פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 297 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים סיפור חדש שלי... התחלה אור
שרה מאלן פקחה את עיניה.
"שום דבר לא קרה..." מלמלה לעצמה. "תחזרי לישון..."
אך בכל זאת היא קמה.
משהו עומד לקרת היום. היא ידעה זאת.
ברור שעומד לקרות היום משהו... תחילת שנת הלימודים!
אבל... למה אתמול היא לא הרגישה שעומד לקרות משהו מיוחד?
טוב, זה לא משנה. יותר חשוב עכשיו להתארגן. צריך להיראות טוב לקראת היום הראשון בתיכון.
היא פשטה את בגדיה, והפעילה את דוד המים. כשזה גמר את תהליך החימום, הי נכנסה לטוש. היא חפפה את שיערה החום בהיר, והתנגבה. לאחר שגופה התייבש, ליפפה את המגבת סביב שיערה. היא פתחה את ארון הבגדים הגדול שלה. היא נכנסה לתוכו. הוא לא בדיוק היה ארון, אלא מין חדר בגדים, שאפילו מזגן היה בתוכו. ככה זה כשיש לך הורים עשירים, כנראה. היא הלכה בפנים על ריצפת הפרקט, עד שלאחר כחצי דקה הגיעה לאגף השמלות הפשוטות, שהיה ממוין לפי צבעים.
"צהוב..." מלמלה, וחיפשה, ולבסוף מצאה. היו שתי שמלו שהיא התלבטה ביניהם. אחת, שמלה קיצית, עד הברכיים, צהובה בהירה, אבל... אין סיכוי שייתנו לה להיכנס עם המחשוף הזה... ממתי יש לה בגדים כאלה?
אז היא לקחה את השמלה השנייה, שגם היא הייתה קיצית, אך צמודה בצבע כתום אפרסק. לאחר שלבשה את השמלה, היא הלכה למדפים העצומים שעליה עשרות מתלים של שרשראות. לבסוף היא בחרה שרשרת עם פנינים תכולות.
היא אספה את שיערה לצמה, וירדה שלוש קומות, עד לקומת הכניסה, שם אמה ואבייה כבר ישבו ליד השולחן, בו הטבחית כל הזמן רצה להביא עוד ועוד מטעמים.
כשאמה ראתה אותה, היא קמה וחיבקה אותה.
"אמא, תירגעי..." צחקה שרה. "בסך הכול יום ראשון ללימודים!"
"את מכירה את אמא שלך." צחק אבייה. "מתרגשת מכל דבר."
"אוונג'לין" פנתה שרה לטבחית. "תירגעי. יש מספיק אוכל."
הטבחית הלחוצה נעצה באמה של שרה מבט שואל, והאם הנהנה. אוונג'לין נאנחה בהקלה והתיישבה ליד השולחן, עליו היו מוגשים פנקיקים בשלל סירופים, סלטים, חביטות, קינוחים כוללים עוגות שוקולד, גבינה, קצפת, תותים ועוד.
"אני אמורה לאכול את כל... זה?!" נבהלה שרה.
"כמה שתוכלי."
"אני לא רוצה להשמין... השמלה לא תעלה עליי." צחקה, והתחילה להעמיס על הצלחת. במהרה התמלאה.
"עוד?" שאלה אוונג'לין.
שרה הנידה בראשה במהירות. לאחר מכן הסתכלה בשעון.
"אוי לא!" אני מאחרת!" צעקה, ולקחה את שקית הסנדוויצ'ים ותחבה אותה בתיק עמוס הציוד לקראת השנה החדשה.
"הנהג מחכה לך בחוץ." אמר לה אבייה, וחזר לקרוא בעיתון.
היא יצאה החוצה, ורצה בשיא המהירות בגן שנמתח קילומטרים עד החנייה. בחנייה חיכתה לה פרארי האדומה, בתוכה ישב סילבן הצרפתי עם השפם השחור הגדול. היא נכנסה למכונית, וסילבן הסיע את המכונית לבית הספר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים חחחחח טל
-
