כשאני מחכה לך
שם
אני לובשת שמלה לבנה
וכשאני רואה את היום
ששנינו
שם
הוא לא מזמין, הוא אפור
הים החליט יחד
עם הרוח והעננים
להפוך את היום
לשחור
כי יורד גשם.
והזר בידי נשמט
נבול וקרוע
ושמלתי מתלכלכת בפחם לפתע
ואני ניצבת
שם
מחכה שתופיע
אתה אמור להיות
שם
איתי
ואתה תביא לי ורד
קטן
למרות שהיה לי זר
ועם החיוך המנצח
שהוא כנראה הדבר היחיד
הלבן והנקי
באותו היום
אבל במקום
אני ניצבת מול
אבן לבנה גבוהה
ששמך רשום עליה
בחריטה
עם שמלה לבנה
ששוליה מלוכלכים מבוץ ומים
ודמעות וגשם מתערבבים
כעסתי עליך
אתה אמור להופיע
עם הוורד והחיוך
והותרת אותי
לבד
לבד
מחכה
עם שמלה לבנה מלוכלת
ועם חריטה בלב
כמו החריטה שכתובה
על
הקבר
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
