אם גבר נופל באמצע היער ואיש אינו שם כדי לשמוע אותו, האם הוא הוא משמיע קול?
הייתי אז במקום אחר בחיי – הנחה שניתן להגיד על כל אתמול ואתמול. הייתי נויירוטי ותזזיתי בימים, ובלילות קראתי את וולדן של תורו וחלמתי חלומות של ריצה בין עצים ביערות עבותים, עתיקים. חיפשתי אהבה. חיפשתי שקט. חיפשתי אגם.
אחי אמר, מבחינה סטטיסטית, אם תצא עם מאה נשים, בטוח תמצא אהבה לפחות פעמיים-שלוש עד סוף השנה הזאת. הרהרתי בזה כמה ימים. חשבתי, אין לי מה להפסיד.
פתחתי כרטיס באתר היכרויות. מילאתי את הפרטים היבשים: גיל, גובה, צבע עיניים, מקום מגורים, מצב משפחתי ורצונות ושאיפות מהחיים. הקריטריונים היו כה מגוונים עד שהרגשתי כחוקר טבע המגלה לעולם זן חדש של בעל חיים שדמה לי אבל לא היה אני. צירפתי תמונה שייצגה אותי באופן משכנע ויחסי ולא מנוגד מדי למציאות. הייתי מוכן, עד כמה שאפשר להיות מוכנים לקראת מאה דייטים.
מהר מאוד הגיעו פניות שהחלטתי לא לקטלג או לסנן בראשי אלא פשוט להענות לכולן בחיוב באופן שוויוני. יצאתי מנקודת הנחה בסיסית שאלכוהול יוכל תמיד לגשר על הפערים.
אחד הדברים הראשונים שגילתי היה שיש נשים עם שפם, ושאם אתה מציין את זה בפניהן הדייט נגמר. עוד גיליתי שלא באתי מוכן כל כך עם הפרטים של סיפור חיי, כאילו לא עשיתי מספיק חזרות עם עצמי בטרם בואי. הייתי שוכח למשל באיזה שנה סיימתי את לימודי, את גילן של בנותיי, מהו הצבע האהוב עלי.
בדייט העשירי כבר השלמתי את החוסרים שלי בעניין. סיפור חיי, כל 38 שנותיי נדחסו והודקו לסדרת משפטים שהתנגנה רפות, כאותו ילד המדקלם חיבור שאולץ לכתוב ולהקריא בפני הכיתה, באוזני הנשים הבאות שעימן נפגשתי.
מהר מאוד התחלתי להיות מותש מהמפגשים, מעצמי. ככול ששמעתי את הסיפור שלי שוב ושוב התחלתי לפקפק באמינותו. תהיתי אם הגרסה המתומצתת הזאת של מי שאני באמת מייצגת אותי כראוי, או שמא בכל פעם שאני חוזר עליו באוזני אשה שיושבת מולי אני נמזג לתוכו כתבנית.
בלילות המשכתי לרוץ בינות לעצים הגבוהים, תר באפלת היער אחר נצנוצם של המים החלקים שמתוך שקיפותם אוכל אולי לטבול את כפות רגלי היחפות בעתיד.
התחלתי להגיע לדייטים בחוסר חשק, כאילו עשיתי דווקא, אולי כדי לבחון את הנשים שמולי: מי מהן תחזיק בכלל מעמד מול הבלתי נסבלות שהצגתי פתאום בצורה משכנעת כל כך את עצמי. בלתי נסבלות שבאופן מפתיע היתה מושכת יותר מהסיפור הקודם והייתה הרבה יותר מי שהפכתי להיות בן לילה, לעומת מי שהייתי או חשבתי שאני. גיליתי פתאום שאני יכול להיות חכם ומצחיק ומקסים כמו גם האשה שיושבת בחברתי. החלפנתי סיפורי דייטים כושלים. בדייט העשרים ושש נבוכתי מעט לגלות ששוב קבעתי עם מי שהיתה הדייט השמיני ולא זכרתי בכלל. היא השתעשעה בי קלות ולאחר ששפכה על ראשי את המשקה שלה יצאה משם נסערת, לא לפני שאמרה, "דרך אגב, הילדה הקטנה שלך בת שמונה, לא עשר."
אני מניח שזאת היתה נקודת המפנה. הרגע שבו הבנתי שהחיפוש, יותר משמקרב אותי למציאת אהבה או שקט בעיקר מאמלל אותי. שככול ששמעתי את סיפור חיי כך התחלתי לרצות לעצמי חיים אחרים. אני מניח שהסיפור הזה לא נגמר בצורה שרציתי.
בכל מקרה, לפעמים נראה לי שבמקום שבו הייתי אז הכל רק התחיל. או אולי במקום שבו התפטרתי מעבודתי, עזבתי את דירתי השכורה, ארזתי בתרמיל את מה שהיה חיוני לי רק לצורך ההשרדות הבסיסית.
יולי 2013
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
