פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1911 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים תרגום שלי - "האיש השחור" מאת סרגיי יסנין Regi
אהובי, ידידי היחיד,
אני חולה שכוב על ערש דווי,
אינני יודע מהיכן המכאוב,
שמא בואדי הרוח שואגת,
או שכשם שהזהוב,
של הסתיו את היער,
מציף את מוחי אלכוהול.
ראשי מונח על עובי הצוואר,
ואילו האוזניים,
כאיבר ציפור,
המזניקה כנפיים,
דבוקות לראשי אשר נשכב,
מכובד משקלו הרב,
האיש השחור,
האיש השחור,
האיש השחור,
מתישב על קצה מיטתי,
האיש השחור,
כל הלילה, כל לילה,
מפר את שנתי.
האיש השחור,
נוטל את ידו על קלף הספר,
וכשם שנזיר,
מעל לראשו של המת,
הוא יושב ובלעג נבזה,
מקריא לי סיפור מעשה,
חיים שלמים מתוך הדפים,
על איזה עלוב ונקלה,
מילותיו מטילות האימה,
מכוצות את גופי לכדי נקודה.
האיש השחור,
שחור, שחור!
שמע, שמע,
הוא ממלמל לאוזני,
בין שורות הכרכים,
ערוכים הגיגים מופלאים,
האיש שלנו חי,
בממלכת נוכלים מבחילים.
בארץ ההיא החורף אדיר,
השלג מחוויר על פני הטמאים,
הרוח נושבת מנגינה משולהבת,
ושרה שירים עליזים,
גיבורינו זה ספקולנט,
אך לא סתם,
אם כי מהדרג הרם.
צורתו חיננית, תנועותיו ניגרות,
ועוד משורר סביר לכל הדעות,
וסביר מזמוריו לא יזכרו ברבות השנים,
אך המילים השזורות בשורות,
שובות את ליבן של הנשים התמוהות,
איתן הפרוצה, מכשיפת הצמות,
גיבורינו נשק ללחיה ולחש,
ילדה שובבה אהובה ורכה.
הוא אמר שהאושר,
הוא תוצאה ישירה,
של לשון חלקה ויד מיומנת,
ואילו בריות כבדות התנועה,
הרי ידועות ברחבי המולדת,
כמתייסרות על מזבח הענווה,
ואין זה שיקול בעל ערך,
שמחוות שיקריות,
בתנועה מאולצת,
מסוות לנושאן את הסבל.
הוא אמר שבין תהפוכות,
סערות ושלגים,
בין ימים ארוכים,
בהם כל יום זהה למשנהו,
להראות עליזים וקלילים,
ולמרוח חיוך דשן שיניים,
זו, זו אומנות השפתיים!
שד שחור!
אתה לא תעז לומר זאת!
מה לי ולחיי איזה לִירִיקָן,
שכל מהותו היא שערוריה,
מצהיבה ומופרכת.
אנא ממך, קום ולך.
האיש השחור,
צופה בי מתוך עיניו,
ועובש מבחיל נפרש על פניו,
מבטו זועק אלי,
כי הינני גנב ערמומי ושפל,
שרושש ושדד ואימלל.
אהובי, ידידי היחיד,
אני חולה שכוב על ערש דווי,
אינני יודע מהיכן המכאוב,
שמא בואדי הרוח שואגת,
או שכשם שהזהוב,
של הסתיו את היער,
מציף את מוחי אלכוהול.
קופאת הכיכר בעומק הלילה,
דמותי ערירית בחלון,
איש לא יגיע,
רק אני והשאול,
העולם האפל עד האופק,
התעטף רקמות לבנות,
ואף במפתן ביתי העצים,
התיצבו כפלוגות פרשים.
פרשי העץ הולמים בפרסות,
ציפור אפלה משמיעה שיר הספד,
מנגינות קיצביות וצורמות,
שוב השד השחור מתישב על כורסא,
במחווה של שלום המגבעת מורמת,
הגלימה מוסתת בעלמא לאחור,
שלום,
הוא אומר לי,
שלום.
שמע, שמע,
ודמותו מתקרבת,
מתעקלת אלי,
לא ראיתי אי פעם,
שפל שכמותך,
מתאונן בחוסר שינה.
הו, יתכן ונפלה כאן טעות,
הרי בלילה הזה, הירח מלא,
מה עוד תבקש לִירִיקָן חבוט?!
או שמא ההיא, "האחרת",
בעלת השיער הכסוף ושדיים נופלות,
תחדור בין סדיניך מבעד לדלת,
ואתה תפזר לה,
את פיוטיך המצחינים,
כגוויות של חיות בצידי השבילים.
הו, אני מאוהב בחורזי השירים,
בריה נלעגת , חדלת אישים,
נשזרים הם לתוך מערבולת דביקה,
כשם שצעיר בעל גיבנת מבהיר,
את הווית העולם,
את משמעות היקום,
לסטודנטית בעלת הבאה מכוערת,
כשבתוך תחתוניו כל אונו,
מתקשה ושופך את זירעו.
זיכרוני מהתל בי,
אך כמדומני, בכפר אחד,
בקלוגה ואולי בריזאן,
חי לו ילד קטן,
פלומתו זהובה כחיטה,
הוריו חקלאים,
משפחה עניה ופשוטה.
והנה עברו הימים,
העלם גדל והפך לגבר צעיר,
וסביר מזמוריו לא יזכרו ברבות השנים,
אך המילים השזורות בשורות,
שובות את ליבן של הנשים התמוהות,
איתן הפרוצה, מכשיפת הצמות,
גיבורינו נשק ללחיה ולחש,
ילדה שובבה אהובה ורכה.
השד השחור,
אורח שנוא שכמותך,
תהילתך ידועה לשמצה,
אני זועם, אני רועם,
ומשליך את ידי הקפוצה,
אל פרצופו של השד הנורא....
.......................................
....................הירח גוסס,
גווניו מכחילים את השחר,
הו לילה,
הו לילה אפל, מה עוללת?
אני נעמד בחלל הקודר על רגלי,
בגפי,
אני והמראה השבורה שמולי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים היי חברה, Regi
זה עדיין בשלבי עריכה על כן, חכו עם זה קצת. אני חסרת סבלנות ומפרסמת לפני העריכה הסופית. עמכם הסליחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-2 חודשים תודה. קורא כמעט הכול
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים מקווה שאין לך התנגדות, שמרתי לי את הפואמה. yaelhar (ל"ת)
-
