהים בפליאה.
"מכיוון שעד כה לא סיפקת לי ולו תשובה אחת הגיונית". אלוהים צחק וקולו הרעים את החדר. ג'ון נבהל ונדרך לאחור.
"אני מבין" אמר אלוהים "טיפש שכמותי, ודאי מעניין אותך כמה אנחנו גובים עבור השרות".
"אה?" פלט ג'ון מפיו כאילו היה כה מופתע מתשובתו של אלוהים. "ממש לא מעניין אותי כמה כסף עולה השירות או איזה שירות זה בכלל" שיקר ג'ון בכעס.
"אם כך, מה תרצה לדעת" שאל אלוהים בתמימות.
"ראשית, אשמח לדעת מדוע כבודו לקח ממני את אשתי והשאירני לבדי עם שני ילדים קטנים".
עתה הגיע תורו של אלוהים להיות מופתע. "אני?" אמר אלוהים בקול מתחסד, "מדוע תחשוב שדווקא אני לקחתי את אשתך בניגוד לרצונה? אוי ג'ון, אני חושב שיש כאן אי הבנה גדולה" אמר אלוהים בטיפת החמלה שעוד נשארה בו.
"כלום אינך אלוהים" שאל ג'ון בעודו מביט בלוח המתכת הקטן שהיה מתנוסס לראווה על שולחנו של האיש.
"כן, כן, ודאי, זה אני. אלוהים" ענה האיש. "אתה רואה" הוא הצביע באצבעו, נוגע בחריטה אשר הדגישה את שהיה כתוב על השלט, "אלוהים – מנכ"ל".
ג'ון חייך בסיפוק "אם כך, אתה חייב לי תשובות לא מעטות ואין כאן כל אי הבנה" המשיך והטיח באיש שישב למולו. אלוהים העביר את ידו בזקנו הלבן ובידו האחרת גירד בפדחתו, כעת הוא היה כבר כמעט ומשוכנע שהעסקה שעשה יומיים לפני כן, הייתה מן הגרועות שעשה מימיו. "ג'ון ידידי, אני יכול להבין מדוע תחשוב שיהיו לי הפתרונים לשאלותייך, אך האמן לי, אינני האיש שאתה מבקש. כלומר, אם רק היית יהודי הייתי בשמחה משיב לכל שאלותייך, אך במקרה שלך... הרי שאני בסך הכל מנכ"ל בחברת השמה".
כעת ג'ון הרגיש מבולבל עוד יותר, אך בטרם הספיק להוציא ולו הברה אחת מפיו המשיך האיש ושאל. "ג'ון, אתה יהודי?".
"לא" ענה ג'ון בכעס.
"אוליי פולני" המשיך אלוהים ושאל.
"לא זה ולא זה" השיב ג'ון, "אך מה זה קשור לענייננו" שאל בכעס.
"ובכן" ענה אלוהים. "אני אלוהים של היהודים, וליתר דיוק, יהודים פולנים, ואילו אתה ג'ון, אתה נוצרי ואפילו אינך פולני" אמר בגמגום מתנצל.
ג'ון נראה מעט מתוסכל "אם כך, מדוע אינני נדרש להתייצב בפני אלוהיי שלי" המשיך ג'ון בשאלותיו.
אלוהים צחקק בביישנות אך לג'ון היה נשמע הדבר כצחוק רועם לכל דבר ועניין. כעת הוא הבחין כי מתחת לשפמו העבות של אלוהים קיימות גם שפתיים בשרניות וסדוקות ושיניים מבהיקות בלובן תפארתם המסודרות בשתי שורות כמו היו מפוסלות בידי אומן.
"לאלוהים שלך אין כל צורך בעובדים חדשים כרגע" אמר אלוהים מייד לאחר שסיים לסדר את עצמו מחדש בכסאו.
"אינני מבין את כוונתך" אמר ג'ון. "על אילו עובדים אתה מדבר, האם אין זה גן עדן" שאל בתמימות.
"גן עדן?" חזר אלוהים על מילותיו האחרונות של ג'ון כאילו היה מתפלא מבורותו. "לא..." אמר אלוהים. "זה לא גן עדן כאן" התנצל אלוהים. "גן עדן הוא רק עבור ילדים וזקנים, לא לאנשים כמוך". אלוהים הניד את ראשו מצד לצד וצקצק בלשונו. "אוי ווי, אוי ווי, מה מלמדים אתכם שם בעולם שלכם" מחה אלוהים את כפיו כאילו היה עושה חשבון נפש לעצמו.
"אתה צודק" אמר ג'ון ונשען לאחור, " כעת אני בטוח שישנה כאן אי הבנה" נמלך בו מקביעתו הקודמת.
"צר לי ג'ון" אמר אלוהים, "אך אין כאן כל אי הבנה. זוהי רק תוצאה של ההיצף הקיים היום בשוק העובדים, לא יותר מכך". אני מצטער אך האלוהים שלך הגיע ואף חרג ממכסת הלקוחות אשר הוקצתה לו, על כן הוא העביר אליי חלק מלקוחותיו. זה הכל, אין דבר מעבר לכך" הסביר אלוהים בפשטות מנחמת.
"אם כך, אני מניח שוודאי לא יתנגד לפגישה לפחות" קבע ג'ון אך אלוהים היה שקוע מידי במחשבות אחרות וכלל לא הקשיב לדבריו. אלוהים של היהודים ממוצא פולני הסתכל בשעונו, כעת השעה כבר הייתה מאוחרת. הוא זכר כי הבטיח לילדיו לאסוף אותם מבית הספר אך אם לא יפרד מן האיש שהיה אל מול שולחנו לא יוכל לעשות כן ושוב יפר הבטחתו בפניהם. "ג'ון, סלח לי בבקשה אך אני מאחר לפגישה נוספת, הפעם אישית, כזאת שאינני יכול להרשות לעצמי לפספס. אולי נוכל לשוב ולהפגש כאן מחר בבוקר" שאל אלוהים בתקווה כי יסלח לו האיש היושב למולו.
"ומה אעשה עד אז" שאל ג'ון "לאן אלך, היכן אשן?".
אלוהים חשב כי יהיה זה נחמד אם פשוט יעזוב האיש את משרדו וילך למקום אחר מבלי להטרידו בצרותיו הפרטיות אך ג'ון חשב מעט אחרת ממנו ודרש בתקיפות כי יסתיים הטיפול בענייניו בטרם יצא אלוהים לביתו.
"שמע ג'ון, אינני יכול להשאר איתך כאן כרגע אך אני מבטיח כי מחר אפנה את כל סדר יומי עבורך, כעת, מכיוון ואני מבין שאין לך כל מקום להעביר בו את הלילה, תוכל להשאר במשרדי וללון פה". ג'ון חייך לעומתו. אמנם הוא דרש תשובות ועכשיו אך מנגד הבין כי לא יקבלן, "לכל הפחות יש ברשותי מקום לישון והבטחה כי מחר יענה על כל שאלותי" חשב לעצמו.
"מה אתה אומר?" שאל אלוהים והעיר את ג'ון מהרהוריו.
"בסדר גמור" ענה ג'ון, "אני מבין כי אתה ממהר לילדייך וכאב לילדים משל עצמי, אינני רוצה לגזול מזמנם איתך". אלוהים חייך וקם מכסאו, אחר, הגיש אל ג'ון את ידו בכדי ללחצה תוך שהוא שב ומתנצל על כך שלא הקדיש לו מספיק מזמנו. ג'ון רק הביט בו ולחץ את ידו, ודאי כבדים היו עליו כל פרטי המידע החדשים אשר הצטברו בראשו שכן מאותו הרגע שיצא אלוהים מן המשרד, נעל ג'ון את הדלת, נשכב על הספה ונרדם.
אלוהים של היהודים ממוצא פולני מיהר, הוא נכנס אל כלי הרכב שעמד שומם במגרש החניה. מחנק וחום כבד עטף את פניו והוא מיהר לפתוח את חלון הרכב עוד בטרם החל בנסיעה. "אני שונא את אוגוסט" מלמל לעצמו "כל כך חם בחוץ. ודאי שבעים מעלות לערך". הוא הדליק את המיזוג על קירור וכעת כבר התפנה לעסוק במסכנותו אשר עתידה עוד לבוא עליו. הוא כבר איחר בעבר לאסוף את ילדיו ולבטח לא היה רוצה לעשות זאת בשנית. הוא ידע כי אם אכן כך יהיה הדבר, הם לא יסלחו לו לעולם.
"פולנים, יהודים" הוא חשב לעצמו "אין עוד אנשים נוטרי טינה קשים מהם" הוא צחקק בעודו עוצר בקפידה על הקו הלבן, מציית לאור האדום ברמזור כפי שאמורים לעשות כל משתמשי אותו הכביש. אך לשווא, קול חבטה שנשמע לא הותיר לו סיכוי ומעצמת המכה, ראשו נחבט אל שמשת הרכב וגופו נמחץ אל ההגה עד שלא נותרה כמעט עוד נשימה באפו. כעת משנותר רק קמצוץ חמצן דק אשר עוד היה עולה עם זרם הדם אל מוחו שהיה מתרוקן אט אט מכל מחשבה, הוא תהה לעצמו, "מה יהיה על ילדיי, כיצד ישרדו בעולם והם נשארו לבדם, ללא אם או אב שיהיו לצידם". לאחר מכן פשוט נעצמו עיניו של אלוהים ונשכחה ממנו כל תודעה.
ג'ון התעורר אותו הבוקר ודבר מה שהיה כאילו הרגל שהטבע סיגל לו דחף בו אל חלון הראווה במשרדו של אלוהים. מנגד ראה דמויות באות והולכות, כאילו תזזית אחזה בהן. הוא סובב את מפתח הדלת על צירו ופתח את הדלת לרווחה בעודו מקבע את השלט שהיה עליו כך שיציג את המילה "פתוח" לכל העובר ברחוב. כעת הוא ניגש אל פינת הקפה והכין לו ספל קפה מתוק ומהביל. הוא היה רעב ועל כן בדק את תכולת המקרר. כלום לא היה בו, רק נתח עוף עסיסי וקר, הוא אחז בו והתיישב על כיסאו של אלוהים. "דבר לא יקרה" הוא חשב והחל מכרסם בו, בעוף "וכי כרגע עדיין שעת בוקר מוקדמת ואילו מרבית לקוחותיו יגיעו רק בעוד שעתיים כאשר כולם שוב ימהרו לדרכם, לא מוקדם מכך".
איי. וי. אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים סיפור יפה. כמה הערות. Nameless
מה זה ׳עין בלתי מזוינת׳? נתקלתי בביטוי הזה בעבר, אך מעולם לא הבנתי כראוי את המשמעות.
הסיפור מסתיים בדרך מוזרה מעט, לדעתי, לפחות. אתה בטוח שאתה לא ממשיך?
חוץ מזה, סיפור יפה ורעיון מקורי, הכתיבה בשפה גבוהה (הדבקת אותי! הנני מדברת וכותבת כעת בעברית תקנית-כמו שאליעזר בן יהודה רצה)
ועדיין הכתיבה זורמת. כל הכבוד ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה ובבקשה I.V olokita
תודה על הביקורת. כל הסיפורים שלי מסתיימים מוזר ובכלל, מוזרים.
אני לא עוסק בדרך כלל בכתיבה קצרה, אני כותב רומנים (אם כי לא פרסמתי עד כה דבר).
לצערי, אני בספר שלישי בטרילוגיה ונתקעתי. נגמרו לי המילים. אז אני משתעשע בסיפורים קצרים בנתיים לגירוי המוזה.
מי יודע, אולי עוד יצא מזה משהו.
בכל מקרה, לשאלתך:
בעיין בלתי מזויינת משתמש אדם שראייתו מושלמת ללא משקפיים או שאינו עוסק בתצפית הדורשת כלי ראייה מסוג כלשהו. לדוגמא, עיין מזויינת תהיה חמושה במיקרוסקופ או במכשיר לראיית לילה או במשקפת, משקפיים וכדומה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה על הפירוש ;) Nameless (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים מעניין אותי לדעת בבקשה I.V olokita
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים משחק? כלומר אם היו עושים על זה סרטון- מי היה מגלם את אלוהים? Nameless
טוב אני מניחה ש....*תופים תופים* רוברט דה נירו כי תמיד דימיינתי את אלוהים איטלקי חחחחח
אבל נראה שהאנשת מאוד את אלוהים בסיפור.
איך אלוהים יכול למות?
וכל כך בטעות?
זה גורם לי לחשוב אם הוא הושמד עוד לפני שנים רבות.....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בקלות, לא בטעות Nameless (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אהבתי מאוד את התשובה שלך אבל... I.V olokita
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים האמת שלא Nameless
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים נהדר. לחשוב זה חשוב. I.V olokita (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים ולהגיב זה להגיב ;) תודה שהגבת על הפרק Nameless (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
