פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 351 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים 3# April.
מנהטן,ניו יורק.
04:43
שומר סף רחב כתפיים מסלק כמה שיכורים ממועדון לילה זול למראה,ומיד אחריהם כמו טריק קוסמים דל תקציב נופלות שלוש בלונדיות זהות עד גחוך. אני מגלגלת את עיניי ומביטה על השעון. 04:43. אפשר לחשוב שיש לי את כל הלילה... ובכן, זה אולי נכון באיזשהו מקום, אבל זה לא אומר שמתחשק לי לבלות את כולו בלעקוב אחרי מופע המוזרויות הזה.
רק היום! רק היום! גבר עם קעקועים נדושים במיוחד ואפוד עור שבטח ישב עליו מצויין לפני חמש עשרה שנה מועד מצליח לשים לעצמו רגל! מהרו לקנות כרטיסים!
מדהים.
בזמנים כאלה אני ממש מצטערת שאני לא מעשנת, זו יכלה להיות דרך נפלאה להעביר את הזמן ואולי זה גם היה עוזר לי להשלב במקום המזוויע הזה.
אני נוטה לחשוב שברונטית נמוכת קומה, לא שותה ולא מעשנת, לבושה בבגדי מעצבים תמשוך יותר תשומת לב ממה שצריך במקום שכזה. המעסיקים שלי כנראה לא עלו על הפרט המבריק הזה.
מקועקוע עם וסט נוסף יוצא מהמועדון,סורק אותי מכף רגל ועד ראש ומספר לי ברהיטות של נהג משאית אילו איברים ירצה להשחיל לי לאן ולאיזה מצב פיזי זה עלול להביא אותי.
אני באמת מתקשה להבין איך אני תמיד מגיעה למקומות כאלה,כשכל מה שאני רוצה הוא לשבת במיטה ולראות שידורים חוזרים של סדרות משנות התשעים. מצד שני, תמיד יכולתי ללכת ללמוד או רפואה, או הוראה... או כל דבר אחר שלא דורש ממני לעמוד ארבע שעות מול מקומות בילוי של אופנוענים שחווים את משבר גיל המעבר.
אני נשענת על קיר צדדי ומוציאה מהתיק את אחד הרומנים האהובים עלי ופותחת בעמוד 17.
הרעש הנוראי שבוקע מהמועדון קצת מקשה על פעילות הקריאה, אבל אם כבר עסקנו בדרכים להעביר את הזמן זה מנצח בגול בלהסתכל איך מר נהג משאית מקיא את נשמתו מאחורי פח האשפה. אלוהים יודע למה מכל להקות הרוק הכבד שהעולם ידע,בעל המועדון בחר להשמיע דווקא זאת שנשמעת פחות כמו מוזיקה ויותר כמו להקת צבועים אחוזי דיבוק.
מר נהג משאית סיים להקיא וכעת הוא עסוק במה שנשמע כמו פעילות נמרצת מאד עם אחת הבלונדיניות שכבר הספיקה לקום מאז.
כמובן שכל זה מתרחש ממש מאחורי הקיר שבחרתי על מנת לסיים את עמוד 17,אבל שזה לא ידאיג מאותם... מי אני שאמנע מעשה אוהבים בין נרקומן ופרוצה.
גבר גבוה עם קעקוע של צלב קרס על הכתף יוצא מהמועדון ומושיט לשומר הסף ערימה קטנה של שטרות,מהודקת בגומייה חומה ופונה לאחורי המועדון. התחלתי לצעוד מאחוריו חרישית ונעמדתי בין הצללים.
כאשר האיש התכופף לשרוך את נעליו הוצאתי חוט דיג מהתיק ובזריקה זריזה עטפתי את גרונו.
הוא השמיע קול השתנקות ונחת לתוך ערימה של בקבוקי בירה, מכתים את חולצתו הלבנה בשבילים דקים של דם.
"מי את?" כך פירשתי את החרחור שיצא מגרונו.
"אנחנו לא מכירים אישית," גייסתי את חיוכי המנומס ביותר,שוכחת לרגע שאני מאחורי גבו של האיש והוא בכלל לא רואה אותי. ובכלל, ספק אם היה רואה אותי דרך העיניים הדומעות ונימי הדם המתפוצצים. "שמי קלאודיה דלגארו. אני לא מהססת להשתמש בשמי המלא כי אתה לא תחיה מספיק זמן כדי לשנן אותו".
הוא פלט שאגה חייתית והחל לנופף בידיו בפראות.
"אה-אה! לא כל כך מהר.." הידקתי את החוט מסביב לצווארו והוא נפל על הרצפה בקול חבטה.
"בבקשה... די... מי את?"
"כבר אמרתי לך את שמי, אבל אני לא חושבת שהוא צלצל בפעמון כלשהו. בכל זאת, מייק החיה."
עיניו החלו לרוץ בחוריהם בפראות והוא ניסה לומר דבר מה.
"ששש... די, זה בסדר. אני יודעת" ליטפתי בעדינות את שיערו ונתתי לו ליפול לרגליי.
התכופפתי עד אשר שפתיי נגעו באוזנו ולחשתי "אחיך מוסר דרישת שלום." ומשכתי את החוט במהירות עד שמייק החיה הפסיק לפרפר.
ניקיתי את האפר שהצטבר על שולי השמלה שלי ופניתי ללכת משם.
עצרתי מונית בשולי הכביש,הנהג הטיף לי כמה דקות שמקומות כאלה מטונפים לא נועדו בשביל בחורות כמוני.
חייכתי בנימוס ופתחתי את אחד הרומנים האהובים עלי בעמוד 17.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים כתיבה מאוד יפה מכורה לדמיון
-
