"איך להתחיל את הסיפור?" שאל ועיניו שהיו כל הצבעים זרחו בהנאה."בואי ננסה להמחיש לך את הסיפור.
לילה אפל וגשם כבד ירד ותפף על החלון בקצב קבוע. כמה ברקים הבריקו וכמה רעמים הרעימו, אף אחד לא פצע את פיו. הזאבים לא יללו, הכלבים לא נבחו ואף אדם לא דיבר. רק הרוח השמיעה את צרחתה הקולנית והצטרפה לקולות הגשם והרעמים. וקול חריקות נשמע בעד כל השאון הזה. קול חריקת חלון שנטרק עם כל משב רוח בקול רעם עמום.
באוויר עדיין עמד ניחוח של דם ומוות. מה שקרה שם היה איום עד כדי כך עד שאפילו האלים עצמו את העניים..."
"מה קרה?" שאלתי בלהיטות
"תני לספר" אמר זקן והנהנתי בלהיטות. הוא התחיל ואשרת פניו התחלפה כאילו היה באותו לילה נורא. " באותו לילה האפלה שררה ואין דבר שהיה יכול להציל את החיים מאותו לילה. הלילה שחזרו המתים." באותו רגע רעם השמיעה את קולו מחוץ לחלון וקפצתי בבהלה.
"עכשיו את קופצת? עוד לא הגענו לחלק המזוויע באמת" אמר הזקן בחיוך חסר שיניים
"תמשיך" הדחקתי בו בעניים זורחות
"בסדר, אך אל לך לדחוק באדם זקן" אמר "הבזק של משהו אדום וחם כיסה את העולם וכל העולם נהפך שחור שקט. לאחר שהתעורר שם לב כי הגשם פסק אך כשיצא ראה כי בן הבתים היו פזורים מאות גופות חיוורות וריח המוות התעורר מחדש. לפתע ריח המוות התעורר מחדש כאילו יש לו חיים משלו. זה היה ערובת של ריח גופרית וגופות שנחו בשמש שבוע ואף חיה לא נגעה בהם.
פתאום הגיעה קול צעדים לאוזניו. הוא עקב אחרי הקול וראה נערה שלגופה רק סימלה בצבע וורוד דהוי שרובו קרועה.
'סליחה?' שאל 'סליחה?'
הנערה הסתובבה אך במקום שבהן היו עניים היו עכשיו רק משהו שנראה כמו עוגת ג'לי במקום שבו היו עיניה וניצוץ רחוק של חום הבזיק בעיניה. ראשה היה קירח ועמוס כוויות וגלדים ורגליה מדממות מכתחים עמוקים.
'מה קרה לך?' שאל
'אהה, מה?' ענתה
'מה קרה לך?' שאל שנית
'האל הכה בי' השיבה
'איזה אל יהיה כל כך אכזר?'
'דבוס' ענתה במשהו שהיה במשהו שהיה אמור להיות חיוך..."
"מה קרה סבא?" שאלתי
"נחזור לזה בלילה אחר" השיב בקול מותש וידעתי שהוא לא יספר עוד. ולחשוב שהוא רצה לספר לי, אולי הוא לא חשב שזה ישפיע עליו ככה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
