"אתה רוצה שאשיר לך שיר?" שאלה פרי. הלילה ירד, והיא ישבה על המיטה ליד אחיה הקטן המכוסה בשמיכה, דיק.
"כן, בבקשה-בבקשה, אני רוצה לשמוע אותך שרה! את שרה טוב.." לחש בהתלהבות ובעייפות בו זמנית.
פרי פתחה את פיה. הצלילים התנגנו והמילים הסתחררו.
"עכשיו בליל, כשכל הילדים שוכבים במיטות
עכשיו בליל, השמש הולכת ומכבים אורות
עכשיו בליל, הוא בא לבקר, לתת מנחה
עכשיו בליל, הוא מפיץ שלום ואהבה.
כנפיים רכות עוטפות ילדים נמים
חיוכים מתוקים של ילדים חולמים
הלוואי שיום אחד תזכו לראות הכול
הלוואי שתוכלו לעוף בשמיי האור.
הכוכבים נוצצים גבוה למעלה
מלאכים קטנים משחקים בלילה
וכולם רק רוצים דבר אחד
שתישן שנת ישרים ותתעורר למחרת.
מלאך ברע, מלאך בטוב, בוא אליי ותן לי אור
פזר עליי שלל מתנות של אהבה ושמחה
מלאך ברע, מלאך בטוב, בוא אליי ותן לי אור
לטף אותי ביד רכה ותלחש לי רק "שינה מתוקה."
עוד תלמדו רבות, החיים עודם ארוכים
אבל אוכל להבטיח לכם שהכול בסדר, ילדים
אתם יכולים עכשיו לישון, הכל בטוח
אשמור עליכם בכנפיי הצחורות, לכו לנוח.
הם ינגבו את דמעותייך, הם ינשקו ללחייך
הרכות, האדמדמות, מעליהן עינייך התמימות
אתה כולך רק תמימות, רק טובה
חלומות נעימים, ילדון, שינה מתוקה.
עכשיו בליל, כשכל הילדים שוכבים במיטות
עכשיו בליל, השמש הולכת ומכבים אורות
עכשיו בליל, הוא בא לבקר, לתת מנחה
עכשיו בליל, הוא מפיץ שלום ואהבה."
את השורה האחרונה לחשה בקול כמעט לא נשמע, ונשקה לרקתו של אחיה בעדינות כדי לא להעירו. היא קמה, כיבתה את האור ויצאה מהחדר.
המלאך הבלתי-נראה בהה בה בצאתה מהחלון, וחייך לעצמו, ממלמל "שיהיה להם לילה טוב."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
