פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2060 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים נקמה - פרק 6 Reaper
(ניסיתי לתקן את הטעויות שעשיתי בפרק הקודם, מקווה שיצא טוב ותאהבו...)
דלת האמבטיה הנפתחת עוררה אותי מהחלום בהקיץ שלי. סו יצאה ממנה רק עם חלוק מגבת, רק שהפעם היא לא נראתה כאילו היא מנסה לפתות מישהו.
דמיינתי הכל. וזה היה כל כך מהיר, כל הסיטואציה המוזרה וההזוייה הזאת חלפה במוחי תוך כמה שניות.
אבל עדיין, למה היא יצאה מהאמבטיה רק עם חלוק מגבת...? ועוד עם החלוק שלי.
"למה לא התלבשת במקלחת?" שיפשפתי את העיניים בעייפות. הגילוי על הדוד הדפוק שלי הפך אותי לדכאוני. הכעס עבר, וההכחשה חלפה, ידעתי שזה נכון, ולא היה טעם להכחיש את זה. אבל הייתי נטול רגשות, כאילו הכל התרוקן מתוכי. כל הרוח יצאה מהמפרשים. זה הביטוי הנכון.
"מה, עם הבגדים שהייתי לבושה בהם כבר כמה ימים?" סו נחרה בבוז. "אין מצב. אני צריכה באמת לקנות בגדים, ולכבס את הנוכחיים, אבל בינתיים אני אשמח להשאיל משהו שאתה לא לובש." היא חיטטה לי בארון בחיפוש אחר חולצה או פריט לבוש אחר. "בעצם, אני אשאיל אותו. מה אני שואלת אותך בכלל?" היא חייכה לעצמה.
"אמורה להיות לי שם חולצה שגדולה עליי. היא נראה לי תהיה לך נוחה. תחפשי חולצה של מטאליקה."
"מטאליקה?" סו קימטה את הגבות שלה. "מה זה?"
צחקתי. "זאת... אממ... להקה. שמנגנת רוק."
סו המשיכה לפשפש בבגדים שלי, אבל נראה שהיא לא מצאה אותה. קמתי מהכיסא לכיוון הארון. סו נשארה קרובה אליי, ולא התרחקה. הסמקתי קלות כשדחפתי הצידה כמה תחתוני בוקסר, והרמתי ערמות של חולצות. קימטתי את מיצחי. "הממ... היא הייתה אמורה להיות פה."
חיפשתי במדף העליון ומצאתי אותה, עם קישקוש של גולגולת שחורה מוארת בירוק במקומות אסטרטגיים. מה שהפך את הקישקוש למשהו מגניב. המילה 'מטאליקה' התנוססה באיזור החזה של החולצה.
"אחלה." סו חייכה וחטפה לי את החולצה מהיד.
"תתלבשי במקלחת." אמרתי.
"אלא מה חשבת?" סו הרימה גבות. ואז היא הבינה את הראש שלי, וצחקה. "נראה לך?! שאני אתלבש פה? ממש. אולי בחלומות שלך."
"אולי..." אמרתי בלי נימה חד משמעית וחייכתי חיוך משועשע וקודר. סו הסתכלה עליי לרגע במבט שלא הצלחתי לפענח, ואז היא נכנסה למקלחת עם החולצה בידה.
אירוני שזה באמת בחלומות שלי. אם כי, אני לא בטוח שבאמת הייתי עוצר אותה במציאות. בדמיון שלי אמנם יצאתי מוסרי, אבל גם בדמיון אני לא בטוח שהייתי עוצר אותה.
היית עוצר אותה. חשבתי בזעם. אני יודע מה נכון לעשות.
קול משועשע ואפל בתוך מוחי לחש לי בצחוק חסר הומור שלא הייתי עוצר. אבל השתקתי אותו.
כעבור כמה רגעים היא יצאה שוב, רק עם החולצה שלי שהגיעה לה עד אמצע הירך. השיער שלה היה עדיין רטוב מהמקלחת, והיא נראתה רעננה ויפהפיה. בראש שלי יפהפיה תורגם לסקסית, אבל אני מניח שזה לא יאה להעלות כאלו מילים על הכתב. למרות ש... הרגע העליתי אותם. אז לא חשוב. שכחו מזה.
היא הלכה לכיוון המטבח והוציאה את שקית הקקאו. "אני אעשה כביסה יותר מאוחר לבגדים שלי. ויש לי משהו מתחת לחולצה," היא מיהרה להגיד למקרה שאני אחשוב משהו אחר. "אני לא כזאת סתומה כמו שאתה חושב." ממקומי לא יכולתי לראות מה היא עושה בדיוק, אבל הנחתי שהיא מכינה עוד שוקו.
"את לא יודעת מה אני חושב." אמרתי בעייפות. אני רק רוצה לישון, ולהפסיק לחשוב על מה שיקרה מחר.
סו נחרה בבוז. "ברור שאני יודעת, אתה בן. כל הבנים חושבים על אותו הדבר."
"ככה כל הבנות חושבות."
"אבל זה נכון." היא מזגה חלב חם.
"לא זה לא. בואי נשמע מה את חושבת שאני חושב."
"ובכן..." שמעתי היסוס בקול שלה בזמן שהיא המשיכה למזוג בזהירות. "ברור שאתה חושב עליי." היא אמרה בקול בטוח, ובהומור.
"לא כרגע."
"אבל כן חשבת עליי?" היא לקחה משהו מהשיש וצעדה לעבר המיטה. בכל יד הייתה כוס. הופתעתי כשהיא הושיטה לי כוס אחת חמה של שוקו.
"אולי." מלמלתי. "תודה."
סו רק חייכה כשראתה את התימהון שמתפשט על הפנים שלי. "ובכן, חשבתי שגם אתה תרצה. אחרי כל מה שגילית... אתה יודע... אין כמו שוקו להעביר מחשבות רעות."
"כן..." לקחתי את השוקו, אבל הייתי מוטרד.
"שין, הכל בסדר?" היא התיישבה על המיטה בשיכול של רגל אחת מתחת לשנייה. מהזווית הזאת יכולתי לראות שיש לה שורט מתחת לחולצה.
"זה קשור לדוד שלי. אני כנראה עדיין מנסה לעכל את זה."
"יהיה בסדר. אל תדאג." לא התאים לסו להגיד דברים כאלה, אולי היא מתחילה לפתח רגש אנושי כלשהו בתוכה. אמפטיה. היא הביטה לעברי כשלגמה מהשוקו.
"אני לא דואג. לא כשאני איתך."
היא רק הסתכלה עליי, בעיניי, וראיתי שעובר אצלה רגש כלשהו.
"היה לך חבר בעבר?" שאלתי גם כדי להעביר את המבוכה וגם כי הייתי מסוקרן. לבחורה כמו סו חייב היה להיות חבר כלשהו. אולי מהבית ספר לאומנויות לחימה.
"היה לי מישהו... שאהבתי." היא אמרה. "היינו נפגשים בלי שאף אחד היה יודע. בבית הספר לאומנויות לחימה דיכו לנו את הרגש לאהוב אנשים. אמרו לנו שזה מיותר בעת הקרב. הפכו אותנו לאנשים בלי רגש. ולהפגש איתו, לאהוב אותו, היה עבירה על החוקים." ראיתי אותה חוזרת לעבר ומשחזרת את מה שהיה. "לקחנו את הסיכון." היא המשיכה. "והיינו מתגנבים בשעות הלילה כדי לדבר... ולהתנשק." היא משכה בכתפיה ולגמה עוד קצת מהשוקו. "אל תראה כל כך מופתע. בסופו של דבר, הוא סיים ללמוד לפניי, בגלל שהוא היה גדול בשנתיים ממני, והציע את שירותיו למישהו בקצה המדינה. נפרדנו. שנינו ידענו שזה לא יימשך לעולם." העיניים שלה בהו איפשהו באיזור הידיות של הכיסא שלי והתחילו להתמלאות בדמעות. היא מצמצה ואז זה נעלם. הרגש בעיניים שלה כאילו כבה, היא התכסתה שוב בשריון הקרירות שלה.
"לך הייתה מישהי?" היא נשמעה כמעט משועממת מהשאלה. אדישה.
"הייתה." אולי זה היה רע מצידי לייבש אותה במילה אחת, אבל היא לא התעניינה באמת. או לפחות לא הראתה את זה. אני לא הולך לספר סיפורים על מערכת היחסים המוזרה שהייתה לי.
סו סיימה את השוקו שלה והושיטה יד לכוס הריקה שלי. סיימתי את השוקו בזמן שהיא סיפרה את הסיפור שלה.
"נפרדתם?" היא שאלה.
"היא זרקה אותי." זה היה תורי למשוך בכתפיי.
"למה?"
נתתי לה מבט מוזר.
"לא שאיכפת לי." היא מיהרה להגיד, והלכה לזרוק את הכוסות בפח.
"כי זה לא הסתדר." אמרתי.
"ככה זה תמיד." אמרה סו. פתאום הייתה בנינו חומה גבוהה וקרירה שהיא יצרה. היא נכנסה מתחת לשמיכות והתכרבלה בתוכן.
"לילה טוב." מלמלתי.
"גם לך." היא אמרה בעיניים עצומות.
עכשיו יהיה זמן טוב ללכת להתקלח. נאנחתי, ולקחתי מגבת, את המכנס הטרנינג-פיג'מה שלי, ונכנסתי לעשות מקלחת חמה וארוכה - יחסית לבן – ולתת למים החמים לשטוף את כל ההרגשה הרעה והדכאונית שלי. עם שינה טובה הכל יעבור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים וואו, ריפ!
לגמרי רואים שהתייחסת לתגובות:)
זה מדהים!!
נ.ב
שורה אהובה: "לא התאים לסו להגיד דברים כאלה, אולי היא התחילה לפתח רגש אנושי כלשהו בתוכה." קורע!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה היל ^^ Reaper
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים פרק נהדר. אני אישית חושבת שהוא פשוט נהיה יותר ויותר טוב אנג'ל (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה ^^ Reaper (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים הוו.. ריפי.. argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים פרק חמוד (: שרון
למרות שהמשפט ששין אומר לסו: "אני לא דואג. לא כשאני איתך" היה טיפה
קיטשי. אבל מצד שני, אם באמת הולך להירקם בינהם סיפור אהבה אז כנראה שחייבים
קצת קיטש.
מפתיע שסו לא שמעה על מטליקה. אני לא ממש מכירה את המוזיקה שלהם, אבל אפילו אני יודעת מה זה.
היא בכלל אוהבת מוזיקה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה :) Reaper
אוייש נו, זה היה רק משפט אחד מסכן קיטשי! טיפה קיטשיות לא תזיק לאף אחד ;)
חוץ מזה ששין באמת לא דואג כשהוא עם סו, היא פאקינג מתנקשת.
והיא הייתה כל השנים האלו בבית ספר לאומנויות לחימה, איפה בדיוק היא תשמע מוזיקת מטאל? XD
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים מה? אני אמרתי שכנראה הקיטשיות דרושה! שרון
אמממ....
זה שאת לומדת בבית ספר ללחימה ממש לא אומר שאת לגמרי מנותקת מהעולם(:
אם היא הצליחה להתגנב ולפגוש את החבר שלה, אז היא בטח הצליחה לשמוע מוזיקה.
הם אולי לוחמים, אבל עדיין יש להם אזה שהם תחומי עניין(:
האמת שהשורה שהיל ציינה -"לא התאים לסו להגיד דברים כאלה, אולי היא התחילה לפתח רגש אנושי כלשהו בתוכה."
כשחושבים על זה, זה מצד אחד מצחיק אבל גם ממש עצוב.
איך משפט כזה אשכרה משקף את דרך ההתנהלות, חשיבה והישרדות של הדמות(כן, אני לפעמים לוקחת דברים כאלה ברצינות רבה מידיי, אבל כשחושבים על זה, זה דווקא טוב. זה מראה שאני מתחברת ומגלה רגישות ודאגה לדמויות^^).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים הווו אז הבנתי אותך לא נכון ^^ Reaper
-
-
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים עכשיו אני רק יותר שונאת אותך זאבת המים
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים כי... Reaper
-
-
