"אני רוצה לשכור דירה."
ג'וספינה אמרה זאת שעה שישבנו בחדר המדרגות בבניין מגוריה, שם גרה יחד עם אמה. בכל פעם שג'וספינה רצתה לעשן, היא יצאה לחדר המדרגות, כי אמה סירבה שתעשן בתוך הבית. ומכיוון שג'וספינה היא מעשנת כרונית, חדר המדרגות וג'וספינה הכירו היטב זה את זה.
"אחלה רעיון." אמרתי לה.
"אתה רוצה להצטרף? לשכור דירה יחד איתי, שנהיה שותפים לדירה?"
זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהי הציעה לי דבר כזה, ומשהו בתוכי נדלק בעקבות ההצעה הזו. אבל בתוך תוכי חששתי. לא יודע למה. אני מניח שחששתי מהאופן שבו אימא שלי תגיב כשאודיע לה שאני עוזב את הבית. לאימא שלי יש נטייה להיות מאוד רכושנית כלפי. חוץ מזה, בימים האחרונים אני וג'וספינה נעשינו מאוד קרובים זה לזה. התחלנו לעשות עבודות לאוניברסיטה יחד, וגילינו שאנחנו צוות לעניין. ג'וספינה לא כזו "אמה" כמו שחשבתי בהתחלה, כשעשינו עבודה עם עוד שני סטודנטים והיא בקושי הורגשה. עכשיו, כשעבדנו יחד, רק שנינו, ג'וספינה הייתה יעילה הרבה יותר. היא הייתה מסוגלת לקרוא מאמר והייתה זוכרת את כולו בעל פה באופן כמעט מוחלט. בנוסף לזה, פתחנו עסק של תרגום מאמרים. תלינו מודעות ברחבי הקמפוס ואנשים התקשרו ושכרו אותנו, ויחד תרגמנו לא מעט מאמרים ועשינו מזה כסף. וככל שג'וספינה ואני התקרבנו, היא הלעיטה אותי יותר ויותר בצרותיה עם הבחורים שהיא יוצאת איתם, ובתסכולה שאין לה בן זוג, ובכלל בכל קושי כלשהו שהיה קיים בחייה. אמה של ג'וספינה, אישה ארגנטינאית נעימה וחייכנית, פחדה מאוד מזעמה של ג'וספינה והשתדלה לרצות אותה בכל דבר. כשג'וספינה הייתה מתעצבנת על אימא שלה, היא הייתה מתפרצת עליה בצרחות זעם נוראיות. הן דיברו ביניהן עברית, אבל כשג'וספינה הייתה רותחת על אמה היא הייתה שואגת עליה בספרדית, ואמה מצדה מתגוננת.
במובן הזה, ג'וספינה הייתה ילדה מפונקת מאוד. היה לה חדר גדול, וכל הקירות בו עמוסים בתמונות שלה בפוזות שונות, לבושה בבגדי ים חושפניים ושמלות נוצצות. חלק מהתמונות נגזרו מעמודי רכילויות של העיתונים המקומיים. במרבית התמונות הייתה ג'וספינה צמודה לגבר כלשהו, בכל תמונה גבר אחר – פעם היא מחובקת עם בחור, פעם אחרת רוקדת עם אחד אחר. פעם יושבת למישהו על הכתפיים ובתמונה אחרת גבר חסון מניף אותה בזרועותיו. לכל הגברים, כך שמתי לב, היה מכנה משותף – כולם נראו ממש, אבל ממש, ערסים, ולכולם היה מעין מבט אטום ודי דבילי בעיניים.
ככל שהתקרבתי לג'וספינה יותר, ככה "שיחקתי אותה" יותר – ניסיתי לגלם את דמות הגבר שג'וספינה מחפשת. לא כי הייתי מעוניין בה, ממש לא, היא עדיין נראתה לי בלתי מושכת ולא סקסית בעליל, אבל היה לי כיף לדעת שמישהי מביטה בי במבט מעריץ. לכן, כשהבנתי מסיפוריה של ג'וספינה ומהתמונות הרבות בחדרה, שהיא רוצה גבר מאצ'ו ושתלטן, התנהגתי לידה באופן כזה, פחות או יותר. בתוך תוכי חשבתי מה יקרה אם פתאום ג'וספינה תידלק עלי, בגלל שאני נראה בעיניה כגבר שהיא מחפשת, ובניגוד לאותם בחורים שהיא יוצאת איתם והם לא שמים עליה, אני דווקא נחמד אליה ויש לי סבלנות. אבל ג'וספינה לא נדלקה עלי, לפחות לא במובן המקובל של המילה.
לכן, כשהיא הציעה לי לעבור לגור איתה, עניתי בשלילה. זה לא מתאים לגבר מאצ'ו להיענות לבקשה כזו מבחורה. אם כבר הוא מציע לשכור דירה ומושך אותה איתו. הייתי גם בטוח שג'וספינה לא תשכור דירה, כי היא החלה להצטייר בעיני כמין ילדה קטנה, מפונקת וחסרת ביטחון. אבל היא הפתיעה אותי.
"יש לי דירה." היא אמרה לי בוקר אחד באוניברסיטה. בלי להתלבט יותר מדי, בלי היסוסים, ג'וספינה מצאה דירה – כוך סטודנטיאלי קטן וטחוב, מחולק לשלושה חדרים. היא חולקת אותו עם בחורה בשם תמר ובחור בשם יאיר. הרגשתי צביטה בלב. תמיד רציתי לחוות את החיים הסטודנטיאליים במלואם, ולשכור דירה עם שותפים זה חלק בלתי נפרד מהעניין. והנה הייתה לי הזדמנות ופספסתי אותה. אבל המשכתי לשחק לידה את המאצ'ו, והיא הגיבה למשחק שלי בהתאם, והראתה לי את הצדדים החלשים והילדותיים שלה.
למחרת בבוקר, בשיעור סוציולוגיה, ג'וספינה קשקשה לי כל השיעור על השותפה הפסיכית שלה, תמר, שמעשנת ג'וינטים ללא הפסקה ומסריחה את הבית בריח הגראס שלה, ולא מתקלחת בכלל ומפיצה ריחות מזוויעים לכל עבר. תמר סיפרה לג'וספינה אתמול, כשהיא עברה לגור בדירה, שהיא סובלת מהפרעת אישיות, ונפגשת עם פסיכיאטרים ולוקחת תרופות פסיכיאטריות. היא ביקשה מג'וספינה לא להיבהל כשהיא נכנסת להתקף ומתחילה לצרוח לכל הכיוונים. ג'וספינה סיפרה ששלוש שעות לאחר מכן תמר אכן נכנסה להתקף, שכלל, מלבד צעקות וצרחות, גם זריקת חפצים ותלישת תמונות מהקירות. יאיר השותף כמעט לא נמצא בדירה, כי הוא לומד רפואה ועושה המון תורנויות בבית החולים. ג'וספינה התחילה לבכות, ממש באמצע השיעור, ולהגיד לי שזה המזל המחורבן שלה – שהנה סוף סוף יש לה דירה, והיא נופלת על פסיכית כזו. אני השתדלתי לשמש לה אוזן קשבת וכתף לבכות עליה, למרות שהיא הפריעה לי להקשיב לשיעור. מדי פעם סטודנטים הסתובבו לעברנו בלחישות עצבניות "ששש!" או סתם בהו במבוכה בג'וספינה הבוכייה. באותו לילה חלמתי חלום מוזר – ג'וספינה פותחת בפני את פיה, שמלא בחלקי מזון דביקים ולא מעוכלים, ואני מנקה את פיה באצבעותיי ושולף ממנו את פיסות המזון, אחת אחרי השנייה. בבוקר התעוררתי בתחושה של גועל.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
