איזה כאב, איזו זוועה, לפתוח עיתון ולקרוא את כל הדברים הנוראים האלה. הלב בוכה והנשמה כואבת על כל הדברים שקורים. אני לא מבין את העולם, איך יכולים אנשים כאלו לחיות בכלל. רוצחים, אנסים - חיות אדם, ואנשים שסתם לא יודעים לנהוג, די תפסיקו עם העברות, תפסיקו כי זה כבר קשה לשמוע ולקרוא.
אני כואב את כאבם של החפים מפשע, אני מתפלל כי לעולם לא נראה רשע יותר, אני לא יודע כיצד להגיב אבל הכתיבה עוזרת להפיג את כאב הנשמה.
כמה אפשר עוד לסבול בלי להגיד שנמאס לנו כבר מזה. אדם צריך להיות מסוגל לשמור על עצמו ולעולם לא לפגוע באחרים בשום דרך. לא אני לא מתיפייף ולא מנסה להגיד משהו בניגוד לאמונת הלב אבל כאדם שמחפש משהו להאמין בו אני חייב לדמיין מקום שבו אין רוע ואין פשע, מקום אידאי שבו יוכלו כולם לחיות בשלום ואיש באמונתו יחייה.
ראיתי פעם תוכנית ילדים שבה הראו את "עיר האמת" - עיר שבה כולם דוברים אמת, פוליטיקאים, סוחרים, נשים וגברים, והעולם יכול להיות כל כך יפה בצורה הזו.
עולם אידאי שבו אין צורך בעונשים כי כולם מחפשים לעזור לשני, ואם חס וחלילה קרה מקרה אנשים ידעו להביא את עצמם לתיקון החברה.
אנא השתתפו בעזרה לשמור על העולם שלנו על פי האמת ולא בשום דרך אחרת כדי שנוכל להפוך את כאב הנשמה לשמחה ולהחלים מכל הפגעים והרעות. א-מ-ן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
