פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 753 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים החילזון מהשפן מרטין
בשבת אחר הצהריים, המלצתי לאימי לצאת ולהתאוורר מעט, מכיוון שהיא במשך רוב היום סגורה בבית. היא כבר ממש "חנוקת בית".
אמא הסכימה, ואמרה שהיא הולכת לחברה שלה. "ללימורה?", ניחשתי. "איך ידעת?", התפלאה. "כי היא החברה היחידה שלך", ביארתי.
אמא ייחלה שלא להסתבך בדרך אליה כמו בפעם שעברה, שהיא לא הצליחה למצוא את הכתובת שלה, רחוב השבעה 4. כנראה כי היא גרה ברחוב הארבעה 7. אולי גם בגלל שהיא בקושי ראתה את הדרך. הפצרתי בה שהפעם תרכיב את המשקפיים בנהיגה.
"אני אף פעם לא שמה אותם", הזכירה, "זה עושה לי בושות". "מי כבר רואה אותך בזמן שאת נוהגת?", גיחכתי, "ואחרי שלושים שנה עם המשקפיים המפלצתיים האלה, הגיע הזמן שתחליפי מספר". "מה זה? טלפון?", לגלגה. "ומה אם יעצור אותך שוטר, וישאל למה את בלי משקפיים?" התקלתי. "אני יגיד לו שאני עם עדשות, הוא הרי ממילא לא יבדוק", חזתה, "אני נוהגת בלי משקפיים, ואני לא רואה אף אחד ממטר! חוץ מזה, אין סיכוי בחיים שיעצור אותי שוטר".
אמא נסעה בכביש המהיר במהירות של ארבעים קילומטר לשעה, כשדיווחו בגלגל"צ על מטורף אחד, שנוסע באיילון נגד כיוון התנועה.
"מטורף אחד?", שאלה את עצמה, "אני ראיתי כבר לפחות עשרים".
היא שמעה לפתע קול סירנה, וראתה צ'קלקה כחולה.
"שלא נדע", נבהלה, "אמבולנס!". "מיצובישי, עצור בצד!", נשמע קול מהניידת.
אמא המשיכה בנסיעתה, אך השוטר איגף אותה, וגרם לה לעצור.
"שלום, גברתי", פנה אליה שוטר התנועה, נתן רפפורט, "למה לא עצרת בצד, כמו שביקשתי ממך?". "בגלל שלוש דברים", פירטה, "א', למה שאמבולנס יעצור אותי? ב', אמרת 'מיצובישי' במקום 'מיציבושי', כמו שצריך להגיד. ו-ג' זה גמל גדול. חוץ מזה, אמרת 'עצור' במקום 'עצרי'".
כאן התחיל דיאלוג מביך.
"נהגת במהירות איטית בכביש המהיר".
"אבל אני תמיד נוהגת ככה".
"וגם נגד כיוון התנועה".
"חשבתי שאיחרתי, ושכולם כבר חוזרים".
"למה לא הדלקת אורות?".
"אסור להדליק אורות בשבת".
"את עושה ממני צחוק? אני כאן כדי לאכוף את החוק!".
"אז גם אני כאן כדי לעקוף את החוק!".
"איך זה שאת נוהגת ככה? מתי הוצאת רישיון נהיגה?".
"שנתיים לפני שהבת שלי נולדה".
"ומתי היא נולדה?".
"שנתיים אחרי שהוצאתי רישיון".
"תני לי את הניירות".
"למה? יש לך משהו לגלגל? אפשר גלגול, נשמות?".
"רישיונות, בבקשה".
"איזה רישיונות?".
"רישיונות לייבוא יהלומים, איזה רישיונות?".
"יש לך טעות, אני לא מייבאת יהלומים".
"רישיון נהיגה ורישיון רכב".
"עכשיו אתה מדבר ברור".
אמא נתנה לו את הרישיונות.
"כתוב כאן שאת צריכה להרכיב משקפיים", קרא מתוך הרישיון.
"אני עם עדשות", שיקרה, וקירבה את פניה לפניו של נתן.
"אני נאלץ לעצור אותך על נסיעה איטית בכביש המהיר נגד כיוון התנועה, אי-ציות לשוטר, התחצפות ושקר לשוטר בעת מילוי תפקידו", פירט, "בואי איתי לתחנה!". "אבל בשביל מה ללכת לתחנת אוטובוס, אם יש לך רכב?", התקשתה להבין. "לתחנת המשטרה", הבהיר. "משטרה???", נבהלה, "אני מצטערת, לא התכוונתי. מתנצלת בשמך. אני לא יעשה את זה שוב פעם. אני מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת!".
השוטר קלט שהחיים התעללו באמא די והותר, ולכן שיחרר אותה.
"תודה, אדון שוטר!", הודתה לו אמא מקרב לב.
"רק תנהגי יותר מהר, ובכיוון הנכון", התחנן, "ודברי עברית תקנית, למען השם!".
"'החילזון מהשפן', 'עדיף לאבד חיים בדקה מדקה בחיים'", הפגינה בקיאות.
"יום טוב", ברך פקד רפפורט, ומיהר להסתלק.
לאחר המקרה, העדיפה אמא לוותר על הביקור אצל לימורה, וחזרה מיד הביתה.
"גדי! לא תאמין מה קרה לי!", התרגשה. "תני לי לנחש", חייכתי, "עצר אותך שוטר על נהיגה נגד כיוון התנועה, לא עצרת, הראית לו שאת בלי משקפיים ועדשות, אמרת לו כמה משפטים מטומטמים, והתחצפת אליו". "מה פתאום?", הכחישה, "לא התחצפתי אליו". "הוא היה עם עוד שוטר?", התעניינתי, "הם מסתובבים לרוב בזוגות, כדי להשלים שתים עשרה שנות לימוד. וגם כי אחד יודע לכתוב, והשני יודע לקרוא. כששוטר לא יודע לרשום שנמצאה גופה על המדרכה, הוא בועט בה ורושם שנמצאה על הכביש". "לא, הוא היה לבד", נזכרה אמא, "והוא לבש מדים, כדי שלא יידעו שהוא סמוי".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים כמו תמיד, מרטין טליה
-