הגעתי למסקנה שאני לא כותבת הרבה בסיפור הזה, ויש מצב שיילקח לי יותר זמן משבוע אז אני מעלה את מה שכתבתי בינתיים בפרק הזה... אולי להנאתכם :-)
--------------------
הייתה לי בחילה איומה,
רצף של אורות ותמונות עברו מולי , זה היה דברים משבוע האחרון , בעיקר דברים שלא רציתי לראות, ראיתי אותי בוכה מול המראה באמבטיה, ראיתי אותה ואותו, ראיתי אותה ואותה ואותה....
ראיתי בוהק שחור והרגשתי איך אני שוקע בשינה עמוקה...
"רומן! קום! יש בית ספר היום!" שמעתי כשהתעוררתי והרגשתי את הידיים הקטנות שמדגדגות אותי כדי שאתעורר בדיוק כמו בתחילת השבוע, "אני ער , אני ער" אמרתי בין צחוק אחד למשנהו.
"טוב מאוד!" והיא המשיכה לדגדג אותי עד שקמתי מהמיטה ותפסתי אותה.
"אמא ידעה את מי היא שולחת אה?" אמרתי לה באוזן, היא גיחכה והנהנה במרץ, עזבתי אותה.
הילדה המעט נמוכה לגילה בעלת השיער הבלונדיני הארוך שבמפתיע הייתה אחותי הקטנה ,צחקה בצורה כל כך חמודה שקשה לא לוותר לה . הרמתי אותה והנחתי אותה בכניסת החדר "את רוצה להישאר לראות אותי מתלבש?" אמרתי בצחוק, "איכ, לא, אני יורדת למטה" ודילגה לה למטה במדרגות שתיים ,שתיים.
אז התחלתי לתהות 'אתמול היה יום שישי, למה אמא שלחה את אן להעיר אותי?, זה היה מוזר , אמא לעולם לא טועה והיא בטח לא תתבדח ככה, אנה לא הייתה משתפת פעולה... ' , הושטתי את ידי בלחץ אל הפלאפון שלי שהראה כי היום ה9 באפריל, יום שלישי והשעה 7 בבוקר, נזכרתי בהודעה שקיבלתי אתמול בלילה וחשבתי שהיא בטח שיבשה לי את ההגדרות של המכשיר אבל כשחיפשתי את ההודעה גיליתי שהיא נעלמה, נכנסתי לחדר האמבטיה ושטפתי פנים , הסתכלתי אל המתקן של מברשות השיניים בחיפוש אחר המברשת שלי וראיתי את המברשת הישנה הירוקה שלי - זאת שהחלפתי ביום רביעי. חשבתי שזה משונה ואפילו התחלתי לחשוב שאנה מותחת אותי ובכל זאת התעלמתי מזה. פתחתי את המגרה בכדי להוציא מברשת שיניים חדשה ומצאתי את המברשת הכחולה שהייתי בטוח במאה אחוז שהשתמשתי בה לפחות 6 פעמים , סגורה בתוך האריזה ומצב חדש לגמרי. צחצחתי שיניים במהירות ורצתי לחדר שלי. פתחתי את המחשב ואפילו הוא טען שהיום התשעה באפריל.
התלבשתי בצורה זרוקה למדי, בטי-שירט כחולה כהה עם סמל בית הספר ,מכנסיים קצרים שחורים ונעלי נייקי בלבן וכחול. ירדתי למטה בצורה כמה שיותר נינוחה ,אפילו מעט בהגזמה, והתיישבתי על יד אנה בשולחן , עכשיו שמתי לב שהיא לבשה בדיוק מה שלבשה ביום שלישי וכמוה אמא שלי. "בוקר טוב אמא" אמרתי באופן אוטומטי. "בוקר טוב רומי" אמא שלי חייכה בצורה מוגזמת , נזכרתי שהיא הייתה ככה במשל חודשיים , "התקשרת לג'וניפר אתמול כדי לוודא שהיא הגיעה הביתה?" הרגשתי כאילו קיבלתי סטירה מצלצלת כשהיא אמרה את זה , אז הייתי בטוח שחזרתי בזמן.
היא ראתה את המבט שלבשתי ושאלה "קרה משהו?" , ניסיתי לחייך ואמרתי "לא קרה כלום, התקשרתי אתמול , אין דאגה " תוך כדי קמתי ולקחתי לי שוקו מהמקרר , מילאתי כוס ושתיתי, פתאום לא התחשק לי ארוחה מלאה. זכרתי שהתקשרתי אליה ביום שני בערב ודיברנו ודיברנו . "אתה לא רוצה דגנים?" אמי שאלה בתמיהה , "לא בא לי היום, אני לא רוצה שמלא את הבטן, סיפור ארוך" וגיחכתי .
לקחתי את התיק שלי והלכתי לבית הספר
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה