פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1419 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים נקמה - פרק 9 Reaper
סו, לבושה בבגדים השחורים שלה והרגילים שלה, ואני – לבוש בז'קט העור שלי וחמוש בפלאפון משוכלל, נעצרנו עם האופנוע במרחק מה מהבית המבוצר של דוד שלי.
הבית הזמני המבוצר של דוד שלי.
עקבנו אחריו חצי שעה לערך. כנראה שדייצ'יו סיפר לו שברחנו והוא נסע משם בלי להכנס אפילו. השעה כבר הייתה בסביבות ארבע לפנות בוקר, ועדיין היה חשוך. השמים התחילו להבהיר, אבל ייקח זמן עד שהשמש תזרח.
סו הייתה מצויידת כמו שצריך. זוג החרבות – הקאטנות – היו מהודקות לגבה, שוריקנים שכנראה מוסתרים על הגוף שלה, סכינים, וזוג אקדחים על הירכיים.
"זאת התוכנית," אמרה סו בזמן שירדנו מהאופנוע. "אנחנו הולכים להכנס ונוריד אחד אחד את השומרים עד שנגיע לדרקון, כלומר... קאזו." היא אמרה בהבעה נחושה על פניה. "אני לא אתן לו לחמוק, עכשיו כשאנחנו כל כך קרובים.
"הם יגלו אותנו." מלמלתי.
"לא אם נעשה את זה כמו שצריך." היא ענתה והתקדמה לעבר השער הענקי של הכניסה.
הכנתי את הפלאפון שלי ביד לכל מקרה שיהיה, כשהאפליקציה המסויימת (שאני כתבתי!) שהייתי צריך, כבר פועלת ברקע.
"אנחנו לא יכולים להגיע ישירות אליו - וכשנגיע נחסל אותו?"
"יהיו שם לפחות עשרה מתנקשים שישמרו עליו."
"ואיך בדיוק הם לא יהיו שם בדרך שלך?"
"בגלל שאתה -" האצבע שלה נגעה בחזה שלי. "הולך לשלוח אותם משם למקרה חירום."
"הממ... איך ולאן?" קימטתי את מצחי.
"יש פולשים בבית, צריך לעצור אותם." סו חייכה חיוך רחב.
הייתי מבולבל מרגע לרגע. סו ראתה את ההבעה שלי, נאנחה, וכרגיל פצחה בהסבר.
"נגיד עכשיו שאתה מפעיל את האזעקה דרך חדר הפיקוח – זה מין חדר כזה של כל המצלמות וכל מה שקשור לזה –"
"אני יודע מה זה." אמרתי בזעף.
"- שהם בעצמם אמורים להפעיל כשרואים במצלמות שיש פולשים." היא המשיכה בלי לעצור. "אנחנו מחכים כמה דקות, ורק אז פורצים את הנעילה של הדלת. כולם מבולבלים, יוצאים נכנסים, לא יודעים לאן ללכת. ואז הכריזה – אתה – אומר שהבוס חייב לצאת משם. במקרה כזה יש איתו רק שלושה שומרים – השאר מתפרסים, ואני יכולה לחסל אותם בגנבה, אם תכבה את האור."
"ואת בטוחה שזה יעבוד?" שאלתי.
"ברור." היא גיחכה.
"יש פה הרבה שתלוי בי." אמרתי בהרמת גבה.
"אבחנה טובה." אמרה סו. "מוכן?"
"יותר מזה אני לעולם לא אהיה." חייכתי. הרגשתי לחוץ, והלב שלי דפק בצורה לא נורמלית. אחזתי ביד אחת (מיוזעת) את הפלאפון שלי, וביד השנייה שלפתי את הסכין המאורכת שהיא נתנה לי לפני שיצאנו. למרות שחשבתי שאין מצב שאני אשתמש בה בשביל להרוג אנשים.
הקשתי בפלאפון במהירות, פורץ למערכת האזעקה שלהם ומפעיל אותה. ואז התוהו ובוהו התחיל. שמענו את השומרים צועקים בבלבול, והשתקתי את הרמקולים כדי שהטכנאים בחדר הפיקוח של הבית לא יוכלו לדווח שזאת טעות.
סו שלפה את הקאטנה שלה בזמן שפתחתי את הנעילה החשמלית של הדלת עם קוד פריצה פשוט מהפלאפון.
נכנסנו לתוך בית שנראה כמו שילוב של בית מלון, מבצר, ובית הארחה. הקומה התחתונה כולה הייתה מלאה בשולחנות וכיסאות אוכל, מסודרת במבנה מרובע מושלם. הבניין עצמו היה מסודר בצורה מרובעת כשאמצעו חלול ואור השמש שמגיע מלמעלה אמור להאיר את כל הקומה התחתונה. כמובן שעכשיו דלקו שם מנורות זוהרות בצבעים שונים, כיוון שהיה לילה. כל המבצר הזה היה בגובה של שש קומות לפחות, כשכל קומה היא שלושה מטרים. זה דיי גבוה. אל תשאלו אותי בשביל מה צריך את כל הקומות האלו. היו שם המון מחיצות נייר אדומות צהובות שמאפיינות יפנים, והייתה מזרקה באמצע החדר המלא שומרים.
"אורות, והודעה לבוס." אמרה לי סו.
כיביתי את האורות של הבית והרכבתי את משקפי האינפרה אדום שהיא נתנה לי, לסו היה זוג דומה על העיניים.
"קאזו.." אמרתי לפלאפון שלי ששידר את זה ישירות לחדרו בקול מבוהל, אני שחקן דיי טוב. "אתה חייב לצאת משם בוס," הוספתי טשטוש לקול כאילו יש הפרעה בשדר. "הם מכל עבר!"
"מי שם?" שאל קול גברי מימיני. קליק-קליק.
סו דחפה אותי הצידה כששומר כיוון אקדח דרוך למקור הקול – שלי. היא זינקה אליו, בעטה את האקדח הצידה בעודה באוויר, וערפה לו את הראש במכה אחת.
"דוחה." מלמלתי.
"בוא נזוז. יש עוד בדרך."
"לא היית צריכה לדחוף אותי. יכולתי לחסל אותו."
"ממש." היא נחרה.
עלינו במדרגות והתחמקנו משומרים עיוורים. את תאורת החירום השבתתי לפני כן ככה שהבית היה חשוך לחלוטין בשבילם. חלקם שלפו פלאפונים וניסו להאיר את הדרך, אבל התחמקנו מהם. זה לא היה קשה במיוחד.
סו לא הרגה אותם, היא רצתה למנוע רצח מיותר. הם בסך הכול אנשים שכירים והם מנסים לעשות את העבודה שלהם. היא הסבירה לי.
אבל כשנתקלנו באחד המתנקשים של קאזו במסדרון לכיוון גרם מדרגות, זאת הייתה בעיה. כמו סו, גם המתנקשים השומרים היו מצויידים במשקפי אינפרה.
זינקתי הצידה במהירות לתוך חדר כשהמתנקש הבחין בנו, והתחמקתי מהשיסוף שלו רק במזל. סו תקפה אותו והוא חמק.
היא עצרה את המכה שלו בחינניות, החליקה את הלהב של הקאטנה שלה על שלו ובתנועה סיבובית התקיפה את הבטן שלו לאורך מלמטה.
המתנקש חמק הצידה ודקר לכיוונה של סו. היא זזה במהירות, הדפה את החרב שלו הצידה, ובעטה בירכו.
המתנקש התקפל בכאב והתקיף שוב בצעקה.
הוא הנחית את החרב. סו הדפה אותה אותה, ושיספה בחזרה לכיוון ביטנו. צלצול מתכת נשמע כשהוא הדף את הלהב שלה לצד, ואז החזיר אותה בתנועת חיתוך.
"הכל בסדר שם?"
צעדים של שומרים הדהדו במסדרון הצר לעברנו.
"שין, אני לא אסתדר איתם וגם איתו." אמרה סו וחמקה אחורנית מהקאטנה שלו. "חפה עליי?"
הייתי מבועת. אני לא יכול להרוג אנשים. "עכשיו שין!" היא צעקה ושיספה לכיוון המתנקש.
יצאתי מהחדר לכיוון השומרים ונצמדתי לצללים. הפנסים מהפלאפונים שלהם האירו את דרכם, אבל לא כיסו את כל המסדרון. היו שם שני שומרים. הם דרכו את אקדחיהם וכיוונו אותם לכיוון מקור הקול של צחצוח החרבות. נצמדתי לצללים, והידקתי את אחיזתי בואקיזשי – הסכין התואמת של הקאטנה.
השומר הראשון עקף אותי בלי להבחין בי, והמעדתי אותו. הוא נפל בפישוק איברים ובקריאת כאב. השומר השני כיוון את פנסו לעברי ביחד עם האקדח. הנפתי את זרועי מלמטה כמו שסו לימדה אותי וקת הסכין שלי פגעה בסנטרו. ואז הדפתי את האקדח עם אמת זרועי בדיוק ברגע שהוא ירה בעיוורון. היריות פגעו בריצפה. מאחוריי שמעתי את השומר קם, היו לי שניות מעטות לפעול ולהשבית את השומר מולי. בעטתי במפשעתו, וכשהוא התכופף בכאב היכיתי אותו בכל כוחי בעורפו. לא ידעתי אם הצלחתי לפגוע בנקודה שהייתה אמורה לשתק אותו, אבל השומר צנח לריצפה. הסתובבתי חזרה לעבר השומר האחר. היא הניף לעברי בצעקה את קת האקדח שלו. עצרתי את זרועו עם זרועי, והנפתי בירכית לביטנו. תוך כדי כך ליפפתי את זרועי סביב מרפקו ועיקמתי אותה. הוא התכופף אחורה בכאב והאקדח נשמט מידו. שלחתי את רגלי בתנועה גורפת והפלתי אותו אחורנית על גבו. שלושה אגרופים עילפו אותו.
נעמדתי כולי רועד, והחזרתי את הסכין לנדן. היד שלי ממש כאבה מהאגרופים, והייתי בטוח שיש עליה סימנים. הסתכלתי לעבר הקרב של סו והמתנקש.
סו עשתה סלטה אחורה, רגליה פגעו בקיר, ואז בסלטה נוספת קדימה היא נחתה מאחוריי המתנקש המבולבל. היא הסתובבה וניצלה את התנופה של הסיבוב כדי לבעוט בו. הוא פגע בקיר בחוזקה ואיבד שיווי משקל. סו זינקה קדימה ונעצה בו את החרב. הוא נאנק, ואז חרחר. היא נעמדה ומחתה את מצחה.
"הם מאומנים היטב." היא אמרה. היא צעדה לעברי והחזירה את הקאטנה למקומה.
כשהיא התקרבה הייתי בטוח שהיא שמה לכך שאני רועד.
"חיסלת שני שומרים לגמרי לבד?" היא הרימה גבות בהפתעה והסתכלה על הריצפה. "וואו, שין."
אני מניח שזה הדבר הקרוב ביותר למחמאה שאפשר לשמוע ממתנקשת.
חייכתי בליאות ונשענתי על הקיר.
הגרון שלי היה יבש, ובלעתי רוק.
"סו." אמרתי בשקט.
היא הביטה בי בהבעה שלא יכולתי לפענח, ראשי עדיין היה שעון על הקיר, וניסיתי להחזיר לעצמי את הנשימה. הכנסתי באיטיות את הפלאפון לכיס.
"כשראיתי את האקדח הזה מכוון אליי... הייתי בטוח... בטוח שאני מת." השתתקתי לרגע. הזיכרון הציף אותי לשנייה, הקנה מכוון לעברי, ואיך שהסטתי את ידו רגע אחד לפני שהוא ירה בעיוורון. "רק האימונים שהעברת אותי, גם אם היו מועטים הצילו את חיי. אני חייב לך."
קצה שפתה של סו התעקל בחיוך והיא התקרבה אליי.
"ואם אני עומד למות היום..." אמרתי, והדפתי את עצמי מהקיר. הבטתי היישר עליה. על המתנקשת חסרת הרחמים שנכנסה לחיי וגרמה לי לצאת נגד דוד שלי. "יש עוד משהו אחד שהייתי רוצה להספיק לפני זה."
הראש שלי הסתחרר, אבל לא נתתי לעצמי לחשוב יותר מידי על מה שאני עומד לעשות. חיכיתי בשביל זה יותר מידי זמן. ואני יודע מה הצעד שגבר צריך לעשות, פשוט עד עכשיו נמנעתי מסיבות חסרות הגיון לעשות את זה. ומפתיע מה היה חסר חסר ביננו.
צעד מהיר. דפיקת לב. זה הכל. זה הדבר היחיד שהפריד ביני לבין לנשק את סו. שפתינו נצמדו בעדינות, ברכות, והרגשתי את סו מושכת את ראשי לעברה.
התנשפתי ועטפתי אותה בזרועותיי. הצמדתי בכוח את פי לפיה, ונתתי לעולם להיעלם ממחשבותיי.
הלשון שלי חקרה את פיה, והיא גיששה בחזרה. הנשיקות שלה סיחררו את חושיי, עירפלו אותי. כבר שכחתי את ההרגשה הזאת. ההרגשה כשאתה מנשק מישהי שחיכית בשבילה הרבה זמן. זה נמשך כחצי דקה מאושרת, ואז התנתקתי ממנה לאט וכמעט בלי רצון.
"יש לנו דרקון לחסל." מלמלתי לעברה. "זה יכול לחכות."
סו חייכה. "בהחלט."
(אין תגובות - אין המשך ><)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים בושקללה יקר שלי, בטטה מדהים שלי, תבורך ! argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
ריפי זה אדיראדיר ברמות ! אבל חשבתי שהיא תופתע כשהוא ינשק אותה ושהוא לא יעשה את זה קיטשי מדי. מילא, היה פרק מעולה ^_^
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים ייאי! Reaper
תודה תודה ארגו ^_^
עשית לי את הערב DDDD:
הממ.. מסתבר שהיא לא מופתעת, ושהוא כן קיטשי חיחיחי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים חיחי עדיין אוסום ! argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> (ל"ת)
-
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אין המשך, אין מחילה. תמות. אנג'ל (ל"ת)
-
