אינפלציה
בלונדיני, חסון, עיניים כחולות –
ואילו לחיים מלאות ויפות,
נעזור לו ללכת,
נדבר גם אם ישתוק.
והנה הוא גבה, וגדל במידה –
נאלץ לו לקנות נעליים טובות,
כך יוכל הוא לחוות טיולים ארוכים,
ולהכיר גם בדרך אנשים נפלאים.
סוף-סוף הוא לבד, האדון הנכבד –
יודע בדיוק מה לעשות,
ולאיפה ללכת כשאין לו שלטים,
מבלי לאבד את מפת הדרכים.
ופתאום באה אהבה –
כמה שהייתה יפה,
אף עזרה לו לבכות,
לנגב הדמעות.
ואיתה ילדים –
הם אינם מעריכים,
כה הרבה הם צווחים;
מה אנחנו שווים?
עם רגל בקבר
אינם כבעבר –
השיער רובו נשר,
העיניים קצת כבו.
לבית אבות הם נזרקו.
הנני אותו תינוק :
בלונדי, חסון, עם עיניים כחולות!
לאן נעלמו כל אותן מחמאות?
הגיעה סופן,
במקומן חדשות.
יואב לוי © 08.01.14
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה