איך, איך הגענו למצב הזה, אה, אחי? וואלאק זה נראה שרק אתמול עוד עשינו על האש ביום העצמאות עם המשפחה, ועכשיו אנחנו בחרא הזה, כאילו נולדנו פה. מי היה מאמין. איך חשבנו שהכול יהיה בסדר, אה? שששש.. שקט, שקט, הקאפו מתקרב. שששש.
הנה, הלך. רק שלא יחזור. מאיפה הוא במקור, הנבלה הזה? גבעתיים? היה ילד כאפות בטח, ועכשיו נוקם במי שהוא רק יכול. שמעתי שלפני כמה ימים הוא תפס את אבי זוהר - מכיר אותו? - מנסה לגנוב תפוח אדמה, דפק לו מכות רצח עם השוט, כמעט הרג אותו. מישהו שאני מכיר עובד במרפאה, אמר לי שלא בטוח שאבי זוהר ייצא מזה. הוא יותר גרוע מהם, הקאפו הזה. נשבע לך.
אתה זוכר את היום שהגענו לפה? שאספו מכולם את האייפונים ועשו ערמה בכניסה? אני עוד ניסיתי לחפש איפה שלי, שמתי לו מדבקה זוהרת, חשבתי שאחרי ש..זה, עוד יחזירו לנו אותם. יודע שמדי פעם, בלילה, אני עדיין שומע אחד מהם מצלצל? תהרוג אותי, אני לא מבין מי מתקשר. מי? מה, בעולם לא יודעים שאנחנו פה? ככה? אני נגנב מהשטויות האלה. נגנב מזה. לא מבין גם איך לא נגמרו כבר הבטריות.
תגיד, מה עם המשפחה שלך? שמעת משהו מהם? וואלה? אתה לא רציני. מי סיפר לך? וואי, אחי, אני מה זה מצטער. מה, איך זה קרה? וואי, וואי, אני לא מאמין. אחי, אני בהלם. באמת, אני מה זה.. וואי. אני לא מאמין. איך? אתה רציני, באקציה השניה ההיא מחוץ לראשון? שמעתי שהיו שם מלא אנשים. מלא. יא אללה. אני בהלם, אחי. באמת.
וואי, נראה לי אני מתחיל להיות מצונן, ואני מת מפחד. אם זה שפעת, הם לא לוקחים סיכון, שלא תדביק להם פה את כל הבלוק. זה ישר כדור בראש. לפני חודש הרגו פה חצי בלוק כי היה להם שלשולים. בטח מהאוכל, אבל מי יתלונן על האוכל. זוכר שפעם חשבנו שבצבא יש אוכל חרא? עכשיו הייתי חוזר לביצים הקשות מהמילואים. עכשיו. זה נראה כמו עולם אחר. איך הגענו לזה, איך?
אני אגלה לך סוד, אחי. נראה לי ששני הגדולים שלי הצליחו לברוח. ממש לפני החיפושים, היתה לי הרגשה, לא יודע איך. מילאתי תיק גדול עם כל מה שהיה בבית, ואמרתי לה, לגדולה שלי, קחי את אחיך, ותברחו. נתתי לה מפה של הארץ, ולדרמן, ופנס עם איזה עשרים בטריות, וערכת קפה עם גזיה. היא תמיד היתה כזאת שאקלית כשהיינו עושים קמפינג, היתה מחפשת מקומות להתחבא, שעות היינו מחפשים אותה, עד שהיתה יוצאת לנו מתחת לאיזה שיח. אני מה זה מקווה שהם הצליחו לברוח. בכל המערות האלה ליד בית שמש, מי יחפש אותם שמה. אמרתי לה שלא יסמכו על אף אחד. כשכל זה ייגמר, אני אמצא אותם. רק הם נשארו לי. אתה יודע.
אני לא מאמין שאנחנו מדברים ככה. שפעם היינו יכולים לדבר על ביבי, והאח הגדול, ומכבי חיפה, וארץ נהדרת. חבר שלי אמר לי לפני כמה ימים שהוא ראה פה את אסי כהן. פה. כמו כולנו.
אתה ער, אחי? לא נרדמת? אתה יודע שפעם לא יכולתי לישון בלי כרית עבה כזאת, נורמלית? עכשיו, תראה אותי. איך, תגיד לי?
זה כמו סיוט. אני פשוט לא מאמין שזה היה יכול לקרות. היה לנו הכול. ותראה אותנו, תראה. אני עדיין עוצם עיניים כל לילה ומדמיין איך אני אקום בבוקר, אקח את האוטו ואסע לעבודה. ליד איפה שעבדתי היה בית קפה כזה.. לא לדבר על אוכל. הבנתי אותך. צודק. נסחפתי.
לילה טוב. אחי. לילה טוב.
****
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
