פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 494 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים כמה פנים לה, לאהבה פרק 6- האלבום. פוליאנה :-)
פרק 6- האלבום.
רק לאחר שנכנס לחדר וטרק מאחוריו את הדלת, נזכר, שהחפצים שהיה אמור להחזיר למקומם, עדיין נמצאים בידיו. הוא צעד לכיוון הדלת בהחלטיות, מתכוון להעיף אותם לכל הרוחות כשלפתע הבחין, בין דובון פרווה של גל (שהוא תמיד קורא לו גלגלון ומקפיץ אותו באוויר כשהוא צורח מצחוק), לבין ספרי המתמטיקה של אייל (הוא עוד יתעצבן עליו אחר כך שזה שיש לו בגרות ראשונה במתמטיקה זה לא תירוץ להשאיר את הספרים שלו במקום האחרון שהתנחל בו כדי ללמוד) באלבום תמונות ישן, ישן יותר מכל אלבומי התמונות שראה שמסתובבים בבית. הכריכה שלו רכה ומתפוררת בקצוות והדפים היו דקיקים כל כך, שהוא פחד שיקרעו ומשהו בו, באלבום תמונות הזה, משך אותו בחבלי קסם לעיין בתוכו.
הוא התיישב על המיטה והניח את האלבום בזהירות, כאילו מדובר בתינוק שזה עתה נולד, על ברכיו והחל לדפדף. התמונות היו בשחור לבן, כמצופה מאלבום ישן.
הוא הביט בתמונות והשתנק, באותו הרגע הבין מדוע אבא, כי זה ללא ספק היה אלבום התמונות שלו, הסתיר אותו ממנו, כל השנים ההם. היו שם תמונות שלו עם אמא, אותה האמא שידע על קיומה ואותה עצמה, לא באמת הכיר. היו אלה תמונות כשעוד היו יחד, מלפני החתונה וגם קצת אחריה, לפני הפרדה הכואבת.
הנה אמא ואבא בחוף הים, 'היי!' חשב בהתרגשות 'זה בדיוק חוף הים שבו הייתי היום!' אבא עומד ליד אמא ושניהם מחייכים למצלמה, חיוכים מאושרים וחסרי דאגות, לא היה זה סתם חיוך מאולץ למצלמה ישנה, היה זה חיוך אמיתי, גם העיניים שלהם חייכו. 'אם הם היו מאושרים כל כך יחד, למה הם נפרדו?' הוא שאל את עצמו בכאב והעביר דף. והנה הם במסעדה, מחייכים, אבא מנופף בידו ואמא משפילה את מבטה, נרגשת. הנה הם בטיילת, הנה הם בחיק הטבע, הנה... וגם בחתונה, אמא בשמלה לבנה, נרגשת ואבא בבגדים לבנים אף הוא, הוא כבר אמר שאינו אוהב שחור, שהשחור הוא סמל לדבר לא טוב ושלא כדאי לבנות חיים משותפים עם בגדים בצבע כזה, ואת זה הוא אמר אחר כך, בחתונה שלו עם רוזה. חשב דור במרירות 'אז אם הוא לבש לבן, למה הם בכל זאת התגרשו?' הכתה השאלה פעם נוספת ובית עצמה במוחו של דור.
הוא המשיך לדפדף בלהט, נזהר לא להרוס במגע ידו המחוספס את הדפים העדינים. עשרות תמונות, עשרות תמונות שמציינות פרק זמן קצר כל כך, בסך הכול שנתיים שהם היו ביחד, שלוש, אם מחשיבים את השנה שבה היו עדיין חברים.
לפתע נגמרו התמונות אבל נשארו עוד עמודים רבים, ריקים, כאילו כדי להמשיך את מה שלא ניתן להמשיך, את מה שהסתיים בצורה כל כך... הוא עצם את עיניו ובהה בתקרה, משתדל לא לחשוב על זה, הוא כל כך לא אהב את המחשבות שתרוצצו כעת במוחו. מחשבות, שניסה להדחיק כל הזמן ועתה הן נצלו את חוסר האונים שלו והסתערו עליו בכל הכוח והעצמה שהצליחו לגייס.
והוא היה נשאר שוכב כך זמן רב אלמלא הרגשה שמשהו נשמט על רגלו. הוא עבר באיטיות למצב ישיבה. זאת תמונה! תמונה שלא הבחין בה קודם לכן, זאת הייתה תמונה צבעונית בשונה משאר התמונות. הוא הביט בה לשנייה ואז הסב את פניו במהירות, ליבו פועם בלהט, הוא הפך את התמונה והביט בכיתוב שמאחורה, ליבו פעם כעת בעוצמה של 120 פעימות לדקה ופניו נעשו אדומות לגמרי.
תגיבו! בבקשה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים או, אני במתח.. fairy tale
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים וואו! ציירת במסגרת
-
