פאם פטאל הידועה לשמצה שלחה ציפורניים ארוכות ומשוכות בלק ארגמני ותופפה על השולחן.
משהו בשפתיים הבשרניות שננשכו גם כשאיש לא היה בחדר השרו מיניות מעודנת ובלתי ניתנת לוויכוח בחדר הקטן, שקירותיו שהיו צבועים בירוק תפוח הבליטו את עיניה היוקדות.
ככה זה עם פאם פטאל, כל מקום שאליו היא נכנסת נדמה שמשמש רקע אליה. כאילו הייתה שם הרבה לפניו.
ומספיק מבט אחד ממוצמץ שלה על מנת להעלים את כל מה שאינו מוצא חן בעיניה. וגם זה יעשה בעדינות מפכפכת, בלתי ניתנת לערעור.
פאם פטאל צועדת בתוך האינסוף, והזמן פתאום נראה נזיל. דקות, שנים, עשורים, יובלים, עידנים. החורף כקונטרה לעורה החיוור, דם מלחמות כעד שותק לארגמן שפתיה, שולחנות עתיקים שנועדו להתלטף בהיסח דעתה, כל המוזיקה שקיימת והתקיימה, כהוכחה לשלמות קולה.
פאם פטאל נוקשת באצבעותיה והעולם פתאום משתתק.
היא מרימה מעט את ראשה על פני צווארה בתנועה כמעט בלתי מורגשת שמזיזה הרים. מחווה של אציליות. ומהלכת בשבילי העולם, בנשימות עמוקות לריאות.
פאם פטאל מנערת את הסיגריה שבידה והאפר הופך כוכבים. פאם פטאל מפריחה טבעות עשן שלוכדות עננים. פאם פטאל מעפעפת בריסים ארוכים והעשן מעטר את פני החרסינה החלקות שלה, שפתיה מפושקות כמעה.
לפאם פטאל יש צליל של בית קפה בפריז, גונדולות בונציה, פסטיבלים בברזיל, מוזיקת ג'אז רכה מעוטרת בסקסופון. פאם פטאל שורפת את האדמה תחת רגליה הבטוחות. שובל מבטים משתרך אחריה ולעולם לא נמוג.
פאם פטאל שוברת לבבות, פאם פטאל שומטת פיות, פוערת עיניים, צובטת עמוק בתחתית של הבטן. לפני שפאם פטאל מספיקה לרצות, הדבר כבר שלה.
מי ששלה מפחד להתקרב. מישהי כמו פאם פטאל, ודאי חוותה לא מעט, בטח היו לה הרבה, לפאם פטאל, אהבות מכל סוג וצבע, מיניות מכל מקום, אנשים מושלמים כמעט כמוה. פאם פטאל בטח מוצפת חברים, אנשים המחפשים בקרבתה. כולם ודאי במרדף אחר נדירותה ופיצוח חידתה. ודאי הרבה אנשים עומדים בתור, מחכים לגעת ברסיס מעורה, מייחלים להיות מיקוד מבטה, מושלמת שכזו, עוצמתית ומיוחדת, מי לא ירצה.
מי אני בכלל, ליד פאם פטאל?
פאם פטאל מסחררת, מרגשת, מאירה, מעוררת, מקשטת, מקושטת, מגוונת, מעניינת, מרתקת, מהממת, מהפנטת, מפתיעה, מפתה, צבעונית,
צבועה.
פאם פטאל
בתולה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
