מי מאיתנו לא נסע לנופש בעיר הסאונה אילת ?
הכול מתחיל יום קודם כשמתחילים לארוז או במקרה של אשתי שבוע קודם ,
כל השכנים כבר שואלים אותי במעלית לאן אני עובר דירה ? ובכמה מכרתי ?
כאשר מגיע היום "הגדול" והכול מועמס אחרי תרגילי סומו עם המזוודות נותר רק להיכנס לרכב ולנסוע
וזה אחרי שבקושי היה מקום לילדים ברכב ושקלנו כבר להשאיר אחד מהם כי הרי אשתי לא תוותר על מגהץ קיטור + מעמד .
מיותר לציין שתמיד אשתי מעירה לעצמה בדרך למה היא לא לקחה את זה או את זה , ואני חושב לעצמי שאולי כדאי לשקול ללמוד נהיגה על משאית לפעם הבאה או לפחות להזמין חברת הובלות.
אחרי שיצאנו סוף כל סוף לדרך עשינו עצירה בבניין הסמוך כי הילדים רצו לשירותים.
בדרך לאילת ישנם את השלטים הכי הזויים שרק אפשר לדמיין , לדוגמא :
"זהירות גמלים לפניך" – O.K עכשיו מה אני אמור לעשות עם המידע הזה ? להפעיל וישרים ?
או תמרור "זהירות סכנת מפולת סלעים" - מה לעזאזל אני אמור עכשיו לעשות ? לפתוח מטרייה או אולי בכלל הייתי צריך לקח גמל מהתמרור הקודם ולהגיע ככה לאילת ?
הדרך ארוכה ועם ילדים המשמעות של צמד המילים "אין סוף" יותר ויותר מהדהדת לך בראש וזה אם לא איבדת אותו כבר במחצית הדרך.
כאשר אתה רואה את הכחול בקצה הים ואת המלונות מבצבצים להם באופק , אתה משפשף את העיניים להבין שאינך הוזה כי הרי ראית כבר את המחזה הזה לפני שעתיים בפאטה מורגנה.
כשמגיעים ליעד , המלון , ויורדים מהרכב ישר מרגישים כמו שניצל באובן טוסטר רק בלי המכות שהוא חוטף לפני שנכנס למחבת.
נזקקתי לשלושה בלבוי'ס לפרוק את כל הציוד מהרכב לחדר וזה כמובן שאני גם עוזר להם במרץ.
החדר שקיבלנו היה מרווח ויפה והדבר היחידי שהפריע לאשתי זה המיני בר ששום דבר לא נכנס בו ,
נראה כי הוא תוכנן במיוחד לפחית ,למען האמת גם מקרר SIDE BY SIDE לא היה מספיק לדברים שאשתי ארזה.
אחרי ההתארגנות בחדר ירדנו לבריכה ושם מנסים לחנך אותך בשמירה על דברים , מעניקים לך בבואך למלון כרטיסי מגבות ואתה רק מהמחשבה שאולי תאבד אותם מזיע כל כך שאתה כבר צריך מגבת .
אתה שם עין אחת על הילדים ועין אחת על המגבות , נעשה פוזל ונתקע בכל דבר כי אתה לא מבחין בכלום.
בצהריים חשקה נפשם שם הילדים באחת הארוחות שמוכרים בקפיטריה של הבריכה , מה אומר לכם , המחירים של הארוחות בבריכה עולות יותר מכל האירוח במלון , הקולה מקבלת כאן את המשמעות הנכונה ל"זהב שחור".
טיולים בטיילת אילת עם אין סוף הבאסטות שנראות ומוכרות אותם דברים , צועקות אותן צעקות , גובות אותו תשלום ונותנות את אותן הנחות לאחר מיקוח קל.
הגשר המפורסם של אילת שנראה יותר כמו מכשול ענק בחום המעיק , אפשר להבחין שהגברים פתאום סוחבים את העגלות / ילדים / קניות ולפי דעתי הנוער קופץ מהגשר כמחאה!
הקניון של אילת הוא אותו קניון כמו בכל עיר רק שברשתות המוכרות הוא ללא מע"מ , דבר הגורם לישראלים לקנות ולהרגיש "מורווחים" למרות שהריבית בבנק תדאג לקחת הרבה יותר מסכום המע"מ במקרה הטוב או סכום כל הקנייה ואף יותר במקרה הרע.
החופשה המשיכה לה והילדים נהנו שזה בעצם הדבר הכי חשוב , אשתי ואני חיכינו שזה יחלוף וכבר פנטזנו על החופשה הבאה . . .
אשתי פנטזה על שדרת הקניות של ניו יורק ואני פנטזתי על ערב לבד בספה בסלון מול הטלוויזיה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
