במהלך תצפית על אחד הכפרים הפלסטינאים בגזרה שלי, בעוד שאני ושלושת החיילים שאיתי יושבים ומתצפתים, הגיחו מאחורינו שמונה ילדים תושבי הכפר. ברגע הראשון שהם קלטו אותנו ככה באמצע ההר הם נבהלו וברחו למטה.
כעבור כמה דקות ראיתי אותם מטפסים על עץ גבוה ומתחילים ללקט כל מני דברים, וכל הזמן הזה הם מסתכלים עלי ועל החיילים שאיתי.
כעבור רבע שעה הם עלו למעלה ונעמדו לידינו, כשלפתע אחד מהם בא והביא לי חופן של שקדים. אני עוד לא הבנתי מה קורה והוא כבר עבר לחייל שלידי וגם לו העניק חופן גדוש בשקדים. אחרי שעבר את ארבעיתינו, צעד אחורה ונתן לבא בתור לעשות את אותו הדבר. ככה שמונה ילדים העניקו לנו החיילים את כל השקדים שעליהם הם עמלו כה רבות.
לבסוף אחרי כל הטקס הקטן וכה אנושי הזה עמדנו מולם ואמרנו שוקראן, והם בתמורה החזירו לנו בחיוך ענק,ברכת סאלאם עליכום והלכו.
וככה אני נשארתי עם חופן שקדים ביד, וחמימות קטנה בלב.
כעבור כמה דקות ראיתי אותם מטפסים על עץ גבוה ומתחילים ללקט כל מני דברים, וכל הזמן הזה הם מסתכלים עלי ועל החיילים שאיתי.
כעבור רבע שעה הם עלו למעלה ונעמדו לידינו, כשלפתע אחד מהם בא והביא לי חופן של שקדים. אני עוד לא הבנתי מה קורה והוא כבר עבר לחייל שלידי וגם לו העניק חופן גדוש בשקדים. אחרי שעבר את ארבעיתינו, צעד אחורה ונתן לבא בתור לעשות את אותו הדבר. ככה שמונה ילדים העניקו לנו החיילים את כל השקדים שעליהם הם עמלו כה רבות.
לבסוף אחרי כל הטקס הקטן וכה אנושי הזה עמדנו מולם ואמרנו שוקראן, והם בתמורה החזירו לנו בחיוך ענק,ברכת סאלאם עליכום והלכו.
וככה אני נשארתי עם חופן שקדים ביד, וחמימות קטנה בלב.