פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1842 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים מסע עם חבורה של פסיכים nmohot3
"אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. כאילו באמת ! כמה מטומטם בן אדם יכול להיות כדי לעשות משהוא כזה? להסכים לשטות הזאת וללכת איתם למקום כזה" אוליבר צורח לתוך המיקרופון.
"האי דוני עזוב את המיקרופון ! אני הבאתי אותו אז אני מקריין!"
"תתחיל ללמוד להתחלק!" דוני צרח וקפץ אלי.
"אחח אחח רד ממני! חיה!" אוליבר תוקע את כף הרגל שלו מול הפרצוף של דוני ובועט בו.
"שב בשקט ותן לי לקריין!"
"תן לי גםםםםם!" דוני צורח.
"עזוב אותו!" איימי הגיעה ונתנה לדוני מכה אל הראש.
"איה..." דוני מישמש את הבלוטה שנוטרה מהמכה.
"אבל הוא לא נותן לי גם לדבר!" דוני צועק .
"מה אתה בגן?" איימי צורחת אליו "תפסיק להציק!"
"אבל אני גם רוצה!!!!!" דוני צורח ומתנפל אל אוליבר .
דוני תופס את האוזן של אוליבר בשיניו.
"אחחח עזוב לי את האוזן!" אוליבר צורח ומנסה למשוך אותו ממנו.
סיידי התקרבה אליהם.
"חשבתי שאמרתי לך לרדת ממנו!" איימי צרחה והתנפלה על שניהם.
סיידי צפתה באיימי נותנת אגרוף בפרצוף לדוני ובועטת באוליבר.
"איה! למה גם את מרביצה לי?" אוליבר צווח.
"אתה זה שחיממת אותו!" איימי צרחה על אוליבר.
"דבילים" סיידי מלמלה.
זה מה שקורה שיש להם שעה לשרוף בחור כמו המקום הזה.
סיידי התחילה לתהות איך היא הגיעה למקום הזה עם חבורה של אידיוטים. מה היא עשתה שמגיעה לה ליראות אותם הולכים מכות לא פעם אחת ולא פעם שנייה אלא 6 פעמיים היום. ועכשיו רק 10 בבוקר!.
סיידי נאנחה אין לה כבר כוח לזה.
היא כחכחה בגרונה ואמרה " האי דוני אני חושבת שיש כמה עוגיות בחדר ממול . לך לאכול."
דוני נעצר והסתכל אליה במבט רעב. "אוכל?" דוני שאל.
"אוכל." סיידי נאנחה. בזמן שדוני יצאה מהחדר בריצה מטורפת.
"דביל..."סיידי מלמלה.
"מה הוא כלב?" אוליבר אמר מופתע שזה מה שפתר את הבעיה. איימי התרוממה ממנו וניקתה את האבק מהבגדים שלה.
היא הסתכלה על אוליבר בכעס ונתנה לו מכה בכתף.
"האי ! למה זה היה טוב?" אוליבר צרח.
"תפסיק לריב איתו!" איימי צרחה על אוליבר.
"איך בדיוק הריב הזה באשמתי?!" אוליבר מלמל בזמן שהוא מרים את המיקרופון.
" ג'ייסון!" איימי צועקת לבחור שישן בצד ספר עבה נח לו על הראש.
"אאאאא" ג'ייסון מלמל.
"כדאי שתלך לדוני מי יודע מה יקרה אם הוא יחליט לטייל פה, חוץ מזה עוד שעה אנחנו נכנסים. הוא חייב להיות פה בעוד שעה"
"למה ניראה לך שאני יעשה דבר כזה מתיש?" ג'ייסון מלמל ומסתובב לצד שני, גבו לעבר איימי .
איימי הייתה מחוממת. היא לא מתכוונת להיתקע פה יותר מהשעה הדפוקה הזאת במיוחד לא בגלל דוני , הדביל הזה...
"לך כבר!" איימי בעטה בג'ייסון.
"למה את תמיד חייבת להרביץ." ג'ייסון מלמל התנגדות אבל חצי הלך חצי ברח מחוץ לחדר מפחד מה איימי תעשה עם הוא לא ילך אל דוני.
אוליבר לקח את המיקרופון ודפק אליו "אז כמו שניסית לומר לפני שהפריעו לי רציתי לספר איך בכלל הגעתי למצב הטיפשי הזה עם חבורה של דביל, מטורפת, עצלן ובחורה עם בעיות עצבים... האי! רגע מה קורה כאן? מי לקח לי את המיקרופון?"
" ואל תשכח את עצמך אוליבר הפחדן! אהאהאה! אזזזזז שלום לכולם מדברת המספרת הכול יודעת שלכם ! מקווה שתיהנו מהסיפור שלי אז נתחיל עם השם, לא? טוב עד שיהיה לי שם יותר טוב ניקרא לו מסע עם חבורת פסיכים. אז אני חושבת שכדי להתחיל מההתחלה, לפני ש אוליבר מצא את עצמו בחדר לבן וריק באמצע המשרד הגדול בעולם באמצע התאום של השאול האין סופי הוא היה רק ילד נורמאלי כלומר ... טוב... בערך..."
לאוליבר זה היה יום רגיל לחלוטין. מתחיל בלקום בבוקר ולצחצח שיניים ואז לחזור לחדר הריק שלו בבקתה הריקה שלו ואז ללכת שעה לחנות הקרובה כדי לקנות חלב ואז לזכות לזה שחלב נשפך לך לתוך התחתונים מחבורת הבריונים של הכפר.
ולגמור את היום בכך שקושרים אותך לעץ הפוך.
"למה?!" אוליבר צעק למרחקים בזמן שהבריונים הלכו משם צוחקים על הטמבל התלוי "מה עשיתי שמגיע לי להיות תלוי ???" אוליבר היה מתוסכל ועצבני. למה הוא?. למה תמיד הוא? "בלעעעעעעעע" אוליבר צווח ועשה פרצוף בעצבים.
אחד מהבריונים כששמע מה תומס אמר לו. הוא הסתובב אליו באיטיות. הוא תפס את אוליבר מוציא את הלשון החוצה מבליט את העיניים והלסת. "מה אמרת?". אולי הוא חשב שזה צרחה בשפה שהוא לא מכיר? הבריון הסתכל אליו במבט שמזהיר שאם הוא לא יאמר מה שהם רוצים לשמוע הוא הולך לחטוף מכות.
"ל... לא כלום" אוליבר שקשק.
"יופי" הבריון חייך באכזריות הסתובב והלך
"פחדן ... עלוב..." אוליבר חשב לעצמו.
אוליבר ניסה לגרד את הדרך שלו מחוץ לחבלים אבל זה עזר כמעט כמו שלתת לעצמו סתירה יעזור כרגע.
איך הוא שונא את הבריונים האלו. למה הם חייבים להציק לו? אין להם משהוא יותר טוב לעשות?
עברה כמעט שעה וכול מה שאוליבר יכול היה לחשוב אליו זה אם הוא היה כול בן אדם אחר ההורים שלו כבר היו באים לחפש אותו. אבל לא שלו. ההורים שלו לא פה.
"באמת... זוג טיפשים... הם שכחו ממני או משהו? עברו כבר שישה חודשים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותם." אוליבר התחיל לדבר לעצמו.
תמיד אותו דבר. הם עוזבים אותו למספר חודשים ומגיעים ברפסודה לאיזה יומיים לבקר ואז חוזרים לשם חזרה לאנשים האלו.
"טמבלים"
הכול היה בסדר עד לפני חצי שנה אבל אז גילו אנשי הכפר שהוא גדל בו מי הם באמת ההורים שלו.
כי כשהם חזרו לרפסודה שלהם כמה חברים שלהם חיכו להם שם.
ואחרי שאנשי הכפר גילו מי הם ההורים שלו זה כבר לא היה נעים. אנשי הכפר כבר לא חייכו אליו בבקרים או הביאו לו תבשילים.
הוא עדיין קיבל קצבה מהעירייה שלהם כדי שיוכל לחיות אבל זהו. לא שלום לא בבקשה.
אלא רק הצקות ותלייה על עצים.
"טמבלים" אוליבר חשב לעצמו.
הוא נאנח. כמה זמן הוא כבר יכול לכעוס אליהם? הוא כבר התחיל להיות מותש מהכעס שלו.
אוליבר נאנח שוב ועברה עוד שעה.
היה כול כך שקט שאפילו ציוצי הציפורים היה דבר נדיר.
"איזה שקט..." אוליבר חשב לעצמו. מה שאוליבר לא ידע באותו רגע זה שהרגע הזה הוא הרגע השקט האחרון בחייו.
כי דקה אחרי שאמר את זה רעש נישמע מבין השיחים שלידו.
"מ..מה?" אוליבר מלמל מפחד בטוח שזה נמר הוא אריה או מי יודע - אולי שור בעל אלף ראשים.
ואז קפץ משם בחור.
כן שמעתם אותי נכון. בחור.
נער רזה ובגובה ממוצע עם עיניים חומות ושיער חום קפץ מבין השיחים. הוא התחיל לסובב את ראשו לכול הצדדים. מחפש משהוא. חתיכת עלה ענקי נמצא לו על הראש. זה ניראה כמו הכובע המוזר בעולם
"מ... מי?"
"תגיד" הנער שסוף סוף שם לב שיש מישהו קשור מולו "עבר פה סנאי שמן?"
"?" ל אוליבר לא היה מושג מה לענות לו. לזה הוא לא ציפה "מה?"
"שאלתי עם עבר פה סנאי!!!" הנער צרח כול כך חזק וכול כך קרוב לאוזן של תומס שהשיער שלו התעופף מהרוח שיצר הנער.
"לא" אוליבר היה בטוח שהתחרש.
"טוב! ביי!" הנער התחיל ללכת משם.
"ביי" אוליבר אמר. "נער מוזר..." אוליבר חשב לעצמו. הוא היה מנופף לו לשלום אם הוא לא היה קשור.
רגע. הוא עדיין קשור!. "אני כל כך מטומטם" אוליבר החליט והתחיל לצרוח "רגעעעע! עצוררר!"
הנער נעצר, הסתובב אליו ומבט מבולבל כיסה לו את הפרצוף הוא התקרב אליו.
"תשמע אם אתה רוצה שאני אהיה המאהב שלך או משהוא כזה.. זה ממש לא יעבוד.. הזהירו אותי מאנשים כמוך!" הנער המוזר צרח אליו.
"מה?" אוליבר מלמל " לא. עזוב. אל תענה לי. פשוט שחרר אותי מהחבלים האלו"
"אבל אתה באמצע המשחק אתה לא יכול לפרוש באמצע."
"מה??? איזה מן משחק זה נירא לך?"
"לא יודע... 'קשור אותי לעץ'?"
"אין משחק כזה!" אוליבר נבח "שחרר אותי!"
"טוב טוב איזה פרימדונה..."
לאחר כמה פתיחת קשרים ונפילה חזקה של אוליבר על הרציפה, קללות לעולם על זה שהוא נפל על הפרצוף, והשתעלות אבק הנער היה יכול לפתוח ולומר "אני דוני"
"אוליבר" . ואז שוב נישמע רעש מבין השיחים. "בבקשה שזה לא עוד איזה פסיכי..." אוליבר התחנן.
"סנאי!" דוני התנפל על השיח.
"מה הקטע שלך עם הסנאי הזה?" אוליבר שאל. דוני הסתובב וענה לו אחרי שסיים לחטט בתוך השיח מגלה שם רק חגב מסכן.
"הוא היה כל כך מפוטם ושמן יהיה כול כך טעים לבשל אותו ועם הבשר הרך הזה !@#$#@@$" אחרי זה הפה שלה דוני התחיל להתמלאות ברוק שזלג לו על החולצה עד שכבר לא היה ניתן להבין מה הוא אומר.
"הנער הזה..." אוליבר חשב לעצמו "ממש דביל"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים קודם כל, אנג'ל
הכתיבה שלך... מאוד מבולבלת. ""עזוב אותו!" איימי הגיעה ונתנה לדוני מכה אל הראש."
סיידי אמורה להבחין באיימי מגיעה לפני שאיימי מתחילה לדבר, ואיימי עצמה צריכה זמן לעכל את הכניסה שלה. בנוסף, לא כותבים פשוט, "אימיי הגיעה ופעלה אוטומטית", איימי עצמה צריכה כמה שניות להבין את המצב (וזה לא מכה אל הראש (התכוונת ל"על"?), אלא נתנה לו מכה *ב*ראש)
מה שגם, אהבתי את הקטע עם החבורה של הדביל, מטורפת, עצלן, ובחורה עם בעיות עצבים.
וכשאת כותבת "האי", את מתכוונת ל"היי"? - כלומר, שלום באנגלית, כי זה האיות הנכון של המילה, אחרת זה "כן" ביפנית באותיות בעברית.
גם. לא עושים הארכת אותיות בסיפור. מציינים את זה בין המרכאות. וגם, יש לך בעיות איות ופיסוק.
מקווה שלא לקחת ללב, אני קצת - מאוד - ביקורתית, אבל עושה את זה רק בשביל שתוכלי לשפר :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים אנג'ל צודקת.... Angel
אנג'ל צודקת. הרעיון עצמו ממש חמוד, אבל צריך לעבור על הכתיבה. אף אחד לא רוצה לגמור בתור אליסון נואל הבא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים פויה, אל תפתחי פה לשטן. אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים הודעה שמחה ללא כותרת nmohot3
האמת שכולם היו באותו חדר ודי צמודים אחד לשני. אז לא חשבתי שייקח להם זמן לפעול, בנוסף הם די רגילים לפעולות כאלו אז מבחנתי זה תנועה אוטומטית.
אני מנסה לעבוד על בעיות של הפסיקים והשגיאות כתיבים אבל אף פעם לא באמת הצלחתי להבין את זה לגמרי.
יש לי די בעיה בעיברית...
ודרך אגב זה בסדר אני מתה על ביקורתיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים הודעה שמחה ללא כותרת nmohot3
האמת היא שכן אני מזה אשמח אם תוכלי לפרט לדוגמא שאמרת שלא מאריכים אותיות אלא מציינים את זה בין המרכאות מה הכוונה? וכול הצעה איך להפוך את הכתיבה עצמה לפחות מבולגנת מזה תעזור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים הממ, אז למה לא ציינת שהיא גם בחדר?:O זה מוזר :O אנג'ל
-
-
-
לפני 12 שנים הודעה שמחה ללא כותרת nmohot3
חלק ראשון לסיפור הראשון. העלילה עוד לא הגיעה אבל אני אשמח לדעות על הדמויות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
