אתה הולך בעולם שהאל לך יצר
אתה מקשיב למוסיקה שוכב על הכר
אתה עצבני אתה חושש אתה מתחיל להתייאש
המתחים שבך יוצאים והשפיות עולה באש,
אני הולך בעולם ומסביב הכל שחור
האנשים, הנשמות, החלומות ואין עוד אור,
זה לא דיכאון חולף זאת המציאות האפלה שמנסים ממנה לשכוח כששוקעים בשינה עמוקה
אין מי ששם לב או מי שאכפת לו יותר
כולם שחקנים על במה אחת ואף אחד לא מוותר
עושים את עצמם כאילו שמתחילים גם להרגיש
וחלק אפילו לעשות את עצמם חושבים שלא צריך
הלכלוך בתוכם גדל ומצטבר וגם אני מתלכלך כי אין מוצא אחר,
ההוא רב עם ההוא, האחר שונא את השני, הוא אותו רוצה לרצוח ולי בא כבר להקיא,
אין עוד כוח
צריך לברוח
אבל אין מוצא או תקווה
אז מחכה בפינה ומבין את העובדה
שבני האדם נשארים בני אדם
אוהבים להוציא לאחר את הדם
בני אדם,
הרחוב ריק הרחוב חשוך
השמיים שחורים אתה הולך כפוף,
הרחוב מלא באנשים לכל אורכו
השמיים בהירים יפים כמו-
אבל אין הבדל בעצם כי כשאתה מוקף באחרים
רואה את עצמך בצבע בעוד שכולם צללים שחורים
גופות אפלות שנעות בעולם, עצמות מכוסות בשר ודם
חייב לקום על הרגליים, אבל משאירים אותך שוכב שם,
מאבק של שנאה, תחרות לפסגה
הראשון שיגיע יזכה בכל מה שרצה
המחשבה המוטעית מובילה להחלטה
שמביאה רק למקום אחד אז אין פה שאלה
בעולם הבא אם גן עדן מחכה, אף אחד שם לא נמצא בעוד שהגיהנום עצמו מלא,
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
