תחנת רכבת בשחור לבן

גבר בחליפה מקומטת ומגבעת

מתרחק , צולע.

גם בהקרנה חוזרת,

לא יפנה פניו אלי,

זה כל תפקידו בסרט

גב, מגבעת, צליעה.

אלישבע

הסבל של העם והאדם היהודי אין לו סוף, וגם במדינה משלנו העתונים מלאים בדם,

לפעמים אני שוכבת במיטתי החמה והבטוחה ופתאום עולה בי תחושה לא נוחה : שמחוץ לביתי, בחסות החשיכה מתרחשים דברים איומים.

מחר יכתבו בעיתון

אימה

עמומה

חיוורת-שפתיים

אוחזת בסבך שיערי.

לא רחוק, לא נסיון

מישהו מצא לו

השה לעולה

זיע רומס עלים מתים

דממה.

אלישבע

" אוטוביוגרפיה ליטרריה " מאת פרנק אוהרה

בהיותי ילד

שיחקתי בגפי

בפינת חצר בית-הספר

לגמרי לבדי.

שנאתי בובות

ושנאתי משחקים,

חיות לא גילו אלי ידידות

וציפורים התעופפו בראותן אותי.

אם מישהו חיפש

אותי,הייתי מתחבא

מאחורי עץ וקורא " אני יתום "

והנה אני כאן, מוקד

כל היופי !

כותב שירים אלו !

תארו לעצמכם !

הביאה לעיון- אלישבע