1. קבלו סרטון מצחיק שאני וחבר לעת צילמנו

http://www.youtube.com/watch?v=Dk0KnSop4KQ

נכתב לפני 11 שנים ו-10 חודשים

2.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

3. "בית ספר" שיר שכתבתי שאני חושב שכל מי שבסוג של מסגרת יזדהה איתו

כל חיי הלכתי ראש פתוח ותמים קיבלתי כל מה שלמדתי לאהוב
ועם האהבה והילדותיות עוד מהמשחקים בגן חדרו למוחי סערות שטפטפו, טיפות, טיפות,
זה לא נגמר זה לא עצר ועד עכשיו אני מרגיש זה משתלט ואין עוד דרך לחשוב על סוג של יציאה
אני נזכר במה שעברתי ולא מבין מה שקרה מתי ראשי הפך כל כך אפל וריקני?
מוסדות חינוך כמו בית ספר יסודי וחטיבת ביניים שלא נשכח מהתיכון
מהראשון לאחרון יום ועוד יום עוברים בתוך הנשמה ורומסים אותה לחתיכות
מכתיבים את המחר והאתמול ומריצים גם את הלב למירוץ של החיים,
מי מרוויח יותר? מי זוכר הכי הרבה? מי למד למבחן של מחר?
ציונים, דירוגים זה כל מה שניתן לחיי תמיד הייתי טוב וככה אשאר
טוב, לא טוב מאד ולא גרוע, פשוט טוב ולא יותר, מילה אחת ועצובה,
אז מה עוזר להצליח במסמכים שמדרגים את עצמי כבן אדם מוצלח או לא? למרות שאני יודע שבתור בן אדם אני משהו אחר, משהו הרבה יותר גדול,
לא שזה מספיק החשיבה עוד מתערערת
החברה שעליה מסתמכים, כמו קן של נחשים
עוטפת, לוחשת, מתנשפת ומגבילה את חיינו לחוקים
אכזריים,
כדי לדעת מה אתה שווה אתה מביט אל האחר בודק אותו, כולנו במבחן
בתחרות קשה ופוגעת שלא תורמת כלום, הפרס הוא העפר
שבמותנו מחכה,
ושום דבר פרט אליו, אנחנו ממש "מנצלים את החיים"
עד הסוף לא מוותרים על שום דבר,
על כסף, תהילה, והחלום להיות טוב,
המילה "חלום" נשחטה וירדה מהמילון העברי הגדול,
עוד אף אחד לא חושב על עצמו, על חלומו כולם חושבים דבר אחד
לרצות את ההורים רק שירגישו גאווה,
לא צריך עוד לנסות ולמצוא שלווה פנימית, פיתרון קיומי לחיים, האומנות נהרסה, נעלמה, המוסיקה, הציורים והבמות ריקות בוכות
ורוצות שאנשים ישחקו עליהם, יציגו רחמיהם-שמחתם להמון שבא ורוצה טיפה לנשום
את האחר ולשכוח מהמתמטיקה שאת חיינו ממלאת,
ההיגיון הוא שיכחון של החיים ולא נותן הסבר לשום דבר, פרט לריקנות
אין אמונה, אין שאיפות והחיים כבר נקבעו, אז מה נותר לחיות חיים שכבר כתובים עוד מלפני שנולדנו, אפשר למות ועכשיו,

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים

4. שיר שכתבתי פלוס קישור לשיר "שמחה מול יגון"

מתיישב על הכיסא וכותב מילים
היא אמרה שאין סיכוי, ביגון וייסורים
אז לפעמים שהעולם נראה טיפה אפור
שהכל קשה ואני כלוא בקור.

אין סיכוי לאהבה שוב נשארתי מאחור

אפשר לשכוח ולשמוח להנות מהחיים!
לבלות ולחייך עם האושר להגזים
כי השמחה פה בחינם לא צריך שום מזומן
אף אחד לא יגיד לי לא להשתגע, אני עושה מה שבא לי והעולם מזדעזע


באמת שאני לא אוהב שירים דיכאוניים
להוציא על הדף את כל העצבים
שיש בך שמחה תכתוב אותה היא תביא לעולם רק אושר ושלווה!

אז תמיד תזכרו מה לעשות שקשה
שכואב והעולם תמיד מנסה
להפיל אותכם למטה, שוב נשארתם מאחור

אפשר לשכוח ולשמוח להנות מהחיים!
לבלות ולחייך עם האושר להגזים
כי השמחה פה בחינם לא צריך שום מזומן
אף אחד לא יגיד לי לא להשתגע, אני עושה מה שבא לי והעולם מזדעזע

http://www.youtube.com/watch?v=2ceOxhnEpmo" rel="nofollow">http://www.youtube.com/watch?v=2ceOxhnEpmo

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים

5. "אשליה" מילים ליאור משיח

את האחת שלי מצאתי, מצאתי בסרטים
ובחיים האהבה גורמת לפצעים
הצלקות אותי עוטפות שכחתי לקוות
המשכתי ונפלתי אין לי עוד מה לעשות,

וכשאני רואה שאין עוד טיפת תקווה
נופל ומשתולל ברוחות הסערה
ימים שכוחים עברו בחושך נעלמו
ואם רק תחשבו, תקומו, לא תקוו
תכירו באמת תסתכלו בה ותדעו
שכל סיפור האהבה...אה אה,

רחובות ריקים משב רוח מקרר
הכבישים סדוקים והטעם לא חוזר
הדחף הפרוע לפרוח ולחיות
נעלם כלא היה לא נותר מה לעשות,

מקווה ומחפש גישה יותר צלולה
ימים של אהבה מול ימים של אכזבה,
רצון לשכוח, לישון, להתעורר
רצון לברוח, לקום, להסתתר,
הרגש נלחם ברגש האחר
הרצונות מתנגשים אין טעם לדבר
אין רעיון מה לעשות והראש כבר לא עובד
כי האהבה אותו השתיקה כבר ממזמן,

וכשאני רואה שאין עוד טיפת תקווה
נופל ומשתולל ברוחות הסערה,
ימים שכוחים עברו בחושך נעלמו
חלום שחלמתי כבר נגמר,
הסתכלתי באמת והבנתי לדקה
שכל סיפור האהבה המתוקה
סופו ותחילתו באשליה,

נכתב לפני 12 שנים ו-5 חודשים

6. שיר נוסף עם הרבה מסר בתוכו "מעשה טוב"

בנוסף למילים הנה ביצוע של הלהקה שלי לשיר הזה
http://www.youtube.com/watch?v=JrNRRlGaxT8" rel="nofollow">http://www.youtube.com/watch?v=JrNRRlGaxT8" rel="nofollow">http://www.youtube.com/watch?v=JrNRRlGaxT8" rel="nofollow">http://www.youtube.com/watch?v=JrNRRlGaxT8

והנה המילים :)

אגרטל שנשפך השאיר קצת לכלוך
בעולם מעוות עם מוסד טיפה דפוק
אנשים טובים יש בכל מקום
אך מסגרת רעה מקשה קצת לנשום,
הילדים את החופש יצירה מאבדים
מתבגרים ושוכחים איך לחיות,
חלומות נעלמים בשגרה הקפואה
ואני רק רוצה לבכות

לשיר זה קל
לדבר על שינוי,
אבל לנסות לשנות? כן זה העילוי,
לא לשבת בצד ולראות עולמות נהרסים
אנשים שבשביל כסף רומסים משתלטים
עולם שכפוף לשלטונות וחוקים
עולם אכזרי שגורם לחוסר משמעות

ואז מגיע הרגע שאתה יושב וחושב
הרוח נושבת, ההארה מגיעה ואז אתה מבין מי אתה
זורק את המסכות ונפתח לעולם
מכיר את עצמך ונזכר בכולם,
עוזר לילד שלא פיתח ביטחון
או לחבר שלך שכבר שכח איך לחלום

פיצוצים, מלחמות שיוצרים עוד גופות
ריבים שנגמרים בקרב יריות
אנשים שלא הבינו מה קורה
וסיימו את החיים בגיל שמונה-עשרה

לשיר זה קל
לדבר על שינוי,
אבל לנסות לשנות? כן זה העילוי,
לא לשבת בצד ולראות עולמות נהרסים
אנשים שבשביל כסף רומסים משתלטים
עולם שכפוף לשלטונות וחוקים
עולם אכזרי שגורם לחוסר משמעות

הנה פתאום הכל משתנה אתה מבין מה קרה ומה עכשיו קורה
איך אפשר לשנות בכמה מעשים עולם שלם חתום חטאים
לקבל מה שכסף בחיים לא יקנה ולהגיע לשלווה שממנה רק תהנה

נכתב לפני 12 שנים ו-5 חודשים

7. הנה עוד שיר שלי "אנשים מבלים"

השיר בא לי בהשראה אחרי שהקשבתי לידידה שלי שהייתה בדיכאון נוראי אני לא אפרט, אבל הרעיון זה שאחרי שהיא סיפרה לי היציאה המשיכה כרגיל כאילו לא קרה כלום ומזה באה לי ההשראה, אז בלי עוד הקדמות מיותרות הנה השיר:

אנשים מבלים, יוצאים, משחקים
דשא ירוק עליו מתגלגלים,
עצבים נעלמים, דיכאון ששקע, בשמחה רגעית בגינה הקרובה,
לב שנשבר, נשמה שלוהטת, עצב קפוא, נפש רועדת,
מסתתרים טוב מתחת לתהום
חיוך אפל והולכים לחלום
אבל בלילה, זה לא נגמר, סיוטים מזכירים את הכאב שלא עבר
מהלילה ליום הגלגל עוד ממשיך, אין נקודת יציאה אין זמן להפסיק,
כל רגע טהור כבר נשכח מזמן,

איש, איש משותק ואני לא מבין
המשותק באדם חייב להיות זה שיסכים
אז חושב שוב ומסתכל על עצמי
כנראה המשותק מכולם הוא אני
את האני האמיתי קשה לי למצוא
מחפש אותו בתקווה אבל אין לי אותו
נאבד, נעלם אך עוד לא התייאשתי
התרסק, התפרק אך אני לא ויתרתי

הצביעות את עולמנו מטשטשת או צובעת?
מי שמסתכל יודע שהיא בו ישר פוגעת,
האחרים לא יגלו עלינו אף פעם את האמת
הראש שלנו, האני שלנו, הוא כבר מת,
מסיכות מפרקות את רוחנו
משקרות, מסלפות את כל מציאותנו

אפלה, צלקות שאת הלב מכסות
סיוט שעבר וצריך להתכסות
לספר עוד סיפור לשכוח מהכל
לקחת תרופה שתעביר את ההול
למישהו אחר אולי חבר קרוב
אבל אין סיכוי עוד שהכאב יעזוב
אין שום תרופה ושום נס לא יגיע
נגמר, נשבר בתוך לב פגיע.

נכתב לפני 12 שנים ו-5 חודשים

8. שיר שכתבתי לא מזמן "גיהנום" מקווה שתאהבו :)

אתה הולך בעולם שהאל לך יצר
אתה מקשיב למוסיקה שוכב על הכר
אתה עצבני אתה חושש אתה מתחיל להתייאש
המתחים שבך יוצאים והשפיות עולה באש,

אני הולך בעולם ומסביב הכל שחור
האנשים, הנשמות, החלומות ואין עוד אור,
זה לא דיכאון חולף זאת המציאות האפלה שמנסים ממנה לשכוח כששוקעים בשינה עמוקה
אין מי ששם לב או מי שאכפת לו יותר
כולם שחקנים על במה אחת ואף אחד לא מוותר
עושים את עצמם כאילו שמתחילים גם להרגיש
וחלק אפילו לעשות את עצמם חושבים שלא צריך
הלכלוך בתוכם גדל ומצטבר וגם אני מתלכלך כי אין מוצא אחר,
ההוא רב עם ההוא, האחר שונא את השני, הוא אותו רוצה לרצוח ולי בא כבר להקיא,

אין עוד כוח
צריך לברוח
אבל אין מוצא או תקווה
אז מחכה בפינה ומבין את העובדה
שבני האדם נשארים בני אדם
אוהבים להוציא לאחר את הדם
בני אדם,

הרחוב ריק הרחוב חשוך
השמיים שחורים אתה הולך כפוף,
הרחוב מלא באנשים לכל אורכו
השמיים בהירים יפים כמו-
אבל אין הבדל בעצם כי כשאתה מוקף באחרים
רואה את עצמך בצבע בעוד שכולם צללים שחורים
גופות אפלות שנעות בעולם, עצמות מכוסות בשר ודם
חייב לקום על הרגליים, אבל משאירים אותך שוכב שם,

מאבק של שנאה, תחרות לפסגה
הראשון שיגיע יזכה בכל מה שרצה
המחשבה המוטעית מובילה להחלטה
שמביאה רק למקום אחד אז אין פה שאלה

בעולם הבא אם גן עדן מחכה, אף אחד שם לא נמצא בעוד שהגיהנום עצמו מלא,

נכתב לפני 12 שנים ו-5 חודשים