River Woman

River Woman

בת 29 מרחובות

המקומות שכדאי לי להתרחק מהם כמו מאש הם דווקא אלה שאני מוצאת את עצמי מסיירת בהם. מרימה כל אבן ודורכת על כל סלע. לא מפחדת ממפולות, לא מפחדת מנחשים. מנמרים שהופכים את חברבורותיהם. מהרי געש רדומים שפוקחים עיניים. תמיד במקומות האלה אני יושבת על קצה של מצוק וגומעת את הנוף המסוכן, היפה כל כך. עוצר הנשימה. זו הנקודה בה אני צריכה להחליט האם לקפוץ אל העמק האינסופי או לחזור על עקבותיי.
איכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי קופצת.



» דירגה 0 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 11 שנים ו-8 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של River Woman

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות


לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» הייתי שמח אם.. (סיפור שכתבתי) Warrior
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» אהבתי אבל (סיפור שכתבתי) Warrior
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» מקסים (סיפור שכתבתי) המגירה
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» יפה (סיפור שכתבתי) Tip Top(:
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
» יפה! (סיפור שכתבתי) לואיזה מונטון

עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 11 שנים ו-9 חודשים
» שבת מנוחה (סיפור שכתבתי)
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» היי (סיפור שכתבתי)
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» השאול (סיפור שכתבתי)
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» כבד (סיפור שכתבתי)
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» בל (סיפור שכתבתי)
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» חוסר שלווה (סיפור שכתבתי)
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» תודה לך:) (סיפור שכתבתי)
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» ברק בבוקר (סיפור שכתבתי)

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» הייתי שמח אם.. (סיפור שכתבתי) Warrior
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» אהבתי אבל (סיפור שכתבתי) Warrior
לפני 11 שנים ו-10 חודשים
» מקסים (סיפור שכתבתי) המגירה
לפני 12 שנים ו-2 חודשים
» יפה (סיפור שכתבתי) Tip Top(:
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
» יפה! (סיפור שכתבתי) לואיזה מונטון
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אני יושבת על כיסא האנוכית שלי ליד שולחן הרגישה שלי
ואוכלת מצלחת החושבת שלי
בסכו"ם האשמה שלי
את עצמי
ועל ספת המדמיינת שלי
שוכבת בשלווה גיטרת המדברת שלי
ועל ידה
וָאזַת המקשיבה שלי
ובה פרחים רעננים מפלסטיק מזהיב
ומֵי השותקת
המהנהנים שלי
וממול
דלת הבורחת שלי
פרוצה כתמיד ובפתחה
יריעת ההכחשה שלי
מתנפנפת ברוח פרצים
של לילה המקפיא
את דם המפחדת שלי
הסכו"ם מתנגש בצלחת וצרימה איומה
אני לוקחת את סכין החלשה שלי
ובוצעת עוד נתח אני
מטעמים נאים
לשבת מנוחה.
נכתב לפני 11 שנים ו-9 חודשים
והנה את באה
לפדות אותי
מן השאול
כאילו הייתי
מיטלטל ממיטלטלייך
הלוואי אטלטל
ולא עלייך
בתוכך
כך שלא תוכלי
לא תרצי לגרש
לזרוק לאלף עזאזל
ולהחזירני
לשאול
ולחתוך סיבי ליפוף
להתיר מחשבות ניאוף
נלוזות
הבטחות ארוזות
בקרטונים
חלקיקי אני מרוסקים
עקורי נחמה
ואת
היי לי סכין
היי לי מושיעה
השלמה
נכתב לפני 11 שנים ו-10 חודשים
והלב כבר לא בדיוק לב. מרגיש כמו משאבה שדוחפת את הדם של עצמה. מה שבעצם נכון אבל זה לא משנה עכשיו. כי עכשיו זה שונה ואני לא יכולה להסביר בכלל למה. רק להצביע על החזה ולומר "כבד" או לקחת יד חמה של מישהו ולהצמיד אותה לצוואר שלי, לדופק ולומר "מהר" להגיד "קשה לי לנשום" ולקחת נשימה ארוכה כמו נצח, שעוברת דרך מסננת צפופה מדי. אני יכולה לענות לה כשהיא שואלת "מה יש?" ב"סתם" משוך כתפיים או "כלום" מוסט מבט. כשאֵשַאֵל מדוע אני עצובה אוכל להצביע על הפנים שלי ולומר "כבד". תווי הפנים שלי עופרת ואיך משיכת שפתיים מלאכותית תוכל להרים עופרת? אני יכולה להיות עטופה בזרועותיה המלטפות ולשכב כמו פסל שיש, כשהמחשבות שלי עמוק עמוק בתוכי ואין מספיק עצבי תחושה בנפשי כדי לתעל חלק גם אל העור. אל הצוואר השפתיים והבטן וכל מקום בו את נוגעת. הכל מנווט לתוכי פנימה ואני אטומה. מנותקת מההווה המציאותי, ובאישוניי מרצדים שדי חושך, למרות שהאור דולק.
אבל איך אומרים בשפה של בני אדם, בטוהר נטול סתירות ומאה אחוז הבנה
"תצילי אותי מעצמי, אבל תאהבי אותי כמו שאני"?
נכתב לפני 11 שנים ו-10 חודשים
הנה אני שוב בעוד
לילה עצוב
בל אשכח בך כפי
שנשכחתי בי
כנפיים פרוסות ועוד כמה
ראשים
לדבר איתך בשפה שלך
רק תבחרי
בל אשכח בך
כפי שנשכחתי בי
קרניים זקורות
חמישים ידיים
לאהוב אותך
פי שתיים
בל אשכח בך
בל ידי יהלכו בך
רקוויאם אחרון
לאהבה
לתשוקה רעבה
לנשיקה על האף
בלילה גשום
רקוויאם עמום
ללב לא אטום
למבט אחד שמגיע
עד לקרביים
חזי גדול מלהכיל
את כולך יפתי
כך שיהיה לך מקום לגדל
ראשים וכנפיים וקרניים זקורות
וידיים
וחזה גדול
פי שתיים
עין שתכעס ותקלל
אך לעולם לא תיבהל לעולם לא
תיבהל
אסקופה נחצית
מרוטשת
מתפוצצת
תראי זו אני
בל אשכח בך
כפי שנשכחתי בי
נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים
איזה חוסר שלווה איום תוקף אותי
חוסר מסיבי בשינה צולל אל תוך אסלת רגשותיי
כדג זהב ארעי
ואילו אני כנגדו לא
מנידה עפעף כשזנבו נעלם
במים שחורים
שחורים כמו אישון
כמו חיצון
כמו חלל
צליל וואקום אינסופי
של דממת אלחוט
מציף את חושיי
מאחלש את מחשבותיי
לעת עתה
כוכבי שמיים צלולים ואת
את כה זרה לי
כאילו לא היית בי מעולם
אגדה אורבנית שכוחה
להסתכל בזלזול על תמונה מבזה
לא עוד לבכות ולקלל ולמלמל
ולשתוק ולשקר ולצחוק ולבכות ובסופו של יום
להתגעגע
לא עוד
להתמהמה
לא עוד
עוד
לילה בלי שינה
שבכנות
לא יהיה קשור אלייך
נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים
האצבעות שלי מרפרפות על דפים בגוונים שונים של חום-צהוב. הן מתכתמות בשכבה דקיקה של אבק בליטוף קל על עשרות דפים בשנייה אחת. אווירה של קסם אופפת אותי והקיום שלי מפסיק להיות פונקציה של זמן. אני שולפת ספרונים וספרים ממעמקי המדפים, בהתרגשות ראשונית שכזו, ופוקחת מחדש מילים שישנו עשרות שנים. מלטפת בעדינות, מזיזה קצוות שיער, סוקרת בדבקות, בצמא. קצות אצבעותיי הופכות לנוצות, ואני מרגישה כמו בלרינה מפוחדת. נוגעת קלות בכריכות, מתוודעת למרקם הייחודי של כל אחת. משחילה למקום בחזרה ברכות, שולחת ידיים אל העומק, מקווה למצוא דבר מה נשכח עוד יותר, רדום וזנוח שרק מחכה לי. הופכת דפים בחרדת קודש. הכל כל כך יפה וקסום, צריך להיזהר, שמא אפוגג דבר מה. מבין שמות המשוררים האלמוניים והמצלולי השמות צץ לו ספר ירוק. העברתי את אצבעי על חלק הכריכה שבצבץ אליי, חספוס מיוחד. שלפתי את הספר, כריכה אטומה. מהסוג שמסקרן אותי. הפכתי אותו ואז ראיתי בכיתוב זהוב ודק, צנוע, בפונט כתב יד מיוחד "לאה גולדברג".
פתחתי בזהירות את הספר. עלעלתי בדפים הראשונים בעדינות.
"אוֹרֶן, 1955" בכתב יד, עט שחור.
"מהדורה ראשונה" בעיפרון.
"לַאָה גוֹלְדְבֶרְג/בָרָק בַבֹוקֶר"
מעניין מי זה האורן הזה, שהספר הזה היה שלו. ומי נתן לו אותו, ב1955.
נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים
לא אלייך התפללתי
הלילה
והרגשתי כמו בוגדת
מהשורה הראשונה
למשהו אחר ייחלתי
מצטדק וטבול בדבש ועדיין
חטא
לא אלייך התפללתי
הלילה במיטה
בסתר בין
מחשבות עלייך חיפשתי
משהו ברקע ולא חשבתי
על הנמשים שלך והגומות שלך והשפתיים שלך
לא אלייך התפללתי ולא אל המילים שלך
הלילה רק חיפשתי
שעשועים
משחק בצעצועים חדשים
כשנכרכת סביבי במן
חיבוק מגונן
התנחמתי בך על כך ש
לא אלייך התפללתי הלילה
והרגשתי כמו זונה
מהשורה הראשונה
המצעים התקמטו והתקמטתי אני
בתוך עצמי
ואת שאלת ואני תהיתי איך מנסחים בעדינות
דבר נוראי שכזה
אני מצטערת לומר אבל
לא אלייך התפללתי
הלילה
נכתב לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אני רואה אותך ממרחק. מתנדנדת במעבר חצייה, בין אורות הרחוב שהשתקפו על האספלט. חולצה לבנה ושיער ארוך, פרוע. צעדים כושלים, ורמזור אדום. אני פוצחת בריצה כשאת מהססת להגיע אל המדרכה, ומגיעה שנייה אחת לפני האיך-לא-הצלחתי-להציל-אותה. העולם כמעט פנטזי בשעה הזאת. הכל בו מוקצן, וולגרי כמעט. החיוך שלך גס, והמגע שלך מתמשך על כמה רגעים יותר מדי, כמו קוצים נמרחים. העיניים שלך מצטחקות בשיגעון. אני מושכת אותך מהר אל המדרכה המטונפת, מול תריס סגור של חנות את מתיישבת באמצע המדרכה, באירוניה נוראית, כשתבנית העוגה שהכנת לי, הריקה, מונחת בין ידייך. אני מבקשת ממך לקום ולבסוף מרימה אותך. את מנסה לנשק אותי בפעם השמינית לאותו יום, בידיים רכות, וחיוך מאוזן לאוזן בריח של וודקה-מנגו. אני מניחה יד על החזה שלך ומרחיקה אותך ממני, בפעם השמינית לאותו יום. את כל כך יפה, ככה, כשהראש שלך מונח על ברכי והיד שלך מלטפת את שלי, על ספסל נטוש, זרוע בעיתונים ישנים.
את כל כך יפה כשהלסת שלך מתקשה לפני משפט כואב. כמה יפה את כשאת הוגה בקול הזה שלך את המילה "מפחדת".
את כל כך יפה שם בחושך, על הספה, בין העצים, כשקולות שיכורים ממרחק וריח שיכורים מקרוב. כשהיד שלך מלטפת לי את הלחי ומנסה לסובב אותי ברכות אלייך, וודקה-מנגו-יפה שלי. את כל כך יפה כשאת מכאיבה לי ככה, ברצון העז להסתובב אלייך.
את כל כך יפה כשאת הולכת ככה על הכביש הרחב, בין אורות צבעוניים שנשפכים מהרחוב על האספלט כמו דמעות של קשת, עוצרת מלכת בעיניים נוצצות מלאות איבוד. כמה את יפה ככה, דוקרת, מכאיבה, מסתכלת בי וכמעט מתפלאת שהעזתי, לצפות ממך למשהו.
נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים
בדיוק שמעתי איזו איושה מורעבת ואת הגעת. חיפשת אותי ומצאת אותה. את הצד הלבן, המאובק ביופי. הופתעת אבל לא התנגדת. גילית אותו ואהבת אותו וליטפת ונישקת עד שלא נותר יותר מקום להכיל את המלאך השחור, המפוחם, הגוסס הנצחי, המתבוסס בדמו שלו. איך יכולתי להתפנות אליו כשאת מסתכלת עליי במבט הזה, המנשק גם בלי שפתיים. האנחות המעונות שלו כשאיבריו הפנימיים קרסו לאיטם העבירו בגופי צמרור חד. אבל את חשבת שזו אורגזמה, אז זה בסדר. אפילו מועיל, שלא תדעי שאני בעצם לא יכולה לתת לך לספק אותי. לא כשהוא מזדעק במקהלת ייסורים, המלאך השחור. היינו מסתתרות מתחת למצעים וזה גרם לך להרגיש באמצע של איזו גלקסיה, מעופפת מחוץ לגבולות של זמן ודמיון. ביקשת ממני לעצום עיניים יחד איתך, ואני אמרתי שאעצום, אבל הסתכלתי עלייך. גמעתי אותך בשקיקה ושפכתי את כל היופי הזה על המלאך השחור.
"תתרומם! תתרומם!" אמרתי לו וכשהוא ניסה לקום האוויר בעט אותו חזרה למטה.
"אבל רק כשתתלבן, יקירי"
יום אחד ראיתי את המלאך השחור שלך. המבט הראשון שלי בו התמקד בעיקר בטלפיו, שאחזו בידייך בעוצמה שחרטה בך חריצים. המבט השני היה אל העיניים שלו. מבט שליו ובטוח. פיתיתי אותו אליי, את המלאך שלך. ועד מהרה המלאך השחור שלך הפך למלאך השחור שלי. והוא גסס והתבוסס בשלולית דמו. וצעקתי עליו להתרומם ובעטתי אותו חזרה. "רק כשתתלבן, יקירי"
ואת צחקת צחוק יפה ומשוחרר של בוקר קיצי. ובשיחות שלנו בלילה ביקשת ממני לעצום עיניים יחד איתך. אמרתי שאעצום, אבל הסתכלתי עלייך. יפה ושלווה ונושמת. סקרתי את חזך העולה ויורד בכזו קלילות ותהיתי איך זה מרגיש.
הסתכלתי עלייך והמלאך השחור שלך-שלי חטף מכות רצח. ביקשת שאעצום עיניים והלכתי להילחם בשדים שהבטחתי לך שכבר מזמן נעלמו. רק את לא הבנת שהתכוונתי לכך שהם נעלמו ממך.
נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שכדאי לקרוא אישית 15 1512 לפני 12 שנים ו-11 חודשים
2. חייבת לקרוא אישית 4 681 לפני 12 שנים ו-11 חודשים

» סך הכל 19 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 6 שנים ו-8 חודשים גדילן קוץ רגל בן 30
  • לפני 9 שנים ו-10 חודשים בת
  • לפני 10 שנים ו-1 חודשים מוישי בן 37 מירושלים
  • לפני 10 שנים ו-2 חודשים חני בת ממודיעין
  • לפני 11 שנים ו-2 חודשים אורית בת 48 מאשדוד
  • לפני 11 שנים ו-3 חודשים אריאל בת 26 מ גבעת שמואל
  • לפני 11 שנים ו-10 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני 11 שנים ו-10 חודשים פוליאנה :-) בת 31 מארץ לעולם לא.
  • לפני 11 שנים ו-10 חודשים Warrior בן 28 משדה הקרב
  • לפני 11 שנים ו-10 חודשים א.ש בן 34 ממודעין
  • לפני 11 שנים ו-10 חודשים צילה בת 57 מאשדוד
  • לפני 12 שנים ו-1 חודשים argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> בן 24 מsomewhere, out there
  • לפני 12 שנים ו-2 חודשים Don't exist בת 112
  • לפני 12 שנים ו-3 חודשים הלוחמת בת 26 מקצה הצוק
  • לפני 12 שנים ו-3 חודשים אליז קולינס בת 30 מארץ-התמר-משמח-לב-אדם
  • לפני 12 שנים ו-3 חודשים Addicted To Books בת 112 מכורה לספרים
  • לפני 12 שנים ו-3 חודשים פַּיוֹקַה (כיפס) בת 26 ממקום כלשהו
  • לפני 12 שנים ו-3 חודשים ריח גנים בן 35 מתל אביב
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים לואיזה מונטון בת מתל אביב
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים רון.א בן 32 ממודיעין
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים רותם+ בת 30 מהיוגב
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים עמוק בתחתית הים בת 24 מקשת
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים אליעזר בן 37 מנתניה
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים קואלה בת 35 מירושלים
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים Elizabet8 בת 55 מבאר שבע
  • לפני 12 שנים ו-4 חודשים DANTE בן 51
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים שיר בת מבין הצלילים
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים ליז מאילת:-) בת מאילת
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים ס.א.איש בן 30 מtel aviv
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים פחד בת 25 מישראל
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים א.מ. בן 49 מאי שם
  • לפני 12 שנים ו-5 חודשים אביבה בת 65 מתל אביב
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים אינס בת 39 מירושלים
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים שרון בת 30 מפינה אחרת ביקום
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים דניאל .א בן מנצרת עלית
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים סברסון בן 48 מניר עציון
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים Miaka בת 39 מגילדת Fairy Tail
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים העמותה הישראלית למלחמה בטמטום ובבורות בן 112 מהצנטרום של הפיילה
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים yaelhar בת מתל אביב
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים גברת פלפלת בת 28 מספר אגדות
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים בת
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים גשם גופריתני בן 42 מניפלהיים
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים gween ツ בן 26 מאיפשהו שם, בסוף העולם.
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים יעלי בת 39 מירושלים
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים דן-1 בן מעכו
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים mosheb99 בן 49 מירושלים
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים VINI בן 51
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים boosi בן 62 ממושב אביגדור
  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים ליאור ^.^ בת 29 מארץ האותיות המרחפות



©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ