פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 509 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אנשל שב הביתה מאי נפקא
סיפור בדיוני. כל דמיון לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.
*************************************************************************************************************
מוצאי שבת, 4.12.1993, ארבעה ימים לפני נר ראשון לחנוכה.
אורם הצהבהב של הנרות מרצד על המפה הלבנה שמכסה את השולחן העגול בפינת האוכל. בין שני הפמוטים, על מפית נייר שנפרסה על מגש הנירוסטה, מונחת עוגת שזיפים. מרגוט אפתה אותה לפני כניסת השבת, בדיוק כאותה עוגה שהשליכה לפח שלושה שבועות קודם לכן. מלבד שתי הפרוסות שאכלה דיוה (קיצור לדִיווָאטָה, אֵלָה בשפת טָגָלוֹג), המטפלת הפיליפינית של מרגוט, איש לא נגע באותה עוגה עד שיבשה. את העוגה ההיא אפתה מרגוט לכבוד יום הולדתו ה-70 של אנשל, כמנהגה מאז שיצא מהבית ונעלמו עקבותיו. אתמול, לפני כניסת השבת, שוב אפתה מרגוט את עוגת השזיפים האהובה על אנשל, לכבוד יום הנישואין ה-48. כעת היא ממתינה לבואו. "הלילה תחזור אלי, אניוש אהובי. חמש שנים וארבעה חודשים מאז שעזבת. די, מספיק. הלילה אתה חוזר".
מרגוט ואנשל נפגשו לראשונה בטרנסילבניה ב-5 באוקטובר 1945, ביום הולדתו ה-22 של אנשל, לאחר שחזרו מהתופת, מתאוששים מדיזנטריה ומטיפוס הבהרות. הוא שרד את צעדת המוות ושוחרר ממחנה ההשמדה מאוטהאוזן על ידי האמריקאים והיא שוחררה על ידי הרוסים ממחנה ההשמדה מלכוב לשם הגיעה לאחר שהועברה ממחנה עבודות כפייה למשנהו בפולין ובגרמניה. לאחר היכרות קצרה החליטו השניים, שאיבדו את יקיריהם – הורים, אחים ואחיות ששולחו למשרפות – להינשא. הם נישאו ב-4 לדצמבר 1945 (יום שלישי – פעמיים כי טוב, נר חמישי לחנוכה) כשמרגוט הייתה בת 17 ואנשל בן 22.
קר בבית. הלהבה המכחילה בתנור הנפט היפני הולכת ודועכת. "מחר אזכיר לדיוה שצריך למלא נפט. אולי גם לנקות את הפתיל". מרגוט, נשענת על ההליכון, ניגשת אט אט לתנור, מנמיכה את האש כדי שהנפט יספיק לעוד שעה-שעתיים. היא ממשיכה, עקב בצד אגודל, אל החלון שדיוואטה השאירה פתוח כדי סדק לפני שיצאה לחופשת סוף השבוע. מרגוט סוגרת את החלון עד הסוף. "לא בריא, צריך שיהיה אוויר מבחוץ כשתנור נפט דולק, אבל מה לעשות? קר!". אט אט, בברכיים כואבות גוררת מרגוט את ההליכון על הרצפה הקרה וחוזרת לכיסא ליד השולחן, אל מול הכיסא הריק הממתין לשובו של אנשל.
ב-1947 נולד בנם הבכור, ליאון, וב-1949 נולד בנם הצעיר, דוד. מרגוט ואנשל עלו עם בניהם לישראל ב-1962 ועברו לגור בצור שלום, במפרץ חיפה. אנשל מצא עבודה כפועל דפוס, ומרגוט עבדה במשך שנים כפועלת ניקיון בבית אבות בחיפה. ב-1972, לאחר שירות בצבא ולימודים בטכניון, היגר ליאון לארה"ב ושנתיים לאחר מכן הצטרף אליו אחיו שעבר מסלול דומה. הבנים נישאו והביאו ילדים לעולם, אולם מרגוט ואנשל התראו איתם לעתים רחוקות ונאלצו לעקוב אחר גידול הנכדים והנכדות בתמונות ובמכתבים שהגיעו אחת לכמה חודשים.
ריח קל של אדי נפט מתפשט באוויר. מרגוט משפשפת את עיניה. היא חשה כיצד העייפות משתלטת עליה. "עוד מעט יבוא אניוש. אבקש ממנו למלא נפט בתנור ולהגביר את האש. הוא יפתח את החלון והכל יהיה בסדר".
בפברואר 1988, כשהוא בן 65, לקה אנשל באירוע מוחי ובעקבותיו החל זכרונו לבגוד בו. בתחילת אוגוסט יצא בבוקר מביתו ומאז נעלמו עקבותיו. ליאון ודוד עזבו את עיסוקיהם בארה"ב ובאו לישראל בלי משפחותיהם כדי לתמוך במרגוט בתקופת החיפושים אחר אנשל. את עיקר זמנם בישראל הם העבירו בטיולים בנגב ובגליל, וכשהמשטרה נואשה מהמשך החיפושים לאחר שבועיים שבהם לא נתגלה קצה חוט, שבו גם הבנים למשפחותיהם. "נשמור על קשר", הבטיחו למרגוט.
מרגוט שומעת את דלת הכניסה נפתחת.
אניוש!
פניו חלקות, שערו האפור חזר והשחיר. "אניוש! אניוש! ידעתי שתחזור".
מרגוט קמה מכסאה, רצה בקלילות אל אנשל אהובה. כאב הברכיים חלף כלא היה. שניהם צעירים כבימים עברו.
"אניוש, איפה היית? לאן נעלמת?"
"מה זה חשוב, מגי שלי? עכשיו אני פה. מעכשיו אנחנו ביחד. לתמיד!"
"הכנתי לך את עוגת השזיפים שאתה כל כך אוהב. בוא, נשב ונחגוג את יום נישואנו".
* * * * *
יום ראשון אחר הצהריים, דיוה מכניסה את המפתח למנעול דלת הכניסה. היא פותחת את הדלת, נכנסת הביתה. באוויר המחניק עדיין תלוי ריח קלוש של אדי הנפט, מעורב בריח הפאראפין השרוף שנותר מהנרות שדלקו עד תום. מרגוט יושבת ליד השולחן, עוגת השזיפים השלמה מולה.
"מאמא, חזרתי. איך את מרגישה?"
מרגוט לא עונה. חיוך של אושר נסוך על פניה. עיניה הפקוחות בורקות.
דיוה ניגשת אל מרגוט, שולחת בחיבה את ידה לאחוז בזרועה של מרגוט.
זרועה של מרגוט קרה ונוקשה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים יפה ומעניין. אברהם (ל"ת)
-
