לאחר כשעה של חפירות ברשת מצאנו (אני מצאתי, אני מבקש!) כתובת של מישהו שהלווה להורים של סו כסף לצורך המחקר והניסוי שלהם. סו הכירה את השם של האדם, הוא בא אליהם לבית כמה פעמים, והיא זכרה את השם שלו.
היא קמה, לבשה את מעיל העור שלה וחגרה לגבה את שתי הקאטנות שהיו מונחות על שולחן האוכל הקטן.
"מה את עושה?" הסתובבתי על כיסא המחשב והבטתי בה בתימהון.
"מה אתה חושב שאני עושה?" היא שאלה רטורית, והידקה לירכיה זוג סכינים בנדנים. "אנחנו יוצאים."
"לאן?"
"תגיד לי משהו, שין..."
"כן?"
"יש לך ספגטי במקום מוח?"
אאוץ', אחי, זה היה כואב. (אני קורה לעצמי אחי, יש בעיה עם זה?) "לא, אבל מזתומרת יוצאים?" שאלתי.
"מצאנו את האדם שאנחנו מחפשים, ועכשיו יוצאים להפגש איתו."
"פשוט ככה?"
"מה ציפית שיקרה?"
"אולי שנתארגן, נגבש תוכנית, נעשה משהו."
"הנה אני מתארגנת," היא סגרה את הרוכסן של המעיל. "יש לי תוכנית, וכל מה שנשאר לך," היא אמרה בציניות. "זה לעשות משהו."
נאנחתי. הבחורה הזאת פשוט בלתי נסבלת.
"אתה יודע להלחם?" היא שאלה, אבל לא נתנה לי לענות, היא המשיכה בזעף מסויים. "ברור שלא, מה אני משלה את עצמי, תמיד אני צריכה לעשות את כל העבודה לבד."
"למען האמת, כן."
היא הסתכלה עליי בהפתעה. "באמת?"
"למדתי קראטה במשך שנתיים כשהייתי בן שש-עשרה." משכתי בכתפיי.
סו הרהרה לרגע, ואז היד שלה הבזיקה לכיווני. הרגשתי טפיחה מהירה ועדינה על האוזן ואז היד שלה הייתה חזרה לצד גופה. "לא, אתה לא יודע."
"מה זה היה?"
"בדיקת אינסטינקטים. מסתבר שאתה לא מספיק מהיר."
"מה?! ברור שאני מהיר!"
"תכה אותי." היא אמרה.
"אני... לא יכול להכות בחורה."
"יותר מידי מפחד שהיא תחזיר?" היא שאלה בהתגרות.
"לא, זה לא זה, זה פשוט... לא מוסרי." עניתי כאילו זה מובן מאליו.
"תכה אותי." היא חזרה שוב בתקיפות.
הנפתי את ידי לכיוון פניה. התכוונתי לעשות מה שהיא עשתה, שהמכה תרפרף על צד פניה. אבל היא חסמה את המכה, פיתלה את ידה בסיבוב, ותוך שנייה מצאתי את עצמי עם הפנים קרובות לרצפה כשהיד שלי באחיזתה בקו ישר. יד אחת שלה על האמה שלי, והיד השנייה על המרפק, מוכנה לשבור.
"זה מה שהחבר'ה שם יעשו לך. תצא מזה." היא אמרה.
"מה?!"
"יש לך בעיות שמיעה או משהו?" היא שאלה בתסכול. "למה אני צריכה לחזור על הכל פעמיים? תצא מהאחיזה שלי."
"כן, הבנתי את זה." עדיין הייתי מכופף, והיד שלי התחילה לכאוב. "התכוונתי, איך?"
"לא ידעתי ש'מה' זה 'איך'. פשוט תצא מזה." היא הוסיפה בקוצר רוח.
הרבה זמן לא התאמנתי, וכמעט כל התרגילים נשכחו ממני. אבל תמיד יש את האינסטינקט הזה שנשאר מכל האימונים.
הרגל שלי הייתה בין שתי רגליה, תומכת בי שאני לא אפול על פניי. המהלך התחיל לחזור אליי בהדרגה. המתנתי רגע או שניים, ואז פעלתי במהירות.
הזזתי את הרגל שלי מאחוריי הרגל של סו, והמעדתי אותה אחורנית. בו ברגע האחיזה בידי רפתה, וכל מה שהייתי צריך זה לסובב את היד שלי על שלה. סו הייתה מרותקת לרצפה, ואני הייתי מעליה אוחז בידה באחיזה דומה.
היא התנשפה. "לזה לא ציפיתי." היא נשמעה מתרשמת.
שחררתי אותה, והיא נעמדה. "אולי יש לך סיכוי בסופו של דבר." היא אמרה באדישות והברישה אבק מהמעיל השחור שלה. ואז היא הסתכלה עליי וחייכה חצי חיוך.
נסענו למאורת פושעים. אתם מבינים, לא כולם רצו להסתכן ולהלוות לבני הזוג האוורד, אז הם פנו למי שבטוח ייתן להם. סו ידעה בוודאות שלא הם רצחו אותם, לא בגלל חובות. כי ההורים שלה שילמו להם. אבל כשהיא דיברה על זה היא לא ממש נשמעה בטוחה בעצמה.
הבעיה היחידה הייתה – לפחות בשבילי – שהאדם המפחיד בכניסה שאל אם יש לנו תאריך פגישה מראש.
לא היה לנו.
סו אמרה לו שכן, אבל כשהוא בדק במחשב הקטן שלו הוא גילה שלא. הוא הסתכל עלינו, סו הסתכלה עליו, ואז היא כבר לא עמדה במקום. האיש ניסה לצעוק, אבל היא דילגה אליו וחבטה לו בבטן בעוצמה עם אגרוף לפני שהוא הספיק לזוז. מהצד זה נראה כאילו היא רוקנה לו את האוויר מהריאות. אבל סו לא הפסיקה, היא המשיכה במהירות.
היא העיפה לאיש מרפק לפנים, עצרה את האגרוף שהוא ניסה להחזיר לה ואז בעטה בו עם הברך שלה במפשעה. זה היה נראה מאוד כואב הוא התקפל ונאנק. מכה נוספת שסו הורידה בחדות על עורפו עילפה אותו.
"שין, תסגור את הדלת."
מכיוון שאני האקר, אני אמור לטפל בכל הפרטים הטכניים. סו מטפלת בדברים ה'פיזיים' יותר. סיכמנו על זה לפני שיצאנו. אז אני אמור לנעול את הדלת כדי שהגנגסטרים בחוץ לא יכנסו. לא שבפנים אין הרבה.
הפה שלי נפער בתדהמה כשניגשו אלינו לפחות שבעה אנשים שריריים ומקועקעים.
"אהה, סו?" שאלתי בחשש.
"רק תנעל את הדלת המחורבנת." היא ירתה אליי.
שלפתי את הפלאפון ופרצתי למסוף המחשב הראשי בבניין תוך שניות. השתלטתי על נוהל הנעילה והדלת נטרקה בזמזום חשמלי מאחוריי. הכל חשמלי היום. מה קרה למפתחות?
"תראו בחורים, אנחנו לא באנו לחפש צרות, רק קצת מידע מהבוס שלכם." אמרה סו ברוגע והרימה את ידיה.
"הצרות כבר מצאו אותכם." אמר אחד מהם, בריון מגודל עם צלקת על הלחי. "אני בטוח שהבוס ירצה לדבר איתך אחרי מה שעשית לנגאשימי." הוא הצביע על האיש המעולף בכניסה.
"אז מצויין." אמרה סו בעליזות מזוייפת.
"אבל לא לפני שנשתעשע איתכם קצת." רק היה חסר לו לעשות את הצחוק המרושע הזה של הפושעים והייתי משתין במכנסיים. אבל גם ככה הייתי מפוחד למוות.
"סו!"
"תירגע, שין." היא זרקה אליי אגרופן מכיס במעיל שלה.
תפסתי אותו באוויר. "מה אני אעשה עם זה?"
"תגן על עצמך."
"מה?!"
ואז הבריונים התנפלו עלינו. ובכן, בעיקר על סו, כי היא הייתה מלפניי, אני התכופפתי מאחוריי שולחן מציץ על הנעשה. ואז תפסתי את עצמי בידיים. תיתן לבחורה לעשות את כל העבודה השחורה? שאל קול קטן בפינת מוחי.
"ברור שלא," מלמלתי. קפצתי מעל לשולחן והתקרבתי למהומה.
זה היה לא ייאמן. סו תקפה את כולם בבת אחת, והתגוננה מכולם באותה עת. היא הייתה... שדה.
הראשון שניסה לתקוף אותה נפל. סו התחמקה מהמכה שלו, התכופפה והפילה אותו בעזרת הרגל שלה.
היא הסתובבה לשאר, עצרה עוד כמה מכות, חמקה מכמה אחרות והתקיפה עם אגרופים חשופים.
זה היה מדהים.
"היי, אתה!" צעקתי. אחד מהם הסתובב אליי בחדות וחשף שיניים. הוא צעד לעברי והניף את ידו במכה רחבה. אין מצב שהייתי עוצר אותה, היד שלי הייתה נשברת. התחמקתי ובעטתי בו בבטן. הוא מעד אחורנית. זינקתי והטבעתי את האגרופן מלמטה בפניו בדיוק כשהוא התרומם. הוא היה נראה מאוווד מעוצבן. הנפתי את ידי למכה נוספת. טעות.
הוא עצר את האגרוף, היכה אותי בפנים, ובעט בי בבטן. זאת הייתה בעיטה מסורבלת בשבילו, כי הוא היה גדול, אבל היא פגעה בי. עפתי אחורה ונחתתי על ערימת ארגזים.
"הווו שיט." אמרתי, ונעמדתי מהר ככל שיכולתי. מחיתי דם מזווית אפי. הגנגסטר שלף מקל ברזל מערימה לידו והניף אותו לעברי. התחמקתי אחורה. הוא הניף אותו למכה נוספת, אבל העיניים שלו התגלגלו בחוריהן והוא נפל מעולף קדימה.
"מה ל-?"
סו עמדה מאחוריו. היא חייכה בשעשוע ונשפה על הידיים שלה בפנטומימה שנושפים על אקדח.
מאחוריה כל השאר שכבו מעולפים.
"וואו..." מלמלתי. סו אפילו לא נראתה עייפה.
"בוא." היא הסתובבה ופסעה משם למשרדו של הירוקי. האיש שחיפשנו.
(תגובות יתקבלו בברכה, ויעודדו אותי להמשיך :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה