הם תמיד אמרו שהם בעד דרכי הצדק. שהם נגד "משחקי הרעב". אבל הם שקרנים. ברור, עכשיו הם עשירים. הם בטוחים שהם יכולים לעשות הכול.
לא מספיק שהם הפציצו כמעט את כל האנשים במקום מגוריי הקודם? עכשיו הם גם עושים לנו את זה?
אני יושבת על הספה הקרועה, שהייתה אמורה להיות אדומה, אך מרוב אבק היא הפכה להיות אפורה. לצדי אחי הקטן, רוי, ואמי. שיערה השחור גולש על כתפיה, וידה נחה על כתפו של אחי.
המקרן הקטן מקרין על הקיר את שידורי החובה של "יום הזכרון להתקוממות הגדולה".
קטניס אוורדין, הנשיאה של מדינתנו פאנם, עולה על קובית עץ גבוהה, ומתחילה להקריא מדף.
"היום, זהו יום חשוב לכולנו." היא שולחת מבט קצר בקהל, ולבסוף ממשיכה להקיא. "היום זהו יום שמעורבב בחגיגה, ובעוול בו זמנית." היא מביטה אחורה, אל התמונות של כל הנופלים אשר תלויות מאחוריה על קיר מוזהב גדול. אני מזהה את הפנים שהכי מוכרות לי- פיניק. ממש סגדתי לו בילדותי.
היו לי תמונות רבות בחדרי שלו, עד שגיליתי מי הוא- יותר נכון, עד שגיליתי שהוא שונא את הקפיטול, את כל תושביו. זאת אומרת, אותי.
"היום, מלפני שנה, הפלנו את שלטונו האכזר ששלט במדינתנו- הנשיא סנואו. אך כמובן שזה לא בא בקלות. הרבה חברים ומכרים נפלו בקרב הזה. מהרבה חברים נפרדתי אני עצמי. גם מאחותי הקטנה. אך היום, הגענו למציאות חדשה, טובה יותר. שיקמנו לכל תושבי הקפיטול את המחוזות. כולנו חיים באושר ושלום. אך אף פעם לא נשכח את האומץ של האנשים אשר הקריבו עצמם לטובת הכלל." והיא יורדת מהבמה.
לטובת הכלל? את מתכוונת בטח לטובת המחוזות לשעבר.
לאחר שהשלטון הופל, החליטו המחוזות להעביר אותנו, את תושבי הקפיטול, למחוזות, ושמי שגר במחוזות עד כה, יעבור לקפיטול. הם אמרו שאנחנו צריכים להתנסות במה שהם עברו. זאת אומרת, הם נוקמים בנו.
אבל זה לא הכול- מלפני כמה ימים, הם הודיעו שהם עומדים לעשות משחקים מיוחדים לנו. תושבי הקפיטול לשעבר.
ברוך הבא למשחקי הרעב ה-76.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
