פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2358 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-10 חודשים המתחזים. פרק- 21. פוליאנה :-)
פרק 21.
למחרת קייל התחמק ממני באוטובוס. הוא התחמק ממני בשיעור ואפילו בהפסקות ואני ניסיתי לברר מה קורה איתו.
כבר יומיים שהחברות בינינו מתנדנדת בין עוצמות מרשימות לבין תהומות מסוכנות ורציתי לשים לזה סוף.
"תלמידים יקרים." התחילה הודעה ברמקול בנימה רשמית. "תלמידה בשם קתרין פליפס הוכרזה כנעדרת לפני שעות אחדות כשלא הגיעה לארוחת הצהרים. אם משיהו ראה את קתרין או מישהו יודע לאן היא הלכה הוא מתבקש למסור את המידע למזכירות בית הספר."
הלב שלי הכפיל את מהירות פעימותיו. עד עכשיו האמנתי שבבית הספר אני מוגנת מפני החוטפים ומסתבר שטעיתי. למעשה, כבר כשהייתי עדה למה שקרה עם קים והמתחזה לפול הייתי צריכה להבין שאפילו בית הספר הוא לא מקום מוגן כפי שהוא נראה.
"קייל!" צעקתי לפתע כשזיהיתי את דמותו התמירה ובודדתי אותה מבין כל שאר התלמידים. 'קייל הוא בדיוק מי שאני צריכה כדי לדבר איתו על מה שקרה.' ובאותו הרגע לא היה אכפת לי מכלום. רציתי רק להיות קרובה אליו ולחוש את זרועותיו החזקות והגדולות מגוננות עלי ומבודדות אותי משאר העולם העוין שבחוץ. ורציתי סוף סוף לומר לו את האמת על כל המצב ההזוי הזה שאנחנו והאנושות כולה, נקלעה אליו.
קייל הסתובב אבל המבט ששלח בי נותר אדיש וקר כאילו לא הבחין בלהט הרב שבו נהגתה המילה בעלת ההברה היחידה הזאת הכוללת במקרה את שמו.
"קייל!" צעקתי ורצתי אליו מתנשפת.
"כן?" של קייל והרים גבה יפה, מושלמת.
"שמעת את מה שקרה נכון?" שאלתי.
"מה קרה?" השיב קייל בשאלה בטון שאת מקורו לא הצלחתי לזהות.
"יש ילדה שנעדרת ואני חושבת שאני יודעת מה קרה לה." אמרתי בטון רציני.
"באמת?" שאל קייל ומשהו בקולו התחיל להיסדק.
"כן, אני יודעת מה קרה לה. אני יודעת ש-" התחלתי ולפתע הבעה דומה מאוד לפחד הבזיקה על פניו של קייל אבל היא הייתה רק לשבריר שנייה ככה שתהיתי אם באמת ראיתי אותה או שמא דמיינתי.
"מחברה טובה של קתרין שמסרבת למסור את שמה נמסר לנו שהיא נראתה בחברתו של בחור גבוה עם שיער שחור בתסרוקת קוצים. אנא! אם מישהו מכם מכיר את הנער או מישהו מכם ראה את קתרין..." ההודעה המשיכה לדבר אולם אני כבר לא הקשבתי לה.
'בחור גבוה עם קוצים?' שאלתי את עצמי. עיני נפערו כשסקרתי במבטי את דמותו של קייל והשוואתי אותה לתיאור ששמעתי הרגע ברמקול של בית הספר. 'לא...' הדהדה במוחי מחאה חלושה שהלכה והתחזקה בקצב הולך וגובר. 'לא! לא! לא!'
קייל ראה את ההבנה הנוצרת בעיני וברגע שהבחין בה ניתקו רגליו מהמדרכה שעליה עמד והוא פרץ בריצה לא אנושית כמעט. רצתי אחריו כאילו ידעתי שיעשה בדיוק את זה.
'לא! לא! לא!' צעקתי במחשבותי ואני יודעת שזה היה טיפשי וקטנוני אבל באותו הרגע לא עלה בדעתי אפילו שקייל קשור לחטיפה בדרך כלשהי. הדבר היחיד שחשבתי עליו היה העובדה שקייל בגד בי והסתובב עם נערה אחרת.
ועכשיו הגיע הקטע בחיים שלי שיחזור אלי שוב ושוב, בהתאמה מחרידה בזמן ערות ובחלומות בעתה מהסוג הגרוע ביותר.
"קייל!" צעקתי. "חכה לי!"
אבל קייל לא עצר. הוא המשיך לרוץ במהירות על אנושית ואני התנשפתי והתנשמתי מהמאמץ להשיג אותו. הוא רץ במהירות מסחררת כשהוא משתחל בין הנערים ומתעלם מהקללות שהם שלחו בכיוונו.
דחפתי נערים מימין ומשמאל ובקושי מלמלתי סליחות חפוזות.
הוא רץ מבעד לשער בית הספר ואני אחריו.
"קייל!" צרחתי שוב מעומק ליבי. "לאן אתה רץ?!" התנשפות ניתזה לי מהפה וחשתי דקירות בצד שמאל ואחר כך גם בימין והרגשתי שהריאות שלי עומדות להתפוצץ.
רצתי על המדרכה ואחר כך על הכביש אבל קייל לא עצר כאילו השטן בכבודו ובעצמו רודף אחריו ולא החברה הטובה ביותר שלו.
'אלוהים! מה גורם לו לרוץ ככה?!'
קייל רץ בכביש כשהוא מזגזג בין המכוניות בחוסר זהירות משווע ואלפי צופרים הוסיפו פס-קול לריצה שלו שנראתה כלקוחה מעולם הקולנוע ולא מהחיים האמיתיים.
ואני רצתי בעקבותיו בלי לאבד אף שניה אפילו כשכל המערכות בגוף שלי מודיעות על העדר כמות מספקת של חמצן והתעלפות הולכת וקרבה.
לפתע הוא נעצר והביט בי במבט קר ששלח רתת של רעד בכל הגוף שלי.
"תפסיקי לרוץ אחרי!" הוא אמר בקול רם כשהוא שולח בי מבט מקפיא. "ואני לא קייל." הוא אמר כשהוא מדגיש כל מילה לחוד ואחרי מבט קרחוני אחרון הוא הסתובב והמשיך לרוץ כשהוא הולך וקטן בקו האופק.
קרסתי על האספלט השחור. נעשה לי שחור בעיניים ושחור בנשמה. לא יכול להיות שזה לא קייל! זה הוא! זה ללא ספק הוא! הייתי מזהה אותו גם בין מאה נערים אחרים ואפילו אם כולם היו דומים לו כאילו הם כפילים שלו. זה קייל! זה מוכרח להיות הוא!
דמעות טשטשו לי את שדה הראייה וכבר לא הייתי בקשר עם העולם הסובב אותי ובקושי שמעתי את הצפירה החזקה של נהג מבוהל שכמעט דרס אותי ובלם ברגע האחרון. "ילדה את בסדר?" הוא שאל בבהלה. "מה קרה לך?"
"אני בסדר." השבתי בשקט כשאני מתרוממת בכבדות ופוסעת בכיוון ההפוך לכיוון שרצתי בו עד עכשיו, כיוון בית הספר. למרות שממש לא התכוונתי לחזור לשם.
'העיניים שלו!' נזכרתי לפתע. 'הן היו לא זהות! אחת מהן הייתה בהירה והשניה כהה יותר! הן השתנו. וזה אומר שהוא הפך לאחד מהם.'
'אז הוא צדק.' חשבתי כדמעות טשטשו לי את שדה הראייה. 'כמו עם קים. טום צדק לגמרי. ואני מוכנה להתערב שהוא היה זה שחטף את קתרין ויש לי מזל שלי לא היה גורל דומה.'
מחשבה נוספת פילסה את דרכה לנתיב המחשבות הדיכאוניות שלי. 'הנשיקה הראשונה שלי עם קייל בעצם לא הייתה נשיקה אמיתית. כי אין ספק שהוא היה מתחזה מההתחלה ובעצם שם עדשות מגע. אז לפי התאוריה של טום אני נישקתי... אני נישקתי..." לא הייתי מוכנה לחשוב על זה. המחשבה הסיוטית הזאת תחכה לפעם אחרת כשיהיה לי דיי זמן בשבילה...
וכאילו כדי להמחיש עד כמה שהמצב גרוע החל לרדת גשם. "יופי!" אמרתי בזעם כשהמדרכה מתחתי נעשתה חלקלקה ומלאה בשלוליות. "ואפילו אין לי מגפיים! או מטריה!" התעצבנתי ואז התחלתי לבכות כשהדמעות שלי מתאימות את עצמן לדמעותיו של מזג האוויר.
וזה אומר שאם המצב כבר גרוע, כדאי לסבול אותו כפי שהוא ולא לקטר כי כמו שאומרים החוקים של מרפי: תמיד יכול להיות יותר גרוע.
בינתיים עד להודעה חדשה זה הפרק האחרון שכתבתי. אבל אני מקווה לכתוב נוספים אז בינתיים מי שרוצה לקרוא שיקרה ושיגיב גם איזו תגובה נחמדה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים יפה! זאבת המים
אני שונאת את קייל, ולא את המתחזה, אני פשוט שונאת את התיאור שלו ><
וכן, אמה בהחלט הייתה צריכה להבין את זה מזמן... אבל זה הקטע.
מחכה להמשך (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה, ויקח להמשך קצת זמן להגיע... פוליאנה :-)
אבל התחלתי לכתוב סיפור חדש והוא עדיין מחכה לתגובות.
את מוזמנת לקרוא עם בא לך:)
ולמה קייל לא מוצא חן בעיניך?
האמת שגם בעיני הוא לא משהו.
אבל האמת שאין מספיק זמן להכיר אותו.
וגם אני לא חושבת שיהיה כי הוא בעצם יותר מניע מאשר דמות.
הוא מה שיגרום לאמה לרצות להילחם במתחזים ולנסות להיפטר מהם.
ותודה על התגובה, בכל מקרה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים סוף סוף! Stingray
סוף סוף אמה קלטתה שזה חייזר!
בדיוק התכוונתי להעיר את זה, אבל אמה סוף סוף עלתה על החילוף.
מחכה לפרק הבא, כמו תמיד :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה, פוליאנה :-)
באיחור קצת ענקי אבל רק עכשיו שמתי לב לתגובה, מצטערת:)
ואמה באמת יצא פה קצת מטורללת.
אבל לפעמים רק אנשים שמחוץ לתמונה יכולים להבין ולקלוט את כולה ואלא שנמצאים בתוך קצת מתקשים בזה, זה קורה גם בחיים האמיתיים לא? (לא עם חייזרים כמובן, אבל לא חסרים מקרים אחרים...)
ותודה על התגובה בכל מקרה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-10 חודשים כעיקרון, זה סיפור ממש טוב. אנג'ל
הוא מעניין ממש^^
אבל, טוב, אני לא סובלת את הדמות הראשית:O אבל זה בסדר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-10 חודשים באמת? למה? פוליאנה :-)
-
לפני 11 שנים ו-10 חודשים כן. אני מתכוונת אליה. אנג'ל
טוב. המ - היא מעצבנת אותי. אני יודעת שעשית אותה ממש תמימה, אבל בשלב מסוים התמימות שלה מורטת עצבים. מה שגם; הסיפור מסופר בנקודת מבט אחורנית. מה שאומר שהיא הביטה אחורה וסיפרה על זה. היא תירצה את ההתנהגות שלה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים יפה ששמת לב:) פוליאנה :-)
נכון, נכון, הכל נכון.
אבל התמימות שלה מוצאת חן בעיני:)
המצחיק הוא שעם אחותה היא הייתה עם עיני רנטגן ובקשר לעצמה היא הייתה זקוקה לטלסקופ משוכלל כדי לשים לב למציאות האמיתית.
גמל לא רואה את הדבשת שלו... משפט כל כך נכון לגביה.
בכל מקרה טום הוא הגאון ביניהם, אותו אהבת? מעניין אותי לדעת...:)
ואני מקווה להמשיך את הסיפור הזה, כרגע אני פשוט ממש עסוקה.
אז תצטרכו לסלוח לי.
דרך אגב, קראת את הסיפור מההתחלה? אם כן למה לא הגבת על הפרקים הראשונים?
אני ממש לא רוצה להישמע מאשימה אבל פשוט נואשתי למישהו שיגיב וחשבתי שכמעט אף אחד לא קורא אותו...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים העדפתי בהרבה את טום, כן. אנג'ל
היו לי כמה שעות חופשיות אתמול ושלשום אז קראתי אתו באיחור, מקווה שתסלחי לי^_^ סליחה שלא קראתי קודם:O
ולגבי ה"יפה ששמת לב" - אנחנו בדיוק לומדים על סוג כאלה של סיפורים בספרות, אזXD
ובכיף, אני מוכנה לחכות. יש לי את הנסיך הקטן להתמודד איתו בינתיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים טוב, תודה:) פוליאנה :-)
עדיף מאוחר מאשר בכלל לא:)
גם אני קראתי הרבה סיפורים שאת כתבת בזמן מאוחר לדעתי מכדי להגיב.
אם למדת על סיפורים כאלה בספרות אני מקווה שלא תעשי לסיפור שלי ניתוח ספרותי מעמיק, סתם:):)
בכל מקרה, שיהיה גם לך שבת שלום.
וחשבתי אולי לפרסם אחד מהסיפורים שכתבתי לאחותי, אבל אני חוששת שיצחקו עלי כי הוא ממש בשביל בנות וילדות קטנות אז נראה:)
בכל מקרה שיהיה לך שבת שלום!
ותודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים כןXD כתבתי מלא. אבל טוב, יש לך זמן להתעדכן כי לא אפרסם דברים בזמן הקרוב. אנג'ל
-
-
-
-
-
-
-
