עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה,
נִמצֵאת לָה נערה ענווה ותמימה.
איש לא ישמע,
את אותה צעקה,
שעולה מגרונה,
לחוצות העולם.
את תדמיתה היא מנסה לשנות,
אך אף לא מצליחה...
מה נותר לה לעשות?
להמשיך לצעוק?
זה לא יעזור.
היא עדיין לא שמה לב,
שאת השתיקה אי אפשר לשבור.
גרונה מתייבש,
וענייה צורבות,
אך היא מרגישה,
שחובתה היא לצעוק.
היא עומדת לאמץ את קולה,
עד שלא יצא שום צליל.
שום דבר לא עומד להשתנות,
כי לא שמעו את עצבותה בשיר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה