פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 370 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים מדגסקר - סיפור בהמשכים (3 פרקים) ג'ייקוב
שלום לכולם.
הנה סיפור קטן שכתבתי - 3 פרקים. להלן הפרק הראשון...
ניקוסיה התעוררה מוקדם מהצפוי, עת צלצל השעון המעורר הישן, אותו כיוונה לילה לפני ללא כל מחשבה הגיונית, כיוון שהייתה נתונה תחת השפעת אלכוהול קשה ביותר. השעון צלצל והשעה הייתה שלוש לפנות בוקר, או שלוש בלילה, איך שתרצו, והיא פקחה עיניה בפראות והרימה ראשה מעלה בבהלה, דבר שהוביל לדפיקת הראש חזק למדי בראש הצבי המחובר לקיר שלמראשות המיטה. ראש הצבי נעקר ממקומו עקב כך ונפל לתוך המיטה. "לעזאזל עם הכול"... היא ייבבה לרגע קט ואז חזרה לישון, רק לרגע קט, קט עד מאוד, במהלכו דמיינה גבר חתיך באופן יוצא דופן, שרירי וחטוב, כמו שהיא אוהבת, עם קוביות בבטן ושרירי פלדה בתור חזה, עיניים ירוקות בוהקות כמו אבני חן ואף מעוצב כמו פסל. השיער של הגבר היה בלונדיני ומתולתל, דבר שעמד בניגוד מופלא לעורו החלק והשזוף. היה שם עוד דבר שעמד, והגבר כבר החל לפתוח את פיו היפהפה ולומר לה משהו... אבל אז השעון המעורר צלצל בשנית והיא התעוררה סופית, עיניה נפקחות אל מול ראש הצבי השעיר והפרוע והיא צרחה בבהלה, עד שנזכרה שהיא התעוררה כבר קודם לכן ופגעה בראש הצבי והפילה אותו... כעת כבר התעוררה לחלוטין, והיא לא אהבה את זה. ערות לא הייתה הצד החזק שלה.
היא שרבבה רגליה מהמיטה וקיפצה לרצפה, שהייתה רחוקה יותר מהמיטה ממה שציפתה, דבר שהביא לפיקוק הברכיים ולהשמעת קללה גסה במיוחד. אחר כך היא כבר איתרה את בקבוק הוודקה לצד המיטה, החבר שלה, היא קראה לו וודקי, והיא לגמה ממנו בנדיבות ומיד הרגישה טוב יותר. היא הרגישה שצריך לבקר בשירותים, בנוחיות, ב"לו" – מישהו יודע למה האנגלים קוראים לשירותים "לו"? ניקוסיה לא ידעה, אבל נכנסה לשם בכל זאת. היא התיישבה על האסלה וחשבה איזו פאדיחה זו הייתה אם מישהו היה עכשיו בדירה והיה שומע את הפלוצים המטורפים שמשתחררים לה שם. ואז גילתה להפתעתה שיש מישהו בדירה. איזו פאדיחה.
זה היה ארנב, לבן, גדול מאוד, כמעט אנושי בגודל, לבוש חליפה מפוארת ושעון זהב מתקתק מחובר לדש החליפה בשרשרת. הוא קיפץ וקיפץ אנה ואנה כאילו היה על אקסטזי, אבל אז ניקוסיה חשבה שבעצם זה מה שארנבים עושים – קופצים כל הזמן. יכול להיות שהארנבים כולם על אקסטזי? אולי...
"את אליס?" שאל הארנב, עומד בפתח השירותים הפתוחים, ה"לו", נשען בידו על מפתן הדלת ומביט בה. הפוזיציה שבה ניקוסיה הייתה שרויה באותו הרגע לא הייתה מחמיאה במיוחד, בלשון המעטה. ישובה על האסלה, בקבוק וודקה ("וודקי") ביד אחת, סיגריה בשנייה, וברקע פלוצים שאלוהים ישמור. אם הארנב חשב שהיא אליס אז כנראה שאליס היא נרקומנית מהגיהנום.
"לא, אני לא אליס."
"טוב, תודה. בכל אופן, חייב לזוז." והוא קיפץ לו משם, קפיץ קפוץ, אל הסלון, קפיץ קפוץ, ומשם אל החלון, קפיץ קפוץ, והחוצה. חריקת מכונית נשמעה מלמטה. בום נשמע מלמטה. ואז סירנות. אלוהים ישמור, הארנב התאבד! ניקוסיה שחררה עוד פלוץ אחד גדול, למען האנושות באשר היא, ואז קמה מהאסלה ולאחר שסיימה את עיסוקיה שם התלבשה בחיפזון ויצאה החוצה. בחוץ היה יום מגעיל למדי – חם ומין אובך דוחה וחול בצבע כתום שכיסה על הכול. ברגע שיצאה מבית הדירות העלוב שהתגוררה בו, הצטערה על כך שבכלל יצאה החוצה. זה היה יום מגעיל ביותר. הוא נעשה עוד יותר מגעיל כשהיא גילתה שהיא עומדת בתוך שלולית דם ענקית, נעלי העור החדשות שלה עם העקבים החדים שכה אהבה טבולות עמוק בתוך הדם, והדם עצמו מחלחל מבעד לראשו המרוסק של הארנב הענקי שהיה בדירתה רגע קודם לכן. ניקוסיה שחררה קללה עסיסית. היא אהבה את הנעליים הללו וכעת הן מלאות בדם של ארנב ענקי. יאללה, לפח. צריך לקנות נעליים חדשות שיוסיפו לה קצת צבע לחיים, בזמן שהיא במינוס ואין לה גרוש על התחת. מחשבותיה פסקו לפתע, כשהיא הבחינה בכך שמישהו מביט בה. יותר נכון – מישהי. זו הייתה שוטרת, יפהפייה, לבושה במדי משטרה שעל גופה הענוג והחטוב נראו כמו הדבר הכי סקסי שיש בעולם. הרגליים שלה, ארוכות ובלתי נגמרות, נגמרו בסופו של דבר, בנעליים זהות לחלוטין לאלו של ניקוסיה. השוטרת פסעה לעברה, רגליה נכנסות אל תוך שלולית הדם. ניקוסיה רצתה להזהיר אותה פן גם היא תהרוס את הנעליים היקרות והנדירות שלה, אבל הייתה מהופנטת על ידי עיניה החתוליות של השוטרת ושפתיה השופעות והאדמדמות. השוטרת נעמדה ליד ניקוסיה, מולה, קרוב מדי.
"הי." אמרה ניקוסיה, בביישנות מה.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
