תמי ישבה על מיטתה, נשענת על הקיר ורגליה משוכלות. היא צחקה אל תוך האייפון שלה, תוך כדי משחק בשערה. "כרמית, הגיע הזמן שמישהו ירד עליה קצת, על הקונטרול פריק הזאת! הא הא!"
דפיקה בדלת הסיטה אותה מהשיחה. "רגע כרמיתוש, יש מישהו בדלת."
היא קמה מהמיטה ופתחה את דלת הדירה. בוריס, הסבל של אמה, נכנס פנימה, מזיע ומתנשף, מעשן סיגר גדול. הוא דחף פנימה עגלה ועליה העוגה הענקית. כיסוי העוגה הודבק אליה עם רצועות מסקנטייפ. "יש לי עוד דברים לעשות בחיים, בלד!" אמר בתסכול והותיר את העוגה לרגליה, ויצא מהבית, גורר את העגלה מאחוריו. "אני אדבר איתך אחר כך", אמרה תמי לאייפון וניתקה אותו. היא הורידה מבטה לעבר העוגה הגדולה. נראה שמישהו מבפנים מנסה להרים את הכיסוי אך לא מצליח. היא התכופפה והסירה את רצועות המסקנטייפ, והרימה את הכיסוי.
מתוך העוגה יצא ירון, עדיין בחוטיני שלו בלבד. הוא נראה מותש לחלוטין. תמי הביטה עליו בתדהמה. על חזהו היה כתוב בגדול "מזל טוב תמי, ניצחת" באותיות העשויות מסירופ שוקולד. "זה עוד לא הכול", אמר לתמי שכיסתה את פיה בידיה בהשתאות. הוא הסתובב. על גבו נכתב, גם כן בסירופ שוקולד – "אני מוכרת את העסק."
תמי התחלחלה. היא חשה פיק ברכיים והתיישבה על המיטה. "מה עשית לה?" שאלה את ירון בטון מאשים. "אתה יודע מה זה אומר שהיא מוכרת את העסק? אתה הוצאת אותה מהאיפוס!" היא השתתקה לרגע, והביטה בו בזעם. ירון בהה ברצפה, לא יודע מה להגיד.
"אתה הכאבת לה! חתיכת סוטה! מה עשית לאימא שלי?"
"אני סוטה?" הוא ענה. "אני? את ואימא שלך, שתיכן מטורפות עם... עם קבלות... עשיתן ממני... נער שליחויות... וזונה... וג'יגולו... מה עוד תעשו לי? הא? מה? לרקוד עירום עם חמורים? לעשות את זה עם סנאי? מה?" ואז הוא תפס את עצמו והתנצל. "טוב תמי, אני מצטער, לא התכוונתי לרדת עלייך ככה. את חייבת להבין, אני צריך את העבודה..."
תמי המשיכה להביט בו בעיניים רושפות. "תיכנס לעוגה." אמרה בשקט.
"תביני תמי, תביני אותי!"
"תעיף ת'תחת שלך לעוגה עכשיו!"
"בסדר, בסדר, לא צריך להתעצבן...."
תמי רצה מחוץ לבית, אל חדר המדרגות. "איפה בוריס... בוריס! בוריס! אידיסודה!"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
