פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 511 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים אחרי הכל, הם נועדו להיות ביחד. פרולוג, אני חושבת. נגיד שאני יודעת לכתוב
אני מערבב את התה ואחר כך זורק את התיון לפח, מחזיק את שני כוסות התה ושם אותם בשולחן בסלון, מביט ברוז, ומתיישב לידה. אישית, אני לא יודע למה אני עושה כל דבר שהיא אומרת לי, אולי בגלל שהיא החברה היחידה שלי, אבל זה לא נכוו. יש לי גם את אלבוס. "אז חשבתי שנראה את הטיטאניק," אומרת רוז ומביטה בי, אני מושך בכתפיי. "מה שאת רוצה."
"אכפת לך להפעיל?" היא שואלת. לא, לא אכפת לי. אני רגיל לשרת אותה, והאמת שאני רגיל שהיא דורכת עליי ומעליבה אותי. אלבוס אמר שאני דפוק שאני לא מעיף אותה, הוא גם אמר שהיא לא מלכת העולם ושהיא צריכה להזיז את התחת של עצמה, והוא גם אמר שאני לא צריך לעמוד דום בכל פעם שהיא קוראת בשם שלי. בינתיים, הטלפון במטבח מצלצל, אני קם והולך למטבח, מרים את הטלפון.
"הלו?" אני שואל, "סקורפ!" זה הקול של אלבוס מהצד השני, מה שגורם לי להתרגשות עצומה בבטן, הוא מושלם מידי. הוא החבר שלי, למרות שהוא מתכחש לזה.
"היי." אני אומר ורוז מרימה את ראשה מהטלוויזיה, קמה ואומרת שהתה לא טעים לה, אז לטובתי כדאי שאכין לה חדש, ומיד היא שואלת אם מי אני מדבר. "זה הארי." אני משקר. את האמת, שרוז מכירה אותי כל כך טוב והיא יודעת מתי אני דובר אמת ומתי אני משקר, "קדימה סקורפ," היא אומרת והמבט בעיניים שלה גורם לי להתכווץ, "מי זה?" היא שואלת.
אני עוזב את הטלפון והולך לשיש, "אני אכין לך את התה שביקשת." אמרתי בשקט, והתחלתי להתעסק בהכנת התה.
שמעתי את רוז מהצד מדברת עם אלבוס, והקשבתי. היא צעקה עליו שאני החבר הכי טוב שלה ושיעזוב אותי כבר, ואז היא באה לעברי, פרעה את השיער שלי ואמרה לי שאסור לי להקשיב לאלבוס ושהוא פוגע בי. הבטתי בה, "את בטוחה?" היססתי.
רוז מחייכת, "אתה לא סומך עליי?" היא שואלת בקול שגורם לי להתכווץ ולרעוד, אני מניד בראשי, "מובן שאני סומך עלייך, רוז." אני אומר.
"יופי, כך טוב יותר, אחר כך תעלה לי את התה למעלה ונתחיל להכין שיעורים." היא פוקדת ומסתובבת, בכוונה לעלות למדרגות.
"אבל רוז, מה עם הסרט?" שאלתי.
"אני לא רוצה לראות אותו, משמע, לא נראה אותו." היא אומרת.
ככה זה תמיד. עושים מה שהיא רוצה. לא מתחשבים בי. רק היא. היא אומרת ואני חייב לעשות, כי ככה זה. היא אומרת אז אני עומד דום. היא אומרת ואני מתכווץ בפחד מהתגובה שלה.
הטלפון מצלצל שוב, "אני אענה." היא אומרת בזמן שאני מסיים להכין את התה. "רוז, התה שלך מוכן." אני אומר ומביט בה, היא מדברת דקה בטלפון, צורחת ומנתקת.
"תעלה למעלה, סקורפ. ותביא את התה איתך. אני צריכה לדבר איתך." היא פוקדת, ואני ממהר לעשות כדבריה.
שאני נכנס, רוז מתביישת על המיטה שלה ומביטה בי, אני פוחד האמת. רוז רצינית, ואם היא רוצה משהו היא רוצה אותו כאן ועכשיו.
"אתה יודע למה אני לא מרשה לך לדבר עם אלבוס, נכון?" היא שואלת, ולוגמת מהתה שלה, "הרבה יותר טוב מהתה הקודם, סקורפ. כל הכבוד."
"תודה." אני מסמיק.
"ועכשיו, לענינו, אתה יודע למה אני לא מרשה לך לדבר עם אלבוס?" היא שואלת שנית ומניחה את התה על הספרייה. אני מניד בראשי לשלילה.
"הוא פוגע בך, סקורפ. אתה נפגע ממנו. ההורים שלו מזניחים אותו, הוא לא בסדר בראש. אתה יודע, הוא עושה קעקוע כל חופש, שמעתי שרוצים להעיף אותו מהוגוורסט." היא אומרת ברוך, ואני מביט בשיער הג'ינג'י שלה. היא עוצמתית.
"אני יודע." אמרתי.
רוז מהנהנת, "הוא צעק שאתה החבר שלו. הוא לא בסדר בראש, אז בבקשה, אני לא רוצה שתיפגע מהפסיכי ההוא, סקורפ, אל תדבר איתו."
"אבל רוז-" אני מתחיל בחשש, היא קוטעת אותי, "אין רוז, אתה לא תדבר עם אל כי הוא פוגע בך." היא אומרת.
אבל בתוך תוכי אני יודע שזו היא שפוגעת בי ולא אלבוס, ובתוך תוכי אני יודע את מי אני באמת אוהב. אני יודע מי מנסה לגונן עליי ומי לא. אני יודע שזה אלבוס ולא רוז, אבל אני שותק, ונותן לרוז לדבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים מגניב! kida☯ <font color =800080>
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים לא נגיד שאני יודעת לכתוב
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים או..... kida☯ <font color =800080>
-
-
-
