"אתה תתרחק ממנה. תתעלם ממנה לחלוטין. אם אתה לא רוצה שייקרה לה משהו רע. רע מאד." היא אמרה וציפורניה נשלחו לעברי ולטפו את פני. פניה המושחטות התכווצו, ואני התעוררתי.
כל לילה חלמתי את החלום הזה. כל לילה אני מתעורר שטוף זיעה.
לא יכולתי שלא להקשיב לאישה המוזרה עם השיער האדום. אני לא יכול לעשות דבר כזה לראף. לפי הסטנדרטים של השטנים אני אמור לעשות דברים כאלה, אבל לראף... אני פשוט לא יכול. היא פשוט... טוב, היא פשוט מלאכית.
בשנה שעברה, למרות כל החוקים והאיסורים של יחסים בין מלאך לשטן, אני התאהבתי בה, ובעזרת כוח הכנפיים שלה, היא הצליחה לקרוא את המחשבות שלי. באיזשהו שלב, התנשקנו.
עדיין מנסים להפריד ולהרחיק אותנו אחד מהשני, אבל אני יודע שהיא רוצה פשוט... לאהוב אותי. כמו האנושיים. בלי חוקים. בלי איסורים. בלי מלחמות.
לא הפסקתי לאהוב אותה. אפילו לא לרגע אחד. אבל איזה עוד ברירה יש לי? אם אני אוהב אותה- אסור שהיא תפגע. אסור שייפגעו אפילו בשערה אחת מראשה. אני חייב להתעלם ממנה.
"אני ראיתי אותך יחד עם קביריה!" קולה רעד. היא נסתה לשמור על יציבות. כלל מלאכי מטופש. כל כח הרצון שלי נדרש כדי להקשות את עיני ולזרוק את המילים: "כן? אז מה?"
היא נרתעה לאחור. "סולפיס, מה קרה?"
"לא קרה כלום! מותר לי להיות עם קביריה! מותר לי להיות עם כל אחת שאני ארצה! את מלאך! אני שטן! לא אכפת לי מה את חושבת!"
ראיתי שהמילים פגעו בה. "אני לא מבינה איך האמנתי לך כשאמרת לי שאתה אוהב אותי!" לא חשבתי שאני אראה את עצמי בוכה יותר, אבל הנה בא הרגע והפתעתי את עצמי. אין מצב שהיא תראה אותי בוכה. היא קפצה את אגרופיה ונופפה בהם לעומתי.
"הי! המ עם הווטו?" צווחתי, והתחמקתי מהמכות. אסור למלאכים ולשטנים לגעת אחד בשני. זה אחד החוקים החשובים ביותר.
"חוקים נועדו כדי להפר אותם," היא השיבה בקול רועד. "זה לא מה שאתה, השטנים, אומרים כל הזמן?" המילים ננעצו בי, והייתי חייב להפנות את גבי. הדמעות כמעט יצאו החוצה. פניה שוב היו מול פני. ועיניה היו מלאות כעס.
"מעכשיו, יהיה מה שהיה צריך היה להיות. אנחנו נהיה אוייבים. לתמיד."
"בסדר!" הדמעות כבר זלגו על פני- אבל הייתי כבר רחוק ממנה. שנינו עפנו משם, כל אחד לכיוון אחר. כל אחד עם התפוצצות זעם אחרת. אם למלאכים יש התפוצצות זעם בכלל.
היא טובה מדי בשבילי.
ראיתי את עיניה הכחולות כל הדרך עד למיטה.
כל זה בהשראת פרק יחיד מסדרת הילדים 'עיר המלאכים'. משום מה הפרק הזה נגע לי בלב... הוספתי את החלק האישי של הקטע...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
