הוא כל כך ברור, אמיתי, מוחשי...
היא יכולה להרגיש אותו דרך האצבעות. לעצום את העיינים ולשאוף אותו דרך האף ישרות אל הראיות ולפלוט אותו חזרה. והוא עדיין יהיה מוחשי כל כך...
אחח הכאב הזה שמשתלט לה הגוף כל פעם שהיא נזכרת... הוא כבר כמו סם בשבילה, כמו אויר לנשימה.
ככה זה מאז שהוא עזב. אין יום שהיא לא מרגישה אותו, אותו ואת הכאב שהוא מביא איתו...
העיניים שלו השחורות, הברורות, מלוות אותה כל יום שערותיו הכהות, מגע המשי שלהם שאליו היא בכלל לא מתגעגת, כי הרי המרגישה את מגע שערותיו כל יום.
ריחו, שרק ממנו אפשר להשתכר הוא הבושם היחיד שהיא מריחה מאז שהוא עזב...
שפתיו, הרכות המתעקלות בחיוך מושלם כאן עדיין פה לידה.
היא יודעת שאם היא לא תרגיש אותו היא תפסיק לנשום ואז היא כבר לא תהיה היא...
אבלין ניקתה את השולחן בזריזות, מפנה את שאריות האוכל ישרות לפח ואת הסכום והצלחות מעבירה למגש. היא מעבירה סמרטוט לח על השולחן. עכשיו היא תיקח את המגש למטבח המסעדה המזון מהיר בה היא עובדת.
"ילדה היום את מהירה" ברטה הטבחית מחייכת אליה את חיוכה הטוב.
אבלין חייכה אל ברטה, ברטה היא הבן אדם האהוב ביותר על אבלין ואיך לא ברטה היא זאת שאספה את אבלין שהייתה לאחר שהוא עזב.
אבלין לקחה את הפינקס שתוכל לרשום את ההזמנה הבאה,
היא פסעה בין שולחנות עם חיוך מאולץ על השפתיים מחכה לשמוע את הקריאה החצופה "מלצרית" כאילו היא איזה משרתת או "אפשר להזמין?" היותר מנומס.
והקריאה לא איחרה לבוא.
היא מהירה אל השולחן בו ישבו נערים ונערות שלמדו איתה בתיכון 'הייג' בראון' על שם הברון בראון הדגול.
"היי פריקית" זאת הייתה איימי 'מלכת השיכבה', כן כן זאת שכל הבנים 'דלוקים' העלייה, כל מי שישב בשולחן צחק.
זה לא הפריע לה. אותם בניגוד אליו לא הרגשה.
"תרצו להזמין משהו?"
"כן" אמרה איימי "אני רוצה שייק על בסיס חלב דל שומן"
"גם אני" אמרו כל שאר הבנות שגררה אחריה שיעשו בשבילה כל מה שהיא רוצה בתמורה לפופולריות.
אבלין לקחה הזמנה גם מהבנים, שישבו שם רובם מזילים ריר רק מלהסתכל על איימי. שבראשם היה בוב ראש נבחרת הפוטבול וגם האקס של איימי... פעם גם היא הייתה ככה פופלרית ואהובה עד שהוא עזב..
היא רשמה ה הכל בפנקס וחזרה לברטה עם ההזמנה המטבח הכחול היה עכשיו בשיא פעילותו. ואיך לא? תלמידי התיכון גדשו את המסעדה כל אחרי צהריים. ליבה נכמר למראה הכיור הגדוש כלים. מסכן דיימון שוטף הכלים.
אבלין עכשיו עברה לפנות שולחן אחר שסיימו לאכול בו. בעודה מפנה אותו מהשאריות לפח ואת הכלים לפח יכלה לחוש בעיניו מסתכלות בה הרבה יותר מציאותיות מאיי פעם.
דלת המסעדה נפתחה וצליל הפעמון העדין נשמע במסעדה ההומה תלמידי תיכון. אבלין הרימה את המגש העמוס בכלים מלוכלכים, והגניבה מבט אל הדלת לראות מי נכנס. מה שראתה גרם למגש ליפול מידיה ולכלים להתנפץ באחת.לרגע אפילו חשבה שהיא מדמיינת, אבל לא.
הוא כאן, הוא חזר...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
