"אני עולה באש" , מחשבה זו הזדחלה לאיטה לראשו של אלברט. באיטיות מייסרת
הנמיך אלברט את מבטו אל ההמון, והלאה , אל הקרשים הבוערות .הוא הסתכל על
האש המרצדת בעליזות תחתיו. ונזכר, הוא על המוקד, באשמת כישוף.
הוא יכל לשמוע את צעקות הגנאי והכעס של ההמון סביבו , אך הן כאילו הגיעו ממרחק
של אלפי מטרים. אלברט הסתכל על רגליו, וגילה שהאש כבר כילתה אותן. והבין שעוד
מספר שניות, ישרף גם שאר הגוף, והוא יאבד לנצח בעולם הצללים.
אך איך זה קרה ? , רק לפני שעה קלה ישב אלברט בן ה-15 בביתו, שמח ומאושר.
ורוניקה יצא מהמטבח ואמרה שהיא יוצאת לרגע לחנות, מכיוון שנגמר להם החלב.
אלבט נשק לה על שפתיה ושלח אותה לדרכה.
בנפת יד הצית את האש באח והתיישב קרוב, כדי להרגיש את החמימות הנעימה של הקרשים
הבוערים. ופתאום, הגיע ההמון, נושא קלשונות ולפידים.
הם קשרו אותו ולקחו אותו לפה, הציבו אותו על אותן קרשים אשר ברגע זה בוערות
תחתיו. הוא אפילו לא התנגד.
ואז הגיע פרדי, חברו הטוב של אלברט, ראש המשטרה, וקרא בקול מן הקלף שבידו:
" אתה אלברט דארקווינד, מואשם בזאת בכישוף. ובשל פשע זה תומת בדרכי העלאה על
המוקד". וברגע שסיים לקרוא הצית את הקרשים.
"הו ורוניקה אהובתי, איך יכולת להסגירני כך?" חשב אלברט, בעודו עוצם את עיניו, בפעם האחרונה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
