לאחר שנפטרה אשתו, פתח האיש הזקן ספריה להשאלת ספרים בפולנית בסלון ביתו, ואני באתי לעבוד שם בחופשת קיץ אחת.{לפני שנים רבות} בכל בוקר, עם בואי, היה האיש שב ומתכנס אל החדרים האחרים בבית הריק והשקט. גורר את שנותיו ואנפילאותיו אל המסתורין שבקצה המסדרון האפל. ואולי לא מסתורין, מן הסתם רק בדידות נהה שם כמו אבק בביתו הישן של איש זקן שלובש חלוק ואנפילאות כל הימים, משאיר אניצי זקן לבנים על סנטרו ומקמץ במילים.
יום אחד נחה עליו רוח הדיבור והוא סיפר לי שכאשר היה סטודנט בוורשה, נמנה על מועדון ספרותי שבו כל חבר
אימץ לעצמו דמות מאחד הספרים המפורסמים והיה מגלם אותה במפגשיהם. "אני בחרתי להיות דוריאן גריי " סיפר לי,
צולל בתוך זכרונותיו, קמטי פניו לא הירשו חיוך. הקשבתי לדבריו ורק במאמץ רב חנקתי את הצחוק בגרוני ואת הבכי
בלבי, שהרי קראתי את הספר ומה רב היה המרחק בין הזקן המאובק ובין העלם היפה לנצח.
כשקיבלתי את שכרי הראשון, הלכתי לחנות עתיקות וקניתי פסלון קטן של בודהה. בודהה שמנמן שכרסו עגולה וחיוכו נצחי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
