נהמת קרב ויקינגית נשמעה, שוב הענקים. כנראה הריחו את הבשר הצלוי, או שמעו את התפוחים שנפלו מהפרח.
עץ או שניים נעלמו במרחק, קרוב מדי לגבול בין שתי הקבוצות המצחיקות.
"רק לא עוד מדורה!" יבבה מפלצת הספגטי. תוך ששפכה פסטה עסיסית על בשר החד קרן. "הוולדמורט מיובש בהקפאה שלי עוד יימס!"
"ספגטי חביבה," פתחה אירופה בקול המתחנף שלה "אם את רוצה, אבוא איתך לקרב. רק תוכלי להעביר לי את העין? אני מתה על החלק שהוא שרוף."
"אם לא שמת לב," ראש השבט הסתכל על זרוע הספגטי מעבירה לאירופה עין וורודה שרופה למחצה. "לא חסרות לנו רעידות אדמה כרגע." הוא פתח והסתכל מטה אל צלחתו. "בכל זאת, נוכל למצוא מקום חדש לוולדמורט המיובש בהקפאה שלך. אני בטוח שאנטארקטיקה תבין את מצוקתך ותעזור לך ל-"
"לא!!" צעקה אנטארקטיקה תוך שאמריקה הדרומית הסתכלה עליה בלעג. היא התיישבה חזרה, מסדרת את הצלחת שהפילה. "אני.. יש לי שם מספיק בעיות."
רוב השבט לא ידע זאת, אבל אנטארקטיקה שקטה מסיבה אחת בלבד. הפינגווינים הפסיקו לבכות.
בכל שנה, אנטארקטיקה מייצרת כטון מלח מדמעות הפינגווינים. מלח אורגני עולה פי שתיים, אבל זה בתנאי ששהו מול מסך ובכו מרצונם בעקבות הסרט טיטאניק. המלח האחר, הזול יותר, מקורו בזיעה, אנטארקטיקה מבקשת מהם לחצות אגמים, והם מתחממים מעל לטמפרטורת הגוף שלהם. האי אוספת את הזיעה, את הדמעות, מייבשת בקיץ, שיש אור, ומוכרת בעיקר לאסיה, שממטירה על תושביה גשם מעורב במלח. אבל מצד שני.. אם הפינגווינים ייראו את וולדמורט.. אף אחד לא ידע שהם לא בכו באופן רצוני.. חיוך זדוני התפשט על פניה של אנטארקטיקה. צחוק התגלגל מתוכה ועלה לפני השטח, בסופה קלה של קרחונים.
"אני אשמור את הוולדמורט שלך." המפלצת הסתכלה בעיניים דומעות על אנטארקטיקה.
"כן?!" היא מחתה את הדמעות מקציצות הבשר שלה ."הידד!"
"מיד אחרי שתשחקי איתי." היא שלפה מאחורי עץ שתי חרבות. חרב אור מזויפת מפלסטיק, וחרב אלפים שחורה מספוג. "בחרי את נשקך."
מפלצת הספגטי הרימה גבה. "לא צריך." היא אמרה ושלפה סכו"ם חד פעמי מקפלי הבטן שלה. "יש לי משלי".
הקרב נקבע על העץ הגבוה, שעשוי כולו מקוביות. למעלה היה מבנה זכוכית, שכאשר מקישים עליו ביד שמאל, הוא נשבר, ומפיק צליל מצחיק.
אירופה ישבה למעלה. בלי קו אחד ישר, או מקביל. השיער הלבן שלה התעופף ברוח, בזמן שהדליקה כמה לפידים על לבנות הזכוכית- כשהשמש שוקעת, לא רואים כלום.
היא קפצה למטה, ובנתה באוויר עוד לבנות מעץ. היא יצרה מפל שנופל לתוך אגם של מים מעורבים בדם של ראש השבט. לקח לה שנים להשיג את זה. יום אחד, היא "הפילה" את שניצל התירס שלה, והוא פצע את ראש השבט. רק מה שאירופה לא ידעה, שהדם של ראש השבט הוא בכלל קטשופ, המאכל האהוב עליה מיד אחרי בננות, שהיו קצת נדירות בימנו.
היא טפטפה שבע טיפות לתוך האגם. כל מי שייכנס אליו, יירפא מיידית. היא דאגה לספגטי ולאנטארקטיקה, אפילו שלא מצאו חן בעינה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
