קריית מוצקין, ליד הכביש הראשי המחבר את עכו לחיפה. שעת צהריים, יום רביעי, 17 במארס 1948, ו' באדר התש"ח.
רחל מובילה את מלכה בת השנתיים בעגלה שלפניה. לצדה פוסע מורדי בן הארבע אותו אספה רחל זה עתה מגן הילדים, בדרכה הביתה מחנות המכולת. הוא מדלג בשובבות מאבן לאבן על השביל המוביל אל ביתם, הצריף הירקרק בפינת הרחוב. הסל התלוי על ידית העגלה מכיל מצרכים שרחל קנתה במכולת, ביניהם שש ביצים טריות. רחל הניחה אותן בזהירות בתוך קערת פח מרופדת בנייר עיתון כדי לשמור על שלמותן.
בחצר הבית הסמוך לצריף מסתודדים שני צעירים. פנים זרות. "מוזר", חושבת בלבה רחל, שמכירה היטב את כל השכנים "מה הם מחפשים פה?". היא פונה אליהם, קצת בחשש: "אתם מחפשים מישהו?". "גברת", עונה לה אחד מהשניים בקול עצבני, "גברת, מהר הביתה. מסוכן בחוץ". רחל מבינה שמשהו עומד להתרחש. היא מושכת בכף ידו של מורדי וממהרת להיכנס לצריף ששני חדריו משמשים מגורים למשפחתה ולאחיה הרווק, אהרון. היא נועלת את הדלת, מה שבטוח בטוח.
רחל מורידה את מלכה מהעגלה ופורקת את המצרכים מהסל. היא מניחה את הקערה עם הביצים ליד ארון הבגדים בחדר המגורים, וניגשת לשולחן הברזל במטבחון הצפוף כדי לפנות להן מקום ליד הפתילייה. מבעד לחלון הפונה אל הכביש הראשי, היא מבחינה בטנדר פתוח שעוצר ליד החצר הסמוכה. שני הצעירים שהסתודדו בחצר רצים אל הטנדר וקופצים אל ארגז המטען. אוזניה של רחל קולטות קול הבוקע ממכשיר הקשר המותקן ליד הנהג. היא שומעת משהו על שיירה מתקרבת, על ניסיון תקיפה שנכשל, על מארב. נימת בהילות מורגשת בדברים הנאמרים בגלוי. כנראה שאין זמן לרמזים. אופנוע מגיע ונעצר, ולאחר חילופי דברים קצרים ממשיכים שני כלי הרכב בדרכם בחריקת צמיגים. ריח הגומי המתחכך באספלט עולה באפה של רחל, ולבה מנבא לה שמשהו רע עומד להתרחש. היא מנסה לאמוד את חוזק קירות הצריף. קירות העץ הדקים, תקרת העץ, האם אלה ישמשו מגן לה ולילדיה?
דפיקה נשמעת בדלת. "רחל, שוב נעלת את הדלת?". רחל מזהה את הקול, מסובבת את המפתח ופותחת את הדלת. אהרון נכנס, פניו עוטים דאגה. "משהו רציני עומד לקרות כאן בכל רגע. ראיתי אנשים זרים בחוץ. נראים לי פלמ"חניקים. אין לי ספק שהם מתכננים משהו". עוד הוא מדבר, ורעש נשמע מרחוק. הרעש הולך ומתחזק. רחל מזהה רעם מנועים של משאיות, לא אחת ולא שתיים. שיירה.
רחל נחרדת. אין זמן להתמהמה. בלי אומר היא דוחפת את הילדים אל מתחת למיטה הזוגית. "אהרון, גם אתה", היא פוקדת על אחיה. אהרון סובר שרחל מגזימה, אבל נכנע לנחישות אותה מביעות עיניה. "נו מילא, אכנס מתחת למיטה, העיקר שרחל תהיה רגועה", הוא חושב בליבו. רחל נדחקת אף היא אל מתחת למיטה ונצמדת אל ילדיה, מנסה לגונן עליהם בגופה.
צפוף מתחת למיטה, צפוף ומאוד לא נוח, אבל לא לאורך זמן, כי שניות ספורות לאחר מכן מחריד פיצוץ אדיר את האוויר. כוח של 10 אנשים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקוד המ"מ פנחס זוסמן והמ"כ נועם פסמניק, פוצץ שיירת נשק ותחמושת שכללה שני טונות של חומרי נפץ והייתה בדרכה מביירות אל הכוחות הערביים בחיפה.
הצריף מתפרק כמגדל קלפים. קירות העץ מתמוטטים פנימה. גג העץ קורס. חבטה עזה של קורה כבדה מרעידה את המיטה.
שקט, דממת מוות.
אט-אט יוצאים כולם מתחת למיטה. תחילה יוצא אהרון, אחריו רחל ואחריה שני הילדים, חיוורים, עיניהם פעורות בבהלה. הם מוצאים את עצמם תחת כיפת הרקיע, מוקפים שברי קרשים, חול ואבק. עיניה של רחל בוחנות את הילדים, בוחנות את אחיה, בוחנות את ידיה ורגליה. אף אחד מהם לא נפגע, לא נשרט. כולם יצאו ללא פגע מתחת למיטה שהצילה אותם, הודות לתושייתה של רחל.
רחל מתבוננת סביבה, המומה למראה ההרס הרב מתחת לשברי הצריף. עיניה נודדות אל ארון הבגדים שנותר שלם. על הרצפה לידו קערת פח ובתוכה שש ביצים טריות, שלמות בקליפותיהן הלבנות, כאילו הגיעו זה עתה ישר מהלול.
*************************************************************************
האנדרטה בקריית מוצקין – בפינת הרחוב בדיוק במקום בו עמד הצריף:
שלט ההסבר בקריית מוצקין:
רחל מובילה את מלכה בת השנתיים בעגלה שלפניה. לצדה פוסע מורדי בן הארבע אותו אספה רחל זה עתה מגן הילדים, בדרכה הביתה מחנות המכולת. הוא מדלג בשובבות מאבן לאבן על השביל המוביל אל ביתם, הצריף הירקרק בפינת הרחוב. הסל התלוי על ידית העגלה מכיל מצרכים שרחל קנתה במכולת, ביניהם שש ביצים טריות. רחל הניחה אותן בזהירות בתוך קערת פח מרופדת בנייר עיתון כדי לשמור על שלמותן.
בחצר הבית הסמוך לצריף מסתודדים שני צעירים. פנים זרות. "מוזר", חושבת בלבה רחל, שמכירה היטב את כל השכנים "מה הם מחפשים פה?". היא פונה אליהם, קצת בחשש: "אתם מחפשים מישהו?". "גברת", עונה לה אחד מהשניים בקול עצבני, "גברת, מהר הביתה. מסוכן בחוץ". רחל מבינה שמשהו עומד להתרחש. היא מושכת בכף ידו של מורדי וממהרת להיכנס לצריף ששני חדריו משמשים מגורים למשפחתה ולאחיה הרווק, אהרון. היא נועלת את הדלת, מה שבטוח בטוח.
רחל מורידה את מלכה מהעגלה ופורקת את המצרכים מהסל. היא מניחה את הקערה עם הביצים ליד ארון הבגדים בחדר המגורים, וניגשת לשולחן הברזל במטבחון הצפוף כדי לפנות להן מקום ליד הפתילייה. מבעד לחלון הפונה אל הכביש הראשי, היא מבחינה בטנדר פתוח שעוצר ליד החצר הסמוכה. שני הצעירים שהסתודדו בחצר רצים אל הטנדר וקופצים אל ארגז המטען. אוזניה של רחל קולטות קול הבוקע ממכשיר הקשר המותקן ליד הנהג. היא שומעת משהו על שיירה מתקרבת, על ניסיון תקיפה שנכשל, על מארב. נימת בהילות מורגשת בדברים הנאמרים בגלוי. כנראה שאין זמן לרמזים. אופנוע מגיע ונעצר, ולאחר חילופי דברים קצרים ממשיכים שני כלי הרכב בדרכם בחריקת צמיגים. ריח הגומי המתחכך באספלט עולה באפה של רחל, ולבה מנבא לה שמשהו רע עומד להתרחש. היא מנסה לאמוד את חוזק קירות הצריף. קירות העץ הדקים, תקרת העץ, האם אלה ישמשו מגן לה ולילדיה?
דפיקה נשמעת בדלת. "רחל, שוב נעלת את הדלת?". רחל מזהה את הקול, מסובבת את המפתח ופותחת את הדלת. אהרון נכנס, פניו עוטים דאגה. "משהו רציני עומד לקרות כאן בכל רגע. ראיתי אנשים זרים בחוץ. נראים לי פלמ"חניקים. אין לי ספק שהם מתכננים משהו". עוד הוא מדבר, ורעש נשמע מרחוק. הרעש הולך ומתחזק. רחל מזהה רעם מנועים של משאיות, לא אחת ולא שתיים. שיירה.
רחל נחרדת. אין זמן להתמהמה. בלי אומר היא דוחפת את הילדים אל מתחת למיטה הזוגית. "אהרון, גם אתה", היא פוקדת על אחיה. אהרון סובר שרחל מגזימה, אבל נכנע לנחישות אותה מביעות עיניה. "נו מילא, אכנס מתחת למיטה, העיקר שרחל תהיה רגועה", הוא חושב בליבו. רחל נדחקת אף היא אל מתחת למיטה ונצמדת אל ילדיה, מנסה לגונן עליהם בגופה.
צפוף מתחת למיטה, צפוף ומאוד לא נוח, אבל לא לאורך זמן, כי שניות ספורות לאחר מכן מחריד פיצוץ אדיר את האוויר. כוח של 10 אנשים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקוד המ"מ פנחס זוסמן והמ"כ נועם פסמניק, פוצץ שיירת נשק ותחמושת שכללה שני טונות של חומרי נפץ והייתה בדרכה מביירות אל הכוחות הערביים בחיפה.
הצריף מתפרק כמגדל קלפים. קירות העץ מתמוטטים פנימה. גג העץ קורס. חבטה עזה של קורה כבדה מרעידה את המיטה.
שקט, דממת מוות.
אט-אט יוצאים כולם מתחת למיטה. תחילה יוצא אהרון, אחריו רחל ואחריה שני הילדים, חיוורים, עיניהם פעורות בבהלה. הם מוצאים את עצמם תחת כיפת הרקיע, מוקפים שברי קרשים, חול ואבק. עיניה של רחל בוחנות את הילדים, בוחנות את אחיה, בוחנות את ידיה ורגליה. אף אחד מהם לא נפגע, לא נשרט. כולם יצאו ללא פגע מתחת למיטה שהצילה אותם, הודות לתושייתה של רחל.
רחל מתבוננת סביבה, המומה למראה ההרס הרב מתחת לשברי הצריף. עיניה נודדות אל ארון הבגדים שנותר שלם. על הרצפה לידו קערת פח ובתוכה שש ביצים טריות, שלמות בקליפותיהן הלבנות, כאילו הגיעו זה עתה ישר מהלול.
*************************************************************************
האנדרטה בקריית מוצקין – בפינת הרחוב בדיוק במקום בו עמד הצריף:
שלט ההסבר בקריית מוצקין:
