פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3719 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים פאנפיק הארי פוטר חסר שם פרק 3 אנג'ל
שם הכותב (נכון לכאן, כינוי): נחשו. מתחיל ב-א', נגמר ב-ל'.
שם היצירה: אין ממש שם.
דירוג: אני משערת שמשהו בין pg13 (מגיל 13) ל R (מגיל 15. נסגור על 14?) על שימוש באלכוהול, קללות, ואזכורים דלים של מין ועירום. לא משהו בוטה מידי או מתואר.
פאנדום: הארי פוטר.
שיפ/דמויות ראשיות: דמויות ראשיות - דראקו, הרמיוני, ג'יימס ולילי.
שיפ - דראקו/הרמיוני וג'יימס/לילי.
ויתור זכויות - כל הזכויות למיניהן על מירב הדמויות שייכות לרולינג, חוץ מכמה ברקע שהמצאתי. הרעיון המדהים של הארי פוטר, כמובן, גם כן שייך לה.
"לא."
"כן." הרמיוני השיבה בתגובה לרון. כל גריפנדור ישבה והאזינה לסיפור שסיפרה; על לילי, על ג'יימס, אפילו על דראקו והארי.
והם לגמרי לא היו מוכנים לעובדה שהארי נעלם, הרמיוני עוברת מעונות, ודראקו יהיה מדריך ראשי מעכשיו. דראקו ניסה להוריד בינתיים חמישים נקודות מגריפנדור; שלוש פעמים. אבל לא היה ער לעובדה שהמדריכים הראשיים יכולים להוריד רק עשר נקודות בבת אחת, וחייב לציין סיבה טובה לכך תוך מספר שניות, אחרת הנקודות לא ירדו.
להרמיוני לא היה רצון לומר לו את זה, כי הוא היה כנראה בוחן את כל התירוצים שלו על נוויל; החל מ"כי אתה מכוער" עד ל"התחצפות לסנייפ בשיעור הקודם בעצם נוכחותך", שכנראה תישמע כמו סיבה טובה למספר שניות.
"הממ," לילי כיחכחה בגרונה, "אולי כדאי שנלך... הממ... הרמיוני?"
הרמיוני הנהנה ונעמדה, מביטה בגריפנדורים כשעלו על המדרגות למעונות של הבנות. חמש שניות לאחר מכן דראקו וג'יימס הגיעו אל המדרגות, ודארקו ניסה לעלות על המדרגה הראשונה, מה שאוטומטית גרם להרמיוני וללילי להחליק מטה.
"גריפנדורים תמימים," גלגל עיניים בשעה שהרמיוני ולילי נפלו לעברו.
הוא תחב את שרביטו - שהחזיק בידו כל הזמן הזה מחשש שהגריפנדורים יחליטו לרסק אותו - לתוך גלימתו וזינק אל הרמיוני, מותיר לאבא-פוטר את אמא-פוטר; נראה שהם עדיין לא מחוייבים רומנטית. ולמרות שאמא של פוטר יפה, היא אמא של פוטר. מה שמותיר אותו עם ה...הממ, עם הרמיוני.
ג'יימס באמת תפס את לילי, בערך באמצע הירידה. הוא זינק למעלה בעזרת הנעליים שלו (נעליים טובות) ותפס בלילי רגע לפני שהתרסקה, ואז התחיל להחליק אחורה.
הוא הביט לעבר דראקו, שתפס בהרמיוני וערסל אותה בידיו, מעלה אותה אל ראש העלייה. הוא החליט לחקות אותו; אולי הסלת'ריני היה מניאק, אבל מטומטם הוא לא היה.
הוא ערסל את לילי תוך שנייה בזרועותיו, מתעלם מהמחאות שלה. הוא זינק במהירות בעלייה המאוד מאוד מסוכנת. למזלו, הוא איכשהו הצליח להגיע לקצה המדרגות, שם הניח את לילי על הרצפה, ושם העלייה הרצחנית באופן הזוי הפכה למדרגות. הוא הניח שהצליח לעלות בעזרת שנים של אימוני קווידיץ'.
הרמיוני, שבעטה בדראקו כדי שיניח אותה, הביטה בשניהם במבט זועם וחבטה בראשים של שניהם ברגע שיכלה, למרות שכל הגריפנדורים הסתכלו. "על מה חשבתם?! - "
"אנחנו באנו לעזור לשתיכן כדי שלא תיפלו." אמר דראקו ביובש. "פעם הבאה ניתן לכן לשבור את הראש."
למרות שג'יימס לא התלהב מהעובדה שדיבר בשמו, חשב שצדק. אחרי הכל, הם עזרו להן, והן סתם הביטו בהם במבטים מאשימים. אם מבטים יכלו להרוג; ג'יימס כבר היה מתפוגג לעפר מהמהבטים הקטלניים ששלחה אליו לילי.
"אבל יכולתם לרדת מהשיפוע והוא היה חוזר להיות מדרגות!"
"הו."
הרמיוני הסתובבה. "לא משנה." היא פתחה את הדלת ונכנסה, השאר אחריה.
דראקו מאלפוי לא אהב את הדרך שבה תגובת השרשרת פועלת.
ותגובת השרשרת היא כזו; ההורים פוטר חוזרים מהעבר - פוטר התינוק הלך להתפגר איפשהו - וככה הלאה. עד השלב שמסתבר שהוא צריך לגור עם שלושה גריפנדורים.
אולי תהיתם; אז כן, יש לדראקו מצפון. הוא לא גאה בזה.
וכן, הוא מרגיש קצת מאוד אשם על היותו בצד הלא נכון במלחמה. לא שהוא יכול לשנות משהו. אבל לתרום להורים של הילד פוטר יעזור לו להרגיש כאילו הוא מועיל; הוא עוזר להם, הם מקבלים אותו בחזרה בצד שלהם. חוץ מזה, אחד הדברים שלא הבין הוא האמונה של דמבלדור בו. הוא נתן לו לחזור לשנה נוספת בהגוורטס למרות ששני ההורים שלו באזקבאן, וקעקוע אוכל המוות שלו לפעמים מתפתל על ידו.
ועוד הוא נתן לו להישאר מדריך, ועוד אחרי זה להפוך למדריך ראשי. או שדמבלדור איבד קצת מהשכל שלו במלחמה, או שהוא מתכנן משהו.
דראקו ידע שהזקן זומם משהו.
כן, היה לו קל לחשוב על הכל עכשיו, כי בסך הכל, חדר השינה של בנות גריפנדור לא כזה מרגש. כמו של הבנים; רק עם איפור. והוא היה יותר מבולגן, כמובן.
להרמיוני הייתה ערימת ספרים מבולגנת על הרצפה ועל השמיכה. וגם על השידה. הוא הביט בה כששלפה את השרביט שלה, צמצמה את הספרים לגודל אפסי בהינסף שרביט, והכניסה אותם לכיסה.
לאחר מכן פנתה אל השידה ורכנה אליה, מצמצמת מהירות חפצים ומכניסה אותם לכיסה. כעבור חמש דקות כבר היו בדרך למעונות סלית'רין.
"בעצם," דראקו עצר באמצע. "לכו למעונות המדריכים, אומנם הגריפנדורים עשו בחוכמה שלא ניסו להתנקש במדריך ראשי, אבל הסלית'רינים אלימים מידי מכדי לתת למחשבה הזאת לעמוד בדרכם."
כן, הסלית'רינים לגמריי כאלה. הרמיוני ידעה את זה מכמה מפגשים, ולמרות שלא רצתה לצאת פחדנית, לצאת ישירות אל שטח האוייב היה מעשה טמטום גמור.
הרמיוני הנהנה. "בואו, ג'יימס, לילי."
השלושה הסתובבו והחלו בדרכם לעבר מעונות המדריכים, ודראקו עשה את דרכו לסלית'רין. כעבור כמה דקות הגיע למעונות, אומר את הססמא לעבר חניך סלית'רין שנחש מלופף סביב ידו. החניך קרץ ופתח את הדלת כששמע את הססמא.
הוא הביט בחדר המעונות; סלית'רינים שנה ראשונה עבדו על השיעורים בשיקויים מסנייפ, מנסים להתאזן עם העומס. סלית'רינים אחרים שיחקו סטריפ פוקר, והשאר שנותרו הסתכלו על המשחקים.
ולא, הם לא הסתכלו על הקלפים.
דראקו ניגש אל פנסי, בלייז ודריאנה, תלמידת שישית יפה במיוחד, ששחקו סטריפ פוקר בעצמם. פנסי איבדה בינתיים את הגלימה שלה ואת הגרביים שלה. בלייז איבד גם את הגרביים שלו, את הגלימה, ואת חולצתו. ודריאנה לא איבדה אף בגד. דראקו זקף גבה; בלייז היה שחקן פוקר טוב. בסטריפ פוקר רוב השחקנים איבדו את כל הבגדים שלהם לפני שבלייז עוד התחיל בשיא המשחק. מה השתנה הפעם?
הוא הביא הכל ברגע שראה את עומק המחשוף של דריאנה.
בנות הן עם ערמומי.
"תפסיקו לרגע," אמר להם וכרע לצד השולחן. הוא הביט לעבר בלייז; חברו הטוב מהרגע שחזרו להוגוורטס. כמותו, בלייז היה אוכל מוות עריק. וזה משהו שחיבר אותם. מה שהרחיק אותו מגוייל וקראב הייתה העובדה שהשכל שלו, בניגוד אליהם, לא יצא לחופשה ולא חזר.
הרבה לפני השנה הראשונה.
"מה?" שאלה פנסי והפכה את קלפיה, מביטה לעבר דראקו במבט הרגיל והמלחיץ שלה, זה שגורם לכולם להבין שהיא מריירת עליו כל הזמן.
"אני עובר מעונות. למען... מטרה כלשהי שתגלו..." הוא המהם, מבין שדמבלדור לא הסביא להם מתי הוא יגלה לכל בית הספר. "בקרוב."
פנסי נראתה כאילו מישהו סטר לה, ובלייז זקף גבה, פניו עטו פרצוף כאילו אמר "נדבר מאוחר יותר".
דראקו הנהן בתגובה ועלה במדרגות אל חדרו.
דראקו ניגש אל השידה שלו, מביט על חפציו שהיו מסודרים עליה בקפידה; חמישה ספרים שהיו ערומים עליה בערמה מסודרת, שניים מהם היו מספריית בית הספר. הוא צמצם אותם במהירות ותחב אותם לכיסו. לאחר מכן לקח גם את המטאטא שלו וגם אותו צמצם. בסופו של דבר כרע לצד השידה ופתח את אחת המגירות, מוציא קופסה קטנה וירוקה ותוחב אותה לכיסו במהירות. הוא לא היה צריך למצמצם אותה, הייתה קטנה ממילא. הקופסא הקטנה הכילה טבעת יפהפייה, הוא נזכר בהבעת פניה של אמו רגע לפני שהלכה לאזקבאן, כשאמרה לו שהטבעת תשמור עליו בכל מקום, שהוא לא צריך לענוד אותה. הידיים שלה היו חמות כשחיבקה אותו.
הוא התנער, לא רוצה לחשוב על אמו. במקום זאת התרומם וטרק את השידה. הוא הסתובב ויצא מהחדר במהירות מבלי להביט לאחור.
הוא יצא במהירות ממעונות סלית'רין מבלי לעורר רעש רב. כלומר, ברור שהיה רעש סביבו. הוא דראקו מאלפוי, קשה לעבור לידו מבלי לחשוב שהוא חתיך ואז לצייץ או משהו.
לא רק אם אתה בת.
דראקו חייך לעצמו בזחיחות והגיע לפתח מעונות המדריכים, שתי תמונות ניצבו על הקירות, אציל ואצילה. הם נעצו בדראקו מבט רושף ובראשו חלפה הססמא. הוא אמר אותה אליהם, ״קללת עטלפי נזלת.״
האצילים נראו ממורמרים כשהכניסה נגלתה אל דראקו, הוא עבר דרכה וכשנסגרה מאחוריו תהה למה מעונות גריפדור וסלית׳רין לא יפים כמו זה. המקום היה פשוט מרהיב. מעל האח, באמצע הקיר, ניצבו דגלי גריפנדור וסלית'רין זה לצד זה. בנוסף, חצי מהחדר היה בצבעי גריפנדור, והשני היה השתקפות שלו בצבעי סלית׳רין. היו שם ספות בד מפוארות וכיסאות מלכותיים לצד שולחנות כתיבה, מדפים ניצבו על כל קיר לשימוש שהיה אמור להיות ספרים. בנוסף, נברשת אחת נתלתה באמצע החדר, חצי ממנה בצבעי גריפנדור וחצי ממנה בצבעי סלית'רין, כמו שאר החדר.
הוא סקר כל פינה של החדר; היופי שלו היה עוצר נשימה ממש. ואז שם לב בזווית עינו אל הרמיוני, לילי וג'יימס.
~רבע שעה לפני כן~
הרמיוני הביטה בפליאה בחדר כשנכנסה והדלת נסגרה מאחורי שלושתם.
״וואו.״ לילי מלמלה.
ג'יימס עצמו פשוט הביט בחדר בעיניים ענקיות.
״המקום הזה יפהפה.״ קבעה הרמיוני כשניגשה אל צד גריפנדור, מתיישבת על הספה באיטיות כזאת שאפשר לחשוב שכל היופי יתנקז מהמקום ברגע שתיגע במשהו.
לילי התיישבה לידה, וג'יימס התרווח מולה באחת הכורסאות מולן.
״תגידי,״ אמרה לילי. ״למה את שונאת כל כך את הסלת'ריני ההוא? הממ, דראקו?״
״הוא קרא לי ׳בוצדמית׳ כל פעם שפגשתי בו.״
״נשמע כמו ניסיון להשיג תשומת לב,״ אמר ג'יימס ומשך בכתפיו כששתיהן הביטו בו בגבות מורמות. ״מה? כמו שאמרת פעם, לילי, אני המומחה בתשומת לב.״
לילי גלגלה עיניים, והרמיוני גיחכה. ״הוא יכל להשיג תשומת לב בדרך טובה יותר.״
״נכון, אבל הוא *סלית'ריני*, יש להם את הגבולות שלהם.״
לילי נשפה בבוז והביטה לעבר הרמיוני, ״בכל מקרה, הוא לא קרא לך ׳בוצדמית׳ כשאנחנו היינו איתכם.״
הרמיוני הנהנה, ״נכון, בגלל שהוא לא קרא לי ככה מתחילת השנה האחרונה. רק בהה בי.״
״אולי הוא השתנה.״
״קשה לי להאמין.״
״למה?״
״הוא היה אוכל מוות שנה שעברה.״
ג'יימס נעץ בה מבט המום אבל לילי לא הזיזה שריר בפניה, ״אבל דמבלדור קיבל אותו להוגוורטס שוב, והוא היה מועמד להיות מדריך ראשי. ועוד הוא שומר על ג'יימס. אולי דמבלדור קצת משוגע, אבל הוא לא אידיוט - יש לו סיבה לבטוח בדראקו.״
הרמיוני משכה בכתפייה, ״עדיין לא סומכת עליו.״
שתי שניות בדיוק לאחר מכן דראקו נכנס, סוקר את החדר בהבעת פנים מאלפויית - מה שאומר שלא הייתה לו הבעה - ואז עיניו נפלו עליהם ומבטו דילג מג'יימס אל לילי ואז אל הרמיוני.
״אז סיפרת להם, למה המבט המפוחד? למרות שאני יודע איך עושים את ה׳אברה קדברה׳ לא אומר שאני אהרוג כל אדם שני שידבר עם נוסעים בזמן ויאמר להם שאני אוכל מוות.״
גבותיה של הרמיוני עלו בפליאה, ״שני?״
״סליחה?״
״אמרת ׳כל אדם שני׳.״
״נכון.״
״למה שני?״
״סיפור ארוך,״ הוא אמר בהינף יד. ״בכל מקרה, מי מקבל איזה חדר?״
״אה?״ שאלה הרמיוני.
הוא הצביע על שני החדרים, אחד בצד סלית'רין ואחד בצד גריפנדור.
״הו,״ מלמל ג'יימס. ״איך מחליטים?״
״טאקי מתפוצץ,״ אמרה הרמיוני.
השניים הנידו בראשם לשלילה. ״יותר מידי לכלוך, זה יהרוס פה.״
״סטריפ פוקר.״ הציע דראקו והשלושה הביטו בו בעצבנות.
״משהו מעשי?״ שאלה לילי.
אחרי עשרים ושלוש וחצי (אל תשאלו, זה קשור לדראקו) הצעות, הם הסכימו על שח קוסמים. או כמו שדראקו אמר, מחייך בממזריות, ״אשך קוסמים!״
צירוף אומלל וסוטה שבזכותו הרמיוני כמעט נתנה לו את הסטירה השנייה בחייו.
הייתה הסכמה חרישית שג'יימס ולילי ישחקו - הרמיוני לחשה ללילי שהיא לא ממש טובה בשח קוסמים, ודראקו הביט בג'יימס במשיכת כתפיים ואמר שהוא לא מוכן להילחם בשביל משהו שהוא לא רוצה, הוא רצה בכלל להיות בצד סלת'רין.
וככה שניהם התחילו לשחק; ראש בראש. ג'יימס כאילו חזה את מהלכיה מראש, כל מזימה שלה הצליח לסכל. בסופו של דבר הכריז ״שח מט״ ומלכה הלבן נפל על הלוח, נוהם ברוגז.
ג'יימס נראה מרוצה מעצמו, מתנדנד אחורה וקדימה עם הכורסא.
״אני אצא איתך להוסמגיד אם אני והרמיוני ישנות בצד גריפנדור.״
ג'יימס נראה כאילו סטרו לו; הוא היה כל כך מופתע שנפל אחורנית ובהה בקיר בהלם צרוף. הרמיוני ולילי קמו כדי לעזור לו, ודראקו צפה בכל בשעשוע ממקום מושבו.
לילי רכנה לצד ג'יימס, מביטה בפרצוף שלו; הוא היה אפילו מאושר יותר מזה שהיה בבוקר. היא כבר ידעה שיאמר כן; אולי אפילו ינשק אותה, ואולי הוא יהיה חכם מספיק מכדי להימנע מקטיעת היד שלו.
ואז הוא התנער, וחיוכו הקורן דעך. הוא הביט בלילי והתייצב לישיבה מול החצי כריעה שלה, רוכן אליה ו... מחבק אותה?
היא הרגישה את ידיו הגדולות נכרכות סביבה וסנטרו נשען על ראשה, נותן לה להניח את ראשה על החזה הרחב שלו.
היא שמעה צעדים ושתי דלתות נסגרות; בשלב הזה ידעה שהרמיוני ודראקו יצאו מהחדר.
היה משהו ממש מתוק ותמים בחיבוק הזה, וג'יימס הקרין כל כל הרבה חום שהיא יכלה להפוך לשלולית.
לאט לאט ידיה התרוממו ונכרכו סביב גבו, היא הרגישה את גבו נדרך כשנגעה בו.
ואז הרפה ממנה, היא הרפתה ברגע שעשה את זה. השניים התנתקו אחד מהשני ברגע שזה קרה.
ג'יימס קרן; משום מה, זה לא נראה לה מעצבן כמו בבוקר.
״תודה שנתת לי את ההזדמנות הזאת, אני לא אאכזב אותך.״
ואז הוא נעמד, מושיט לה את ידו כדי שתיעמד. היא הנהנה לשלילה בראשה ונעמדה לבדה, לאחר מכן הוא העמיד את הכורסא ואז הביט בלילי. שוב, זאת אומרת.
לאחר חשיבה קצרה שאם ינשק אותה יותר מידי זמן הוא יחוסל, הוא שוב פעם רכן לעברה, ושפתיו רפרפו לרגע על מצחה.
ואז הוא סב על עקביו לחציו הסלת'ריני של החדר וסגר מאחוריו את הדלת.
הרמיוני הרימה את מבטה מ״הגוורטס, תולדות״ לרגע כשלילי נכנסה, ואז השפילה את מבטה בחזרה לכרך שבחיקה ושאלה מבלי לגרוע את עיניה מהשורות, ״את שאלת אותי למה אני שונאת את הסלת'ריני. עכשיו תורי, למה את שונאת את ג'יימס?״
״אני לא שונאת את ג'יימס.״
״באמת? זה נראה כאילו את כן.״
״למה?״
״המבט המזועזע שלך כשדמבלדור אמר שנולד לך ולג'יימס ילד, התגובה המרירה שלך לשמחה של ג'יימס - אם היית שוקולד, אף אחד לא היה קונה אותך - וההבעה שלך כשהצעת לו לצאת. במקומו הייתי נעלבת.״
״אני פשוט..״ מלמלה לילי, מרגישה אשמה מנקרת בה. ״יודעת שהוא יפגע בי אם אני אתן לו להתקרב מספיק.״
״הוא אוהב אותך; רואים את זה. הוא לא ייתן לשום דבר לפגוע בך אם הוא יוכל למנוע את זה, כולל את עצמו.״
״אנשים בשכבה אומרים שהוא יהיה כמו החבר הטוב שלו, סיריוס, שפועל בגישה של ה'דפוק וזרוק׳, ושאני המטרה הראשונה שלו. אולי זאת לא אהבה, אלא להט.״
הרמיוני סגרה את הספר בחבטה, ״סיריוס, כמו בסיריוס בלק?״
״זה האיש.״
הרמיוני נראתה מופתעת.
״למה ההלם?״
״סיריוס הוא הסנדק של הבן שלך.״
לילי נשארה עם ההבעה ההמומה עד ארוחת הערב.
לילי וג'יימס נצמדו אל הרמיוני בארוחת הערב, השאלות של לבנדר עשו להם כאבי ראש עזים, והרמיוני הצליחה להבריח בקלות את לבנדר בזכות מבט אחד קטן, מזכירה ללבנדר התעמתות קטנה שקיימה איתה ועם פרוואטי שנה שעברה.
דראקו לא נתן להם את הכבוד והתיישב בשולחן גריפנדור, הוא אמר שאין לו כוונה להעמיד את הגריפנדורים שוב במבחן ולבדוק כמה זמן ייקח להם להשתמש בשיקוי החדש של האחים וויזלי - שיקוי שהופך אוכל לבלתי נראה כדי לנהל מלחמות אוכל תחת עינם הפקוחה של המורים - כדי למרר את חייו.
תלמיד שנה ראשונה מסלית'רין נעמד כדי לחזור למעונות, ואז דמבלדור נעמד גם הוא ונקש על כוס הזכוכית שבידו.
״כידוע לרבים מכם,״ אמר שהשתרר שקט באולם. ״מר פוטר הצעיר נעלם היום באמצע שיעור שינוי צורה.״ כמה סלת'רינים נראו מרוצים, ״הסיבה לכך היא הוריו, שנסעו קדימה בזמן ויושבים כעת בין התלמידים. הם נמצאים כאן, ונוכחים בזמן צעירותם עוד לפני שאמו נכנסה להיריון עם הארי. מה שאומר שהארי לא יכול להיות כאן. בכל מקרה, הם ישהו כאן עד סוף השנה. אנא ארחו להם חברה נעימה. ובנוסף, הם ילמדו אתכם, ואינכם יכולים לספר להם פרטים מהעתיד. למקרה שתעמדו להיכשל בלשונכם, מיניתי את צמד המדריכים הראשיים נכון לעכשיו למנוע מכם לעשות זאת; הרמיוני ג'ריינג'ר ודראקו מאלפוי, שמונה כמדריך ראשי מחליף.״ שתיקה השתררה באולם. ״אתם רשאים לצאת מהאולם.״
ולמרות שהיה להם היתר לצאת מהאולם, אף תלמיד לא קם לצאת מהאולם הרבה אחרי שדמבלדור שב והתיישב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים נחמד יאיר ד.
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים חוקים נועדו כדי שיפרו אותם (; אנג'ל
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים מהמם.. מחכה להמשך :) תולעת ספרים מס' 1
פאנפיק ממש יפה.. (אנ אישית תמיד הייתי בעד זה שדראקו והרמיוני יהיו ביחד)..
אני ממש מחכה להמשך!!! :):):)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-4 חודשים חחחחח טל
-
