הסבל של העם והאדם היהודי אין לו סוף, וגם במדינה משלנו העתונים מלאים בדם,
לפעמים אני שוכבת במיטתי החמה והבטוחה ופתאום עולה בי תחושה לא נוחה : שמחוץ לביתי, בחסות החשיכה מתרחשים דברים איומים.
מחר יכתבו בעיתון
אימה
עמומה
חיוורת-שפתיים
אוחזת בסבך שיערי.
לא רחוק, לא נסיון
מישהו מצא לו
השה לעולה
זיע רומס עלים מתים
דממה.
השיר שלי לא נכתב בעקבות הסיפור שלך ואני הטעיתי בכותרת שלו, השיר נכתב לפני כמה שנים והסיפור שלך עורר בי שוב את המחשבה שלמרות כל מה שעמנו עבר, לא בא שקט ושלום לשרור במקומנו וסכנה תמיד אורבת.
בברכה, אלישבע