היא עומדת שם.
ליד פסי הרכבת.
לבה דופק.
היא רועדת.
אוחזת בגדר המתכת.
מרעידה אותה.
מצמידה אליה את פניה.
רואה את עצמה בעיני רוחה שכובה עליהם. מתה.
היא מתחילה לבכות.
דמעה ועוד דמעה.
כמעט נכנעת לרצון לטפס מעל לגדר, לשכב שם ולא לקום עוד.
היא עומדת שם.
ליד פסי הרכבת.
ליד פסי הרכבת.
לבה דופק.
היא רועדת.
אוחזת בגדר המתכת.
מרעידה אותה.
מצמידה אליה את פניה.
רואה את עצמה בעיני רוחה שכובה עליהם. מתה.
היא מתחילה לבכות.
דמעה ועוד דמעה.
כמעט נכנעת לרצון לטפס מעל לגדר, לשכב שם ולא לקום עוד.
היא עומדת שם.
ליד פסי הרכבת.