הוא כבר הוא כבר מזמן הפסיק להרגיש...
הוא כבר לא יודע מי הוא, ליבו הפך אבן גופו הפך גוש מתכת.
הוא חיפש את החיים את ההרגשה שיש לו בשביל מה לחיות, אבל מאז שעזב הוא פשוט הפסיק להרגיש.
ליבו אולי היה כאן פיזית, אך רגשית כל גופו היה איתה.
כפות, ידיו, רגליו, עצמותיו, ראשו וביעקר ליבו היו נתונים בידיה
מאז הוא היה עם הרבה בנות, בהתחלה זה עזר הוא חזר להרגיש. הוא אפילו הרגיש טוב. הרגיש מלך הנה הוא מצליח להכניס כל בחורה שהוא רוצה למיטתו. אבל אז פתאום חזר להרגיש את הריקנות הזאת והפסיק, כי הרגיש שהוא לא יכול, פשוט לא יכול.
אחר כך הטביע את יגונו בשתיה, מכל סוגים ומכל המינים. הלילות שהיה חוזר הביתה שיכור היו הלילות הגרועים בחייו, הריקנות רק גברה.
להוריו לא איכפת כבר מאז שהוא ילד. בעצם הדבר היחיד שהיה איכפת להם זה היה הרושם, הבחוץ, העטיפה. למרות שבפנים הכל רקוב.
וחוץ מזה הוא כבר ילד גדול, "לומד" בקולג' הטוב ביותר בניו יורק לקראת תואר במדעי המחשב. לומד?? הוא סתם יושב בדירת הסטודנטים שלו, ישן או מעשן סיגריות, תחביב חדש שרכש לו כאשר הגיע לאוניברסיטה, מול מסך הטלויזיה.
נכון שהוריו דחפו אותו לזה, ללמוד תואר. הם אמרו לו שהיא תבין, הם אמרו לו שהיר תסלח. אבל הוא ידע שהיא לא הבינה ולא סלחה.
פעם אחת חבריו סיפרו לו שצעק מתוך שינה שהוא רקוב ומעלה עובש ושהוא רוצה לחזור.
ושלא תחשבו שהוא לא חשב על זה, פעם אפילו עוד העיז לחשוב על לחזור, אבל הוא פחד, פחד שהיא לא תקבל אותו חזרה. פחד הרגש היחיד שנשאר לו...
"היי גבר מה קורה?" קולו של סת' חברו הטוב ושותפו לדירה העיר אותו מחלומותיו.
טום לא ענה הוא רק ישב שם ולקח שאיפה מהסיגריה על המסך ריצד בוב ארוגווי עם תוכנית האירוח שלו. טום בכלל לא צפה בטלויזיה רק בהה בה מרוקן.
סת' פתח את החלון "תקשיב גבר אתה חייב לעשות משהו עם עצמך" סת' החל מרים את כל הכלים המפוזרים בבית לתוך הכיור "המצב הזה לא יכול להמשיך"
"עזוב אותי" טום שמע את קולו אך לא הרגיש אותו יוצא מגרונו.
"קום תלך אליה. תגיד לה שאתה מצטער שעזבת, שאתה אוהב אותה, והנה חזרת ולעולם לא תעזוב יותר".
טום לקח עוד שאיפה מהסיגריה ופלט את העשן כאילו כלום. ואז לפתע החל להשתעל, הוא נחנק, אין לו אויר יותר הוא הרגיש שהוא חייב, אחרת הוא יפסיק לנשום..
הוא קם, לבש את המכנס והחולצה הראשונים שהוא מצא. נעל נעליים, לקח את המפתחות של האוטו של סת' ויצא שסת' צועק אחריו "לאן אתה הולך? בחיי שאתה טמבל!"
אך טום ידע, הנה הוא חוזר...
הוא כבר לא יודע מי הוא, ליבו הפך אבן גופו הפך גוש מתכת.
הוא חיפש את החיים את ההרגשה שיש לו בשביל מה לחיות, אבל מאז שעזב הוא פשוט הפסיק להרגיש.
ליבו אולי היה כאן פיזית, אך רגשית כל גופו היה איתה.
כפות, ידיו, רגליו, עצמותיו, ראשו וביעקר ליבו היו נתונים בידיה
מאז הוא היה עם הרבה בנות, בהתחלה זה עזר הוא חזר להרגיש. הוא אפילו הרגיש טוב. הרגיש מלך הנה הוא מצליח להכניס כל בחורה שהוא רוצה למיטתו. אבל אז פתאום חזר להרגיש את הריקנות הזאת והפסיק, כי הרגיש שהוא לא יכול, פשוט לא יכול.
אחר כך הטביע את יגונו בשתיה, מכל סוגים ומכל המינים. הלילות שהיה חוזר הביתה שיכור היו הלילות הגרועים בחייו, הריקנות רק גברה.
להוריו לא איכפת כבר מאז שהוא ילד. בעצם הדבר היחיד שהיה איכפת להם זה היה הרושם, הבחוץ, העטיפה. למרות שבפנים הכל רקוב.
וחוץ מזה הוא כבר ילד גדול, "לומד" בקולג' הטוב ביותר בניו יורק לקראת תואר במדעי המחשב. לומד?? הוא סתם יושב בדירת הסטודנטים שלו, ישן או מעשן סיגריות, תחביב חדש שרכש לו כאשר הגיע לאוניברסיטה, מול מסך הטלויזיה.
נכון שהוריו דחפו אותו לזה, ללמוד תואר. הם אמרו לו שהיא תבין, הם אמרו לו שהיר תסלח. אבל הוא ידע שהיא לא הבינה ולא סלחה.
פעם אחת חבריו סיפרו לו שצעק מתוך שינה שהוא רקוב ומעלה עובש ושהוא רוצה לחזור.
ושלא תחשבו שהוא לא חשב על זה, פעם אפילו עוד העיז לחשוב על לחזור, אבל הוא פחד, פחד שהיא לא תקבל אותו חזרה. פחד הרגש היחיד שנשאר לו...
"היי גבר מה קורה?" קולו של סת' חברו הטוב ושותפו לדירה העיר אותו מחלומותיו.
טום לא ענה הוא רק ישב שם ולקח שאיפה מהסיגריה על המסך ריצד בוב ארוגווי עם תוכנית האירוח שלו. טום בכלל לא צפה בטלויזיה רק בהה בה מרוקן.
סת' פתח את החלון "תקשיב גבר אתה חייב לעשות משהו עם עצמך" סת' החל מרים את כל הכלים המפוזרים בבית לתוך הכיור "המצב הזה לא יכול להמשיך"
"עזוב אותי" טום שמע את קולו אך לא הרגיש אותו יוצא מגרונו.
"קום תלך אליה. תגיד לה שאתה מצטער שעזבת, שאתה אוהב אותה, והנה חזרת ולעולם לא תעזוב יותר".
טום לקח עוד שאיפה מהסיגריה ופלט את העשן כאילו כלום. ואז לפתע החל להשתעל, הוא נחנק, אין לו אויר יותר הוא הרגיש שהוא חייב, אחרת הוא יפסיק לנשום..
הוא קם, לבש את המכנס והחולצה הראשונים שהוא מצא. נעל נעליים, לקח את המפתחות של האוטו של סת' ויצא שסת' צועק אחריו "לאן אתה הולך? בחיי שאתה טמבל!"
אך טום ידע, הנה הוא חוזר...