״אז איך זה קרה?״ שאל ג׳ק בקוצר רוח ברור לעין.
״אני לא יודע ממש איך לתאר את זה...״ גימגם סטיב.
״תתאר את זה במילים שלך״ קטע אותו ג׳ק בגסות, שהרגיש שזה הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו.
״טוב, אז הייתי שקוע בציור שלי.. ואז הרחתי שמשהו נשרף אז הלכתי אל המטבח וראיתי את הכיריים עולים באש.
וזה לא היה סתם כאילו הגז דלוק, זה ממש עלה באש!! ואז זה התפשט ולא ידעתי מה לעשות אז-״
״אתה אומר הרבה ׳אז׳ וזה גוזל מאיכות הסיפור״ ג׳ק קטע אותו שוב, אבל הפעם קולו היה שקט, מיואש, כמעט מאוכזב.
סטיב ידע מה זה אומר. הוא היה חבר של ג׳ק עוד מימי התיכון. כשג׳ק מדבר בקול השקט שלו זה סימן להתפרצות כעס באה וקרבה.
השקט שלפני הסערה אם תרצו.״אנ-אני לא ידעתי מה לעשות... צעקתי לשכנים האחרים מהבניין ואז כשאף אחד לא הגיב, התקשרתי למכבי אש,
הם אמורים להיות כבר בדרך...״ אמר סטיב בניסיון לשפר את המצב, לגרום לג׳ק לראות את חצי הכוס המלאה. אבל היה מאוחר מדי.
״ולא חשבת להשתמש במטף כיבוי אש של הבניין?״ שאל ג׳ק בקול אדיש לכאורה.
״מ-מטף כיבוי אש?״ שאל סטיב שהיה כה מבוהל ואובד עצות שאפילו לא העלה בדעתו את זה.
״תשכח מזה״ סיים ג׳ק את השיחה וקם מהכיסא. הוא עזב את בית הקפה האהוב עליהם, והלך משם.
לא היה לא מקום מדויק שאליו רצה להגיע. הוא פשוט הלך. הוא שם את עצמו במצב של התנתקות מהסביבה. שכח את עצמו ואת הכל.
אבל הוא לא שכח אותה.
הוא היה שקוע כל כך במחשבותיו עליה, כך שלא שם לב כשנתקל באישה. היא היתה יפהפייה.
הוא היה המום כל כך מיופיה כך שלקח לו זמן עד שזיהה אותה.
״זאת-זאת את!״ אמר ג׳ק בפליאה ותדהמה.
הוא השתתק כשראה את פיה המוכתם בדם, את הדמעות שחרצו שבילים לא סדירים באיפורה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
