"המוות לא כואב בכלל.." אמר לי שבתאי, סבא שלי.
סבא שלי הוא איש מיוחד, הוא בן 136 והוא שוכב בבית חולים, הוא חזר פעם ממוות קליני..! זה היה מפחיד! באמת חשבתי שהוא ימות..המון מראיינים כל הזמן מנסים לראיין אותו, ומדענים חוקרים אותו. הם מנסים לגלות את סוד המוות ומה שאחריו, אבל רק אני אדע אותו. מסתבר.
קוראים לי פייזלי, אני בת 13 ואני אוהבת לבשל. וגם פילוסופיה, אני מאוד אוהבת פילוסופיה.
"את מבינה, יקירתי, כאשר הייתי בדרכי לעולמי, גיליתי דבר מדהים! שכבתי על מיטת אבן..בתוך חדר אפלולי, ומלאך המוות ניגש אלי בצעדים עדינים..עם המגל שלו, מגל חד וחלוד..הוא התיישב ליידי והוריד את הקפוצ'ון שלו..נגלה לפני ראש, ללא פנים או שיער, ושאל אותי ברכות..קול נשי וצעיר..: שלום, שבתאי איברהים..אני באתי לקחת אותך למקום טוב יותר, ובכדי להקל עלייך, אנא תבחר מי אתה רוצה שאני אהיה..
הייתי דיי בשוק.. בחרתי את סבתא שלך כמובן, זלדה ז"ל..מלאך המוות הסתובב, שם חזרה את הקפוצ'ון, הסתובב חזרה והוריד אותו..זאת הייתה זלדה, לא האמנתי! זלדה..כלומר מלאך המוות, שאל אותי ברכות, בקול הרך של זלדה..אתה רוצה עוד משהו? אולי שמפניה?
בדיוק רציתי לענות שאני רק רוצה לראות את הנכדים והילדים היקרים שלי בפעם האחרונה, אבל אז..מלאך המוות נעלם..והותיר אחריו את בגדיו ומגלו, אשר צנחו לרצפת השיש המאובקת, מיטתי עשויית האבן נעלמה חיש, והבזק אור מעוור החזיר אותי לבית החולים, בדיוק ברגע שבו עשו לי את החשמול הזה, מכירה? שעושים ככה..קליר ו.." אמר לי סבי בדמעות אושר מעורבות בעצב..
"חח כן סבא..אני מכירה. עכשיו תוכל לספר לי איך הרגשת באותו רגע?" עניתי.
"בטח, פייזל יקירתי. אני לא בטוח עם הייתי בכדור הארץ אז..אני רק יודע שלא הרגשתי חום או קור, שום כאב..שום נשימה..או דופק..כל הדאגות שלי נעלמו בבת אחת, והרגישו לי לא כל כך חשובות..כמובן שהייתי די שמח..שאני הולך, ידעתי שזמני הגיע, אבל..משום מה הרגשתי כל כך צעיר באותו רגע..לא, פייזלי, אל תביני לא נכון, ברור שהייתי עצוב שאני נאלץ להפרד ממך ומשאר משפחתי.." אמר לי סבי, ומחה דמעה, אשר דמותי השתקפה בה..
עכשיו אני יודעת את סוד המוות, ואני מאושרת..ולמרות שהייתי עצובה..רוב הבכי שלי בהלווית סבי היה מאושר..אושר שאני יודעת שהוא באמת במקום יותר טוב..מקום בלי דאגות, או בעיות..