"תגיד", פניתי אליו, "תוכל להסביר לי משהו לגבי השיר הזה?"
"בטח", הוא ענה מיד. "מה שתרצה."
"אני לא כל כך מבין", המשכתי, "למה טוען המשורר בפואמה הזאת שמחר שבת? אם נניח לרגע שהשורה הראשונה בשיר, שלפיה היום יום שישי, היא נכונה, הרי שעוד הערב, אם ירצה השם, תכנס השבת, וטכנית נכון יותר יהיה להגיד: הערב שבת, הערב שבת, שבת מנוחה."
הוא הביט בי במבט מזלזל. הרגשתי את זה. "ומה גורם לך לחשוב שהמשורר ביקש לציין דווקא את המועד הראשון שבו נכנסת השבת? הרי שנינו מסכימים שמחר אכן תגיע השבת. המשפט הוא משפט אמת, ולא ניתן לסתור אותו."
הישרתי מבט אל חברי למחלקה, והשבתי, כמעט באופן אוטומטי: "אבל מה ההגיון בציון מועד שאינו המועד הראשון? הרי לפי שיטתך אפשר היה לשלב במילות את השיר את השורה: בעוד שמונה ימים יום שבת, בעוד שמונה ימים יום שבת, שבת מנוחה."
"אני לא רואה איזו תועלת יכולה לצמוח למישהו, אם ישיר על השבת המגיעה בעוד שמונה ימים."
הפעם באמת התרגזתי. "ומה עם חייל, שבמקרה סוגר שבת בבסיס, רחוק מנשפחתו? האם לא הגיוני שירצה לשיר דווקא על השבת שתגיע בעוד שמונה ימים?"
"אתה טועה ומטעה", הטיח בי חברי, "חייל כזה, סביר שהיה שר על השבת האחרונה שבה היה בבית. האיומים הבטחוניים אשר סובבים את מדינת ישראל, לא מאפשרים לחייל לדעת בודאות שאכן יקבל חופשה באיזו מן השבתות העתידיות. לכן, לא הגיוני שיעשה שימוש בשבת השייכת לשבוע העבודה הבא."
"לא, לא, לא, לא! זה לא טוב! זה לא טוב!" הקול מאחורנו הפתיע אותנו לגמרי. "כבר אמרתי לכם עשרות פעמים, ואולי אפילו יותר! אם אתם מתכוונים להמשיך ולהתחכם בצורה כזאת, אתם חייבים לבחור נושאים שנראים כאילו הם קשורים לעבודה. אחרת, חברים, זה שקוף שאתם לא עובדים."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה