פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 636 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אני רואה אותך ההיא
את בוכה כל יום, את תמיד מרגישה עצובה, ולמרות שאת תמיד צוחקת את יודעת שבפנים את לא באמת מחייכת...
אנשים יודעים על המצב שלך ונכון שאכפת להם, הם מנסים לעזור לך ולעודד אותך ואת קצת מתנחמת...
אבל לא באמת מתעודדת ומרגישה שמחה אמיתית...
את יושבת ומחפשת לך סיבות לחיות וסיבות לחייך...
וסופרת על האצבע את כל החברות שעוזרות לך ואומרות לך מילים חמות ונכון שזה מעודד אותך אבל זה לא מספיק, את לא מגיעה לאושר אמיתי איכשהו...
את לא מפסיקה לחשוב על כמה את רוצה לסיים את החיים, וברגע אחד פזיז להעלים לעצמך את כל הבעיות ולא להרגיש יותר כלום כאילו לא היית קיימת מעולם..
את רואה שיש אנשים מסביבך שאוהבים אותך אבל זה עדיין לא מנחם אותך, את מחפשת למצוא מה הבעיה שלך ולא מבינה...
את יודעת שאת צריכה עזרה גדולה, ופשוט מנסה לשכנע את עצמך מצד אחר שאת לא צריכה, שזו תקופה שתעבור, ואולי זה באמת נכון, אבל את צריכה להודות בינך לבין עצמך שגם אם התקופה הזאת תעבור את צריכה להקל על עצמך ולעזור לעצמך להעביר אותה כמו שצריך. את עייפה.
את מאוד עייפה.
ולא מחוסר שינה...
אלא מחוסר שמחה.
את מרגישה שנמאס לך כבר לבכות כמעט כל יום ושאת חייבת לחייך פעם אחת חיוך אמיתי, להפסיק לדברים רעים שאנשים אומרים לך כי בתכלס הכוונה שלהם טובה, אבל את מקשיבה רק למילים שהן פוגעות שמאחוריהן הכוונה הטובה, ומאשימה את עצמך, ומורידה את עצמך למטה, ומרגישה שאין לך שום ערך כאן בעולם...
כואב לך.
כואב לך הכל - הגוף, הנשמה, הראש ובמיוחד הלב...
את מחפשת תמיד סיבות לחיות ותמיד שוב ושוב חוזרות לך המחשבות האיומות האלה בראש...
שרק אם בן אדם מקצועי היה יודע עליהן, ממזמן היו לוקחים אות לטיפול פסיכיאטרי ומאשפזים אותך.
את לא מאמינה בתרופות ובשטויות.
את מאמינה שאושר צריך לבוא לבד - לא מכדורים שמדכאים את העצבים.
את מחכה ומחכה, ונלחמת על האושר שלך ומנסה להיות מאושרת ופשוט לא מצליחה.
את מפחדת, מאוד מפחדת...
מכל מה שהולך לקרות - שנה הבאה, בחיים בכלל, באהבה, ביחסים עם חברות...
את מרגישה שהכל יכול להתנפץ יום אחד, ואת כ"כ מתוסכלת מזה, בנוסף לכל הבעיות שיש לך על הראש...
כבר חתכת את עצמך כמה פעמים...
את רוצה למות ורוצה לחיות, את מבולבלת, חיה בספק, לא יודעת מה לעשות, שברירית, עדינה, פגועה, עצובה, מדוכאת ועזובה נפשית.
את רוצה לסיים את הכל, אבל את לא יכולה - והנה, עוד דבר שמתסכל אותך.
ולמרות הכל, תזכרי תמיד להיות חזקה, הכל יסתדר בסוף לא משנה מה, את תמצאי אהבה טובה, את תביני יום אחד ותפנימי שאת חלק גדול מעולמן של החברות שלך, שאת חשובה יותר מכל דבר אחר למשפחה שלך, שאת עוזרת לאנשים ושהעולם לא יוכל להתקיים בלעדייך.
את יודעת את זה, אומרים לך את זה, אבל את בכל זאת לא מאמינה בזה.
את מאחלת לעצמך את כל האושר שבעולם, כבר לא אכפת לך מכסף מרוב שאת צריכה אושר נפשי.
תמיד תזכרי לחייך ולהיות חזקה.
החיים קשים אבל גם יפים, תעריכי את מה שיש לך, תאהבי את עצמך, ותזכרי שלא משנה מה כולם תמיד איתך.
~את הקטע לא אני כתבתי, אלא מישהי בשם טל שפגשתי לאחרונה.
הייתי פשוט חייבת לפרסם ברשותה.
קרדיט מלא ומחמאות מגיעות רק לה~
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים פשוט נוגע. אנג'ל
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים מדהים. פשוט... נוגע ללב. argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים קטע מקסים, עצוב ומרגש (: שרון
העיניים שלי קצת העלו לחלוחיות.
אני ממש היזדהתי עם הקטע.
הייתי ככה במשך תקופה ארוכה......
לא היה לי כוח לכלום והיו לי כל מיניי בעיות ודברים עם עצמי.
לכולנו היו או יהיו תקופות כאלה. ככה אני חושבת בכל מקרה.
אני לא יודעת עם טל רשומה בסימניה או לא, אבל אני חושבת שאם היא כותבת הרבה(ועוד ככה^^) אז היא
צריכה להעלות יותר שירים/סיפורים/קטעים שלה.
מקסים, מקסים, מקסים!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
