בערב חורפי אחד, בעל ואישתו שמעו דפיקה בדלת ביתם. הם לא היו רגילים לאורחים מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא התעניין לשלומם של השניים. הפעמים היחידות שבהן נכנס אליהם מישהו לביתם, היו כשהגיע אליהם הדואר והם נדרשו לחתום, קנסות על דברים שעליהם הם לא שילמו או שפשוט סתם טעות במספר.
אך לאיש היתה תחושת בטן מוזרה שהפעם זה מקרה חריג.
האיש פתח את הדלת ומולו נתגלתה דמות שלא היה קשה במיוחד לזהות אותה. מי שעמד במפתן הדלת היה השטן בכבודו ובעצמו!
"באתי לקחת את הנשמה שלך!" פסק השטן בנחרצות עוד לפני שהאיש הספיק בכלל להגיב למראהו.
האיש הסתובב, פניו לכיוון אישתו ואמר: "נשמה, באו לקחת אותך!"
האישה ראתה את השטן ואמרה לו: "אתה יכול לחכות כמה דקות בבקשה? פשוט לפני שאני עוזבת אני רוצה לארוז כמה דברים למסע שלנו ולהפרד קצת מהבית" ולאחר שבעלה תקע בה מבט נרגז במיוחד, היא הוסיפה: "וכמובן גם להיפרד מבעלי היקר..."
השטן הסכים והוסיף כלאחר יד: "בזמן שאחכה לנשמה הזו, אשמח לקבל כוס קפה ולשוחח איתך, מר..."
"אלן, מיסטר אלן" השלים האיש.
"כן, אין לך התנגדות לשיחה קצרה, הא?"
"הממ... אשוחח איתך ברצון, אדוני"
"אם כך, הבה נתחיל!"
הם דיברו על הא ועל דא: על החיים, על המוות, על מה שביניהם ועל מה לא? שעה ארוכה הם דיברו ודיברו והאישה עדיין לא הופיעה. סבלנותו של השטן כבר התחילה לפקוע והוא התחיל לצרוח:
"אם את לא באה עכשיו, אני פורץ לחדר שלך ולוקח אותך איתי בכוח!!!"
האישה מצידה רק אמרה: "חכה בבקשה, עוד שנייה!"
"אני מכיר את בני האדם מספיק טוב בשביל לדעת ששניה בשבילם זה כמו נצח בשבילי!" התרגז השטן.
"זו שנייה אמיתית!" הבטיחה האישה.
השטן עזב אותה והתחיל לחכות: הוא חיכה וחיכה וחיכה וחיכה והאישה עדיין לא הופיעה.
"טוב, נמאס לי אני הולך!" הפטיר השטן ושם פעמיו לכיוון היציאה.
" חכה רגע, אדוני! אל תלך! היה נעים לשוחח איתך, אני בטוח שניתן לחכות עוד קצת..." התחנן מיסטר אלן.
השטן הסתובב לעבר האיש, נאנח ואמר: "גם לי היה נעים לשוחח איתך מיסטר אלן, אבל תבין... הנשמה שלך אבודה כבר ממילא..."
ובעוד מיסטר אלן פותח את פיו לאות מחאה, השטן כבר מזמן יצא מביתו...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
