פורומים » א כללי
האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.
כתיבת הודעה חדשה בפורום א כללי
» נצפה 4495 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים אלטנוילנד - הרצל אמר לביא
אי"ה
לרגל פנייתה של שירה, לרגל השפעת שתקפה אותי השבוע, ולרגל הרגל, אספתי את העותק החבוי של הרומאן של הרצל 'אלטנוילנד' ממקום ספונו בסלון, איבקתיו מעט, וגמרתי אומר לגמועו מתחילה ועד סופו.
גיליתי שאפשר ללמוד רבות מהרומאן אודות הכותב, אודות התקופה, ואודות אנו עצמנו בימים אלו. קיבצתי לפי נושאים כמה ציטוטים נבחרים. בין השאר נשברו (לפחות עבורי) כמה מיתוסים על מייסד המדינה.
תקופת ההשכלה: "חסרי-מחשבה אלה, קרבנותיה של השקפה אשר משלה בכיפה, בשכבות הבינוניות של היהדות, בנים – מן הדין שילכו בדרך אשר אבותיהם לא הלכו בה. כיוון שכך, נתקיימה יציאה המונית אל מקצועות ה'משכילים'." ובהמשך מוסיף: "אחרכך באו ה'השכלה' – ההתנתקות מכל דבר יהודי."
החיים בגולה: "גם אצלנו המצב הולך ורע. כשרוחם של הגרמנים סרה, הרי הם מנפצים את חלונותיהם של היהודים. וכשתוקפת את הצ'כים מרה שחורה, הרי הם מתפרצים לבתי היהודים. אפילו בצרפת, ארץ החופש, יד האנטישמים על העליונה."
הציונות: "קיימת תנועה, הידועה בשם ציונות. היא מבקשת לפתור את בעיית היהודים.", סוף סוף אני יודע ציונות מהי (השם ישמור).
מי שלא נדבק בהשכלה מפעת עוניו וגילו(הילד דוד) אומר: "ה' יעשה אותי לאיש חזקה. ללמוד אני רוצה, ללמוד הרבה. ה' יעזור לי ללמוד ואז אסע לארץ ישראל עם ההורים שלי ועם מרים. זאת הארץ שלנו, שם אנחנו יכולים להיות מאושרים.", מעניין המעבר של הרצל בין 'ארץ ישראל' ל'פלשתינה'. "רואה אני מה אתה, אדם שעמו זר לו. אצלנו ברוסיה עוד קיימת אומה יהודית, הטובים והמשכילים שבנו מוסיפים לשמור אמונים ליהדות כאומה. אנחנו הננו מה שהיו אבותינו."
ותיאור מה ממאבקו הפנימי: "לרגעים אחדים אחזוהו געגועים חזקים אל אותה אמונה חזקה מימי נעורים כשעוד היה מקיים קשרי תפילה עם אלהי-האבות". "ירושלים, מדוע מתארה של עיר זרה זו מזעזע אותו כלכך, אולי בשל קטעי תפילות שממלמל אביו 'לשנה הבאה בירושלים'." "הארץ הזאת? הן אותו סיפור על החלב והדבש אינו עוד אמת", "כאן עשה משה את אחד ממעשי הלהטים שלו. הם עברו בחרבה בשעת השפל ופרעה רץ ישר לתוך הגאות.", "הן אצלנו אין כופים על בני אדם הר כגיגית. איש הישר בעיניו יעשה." (אם אינני טועה זה ממש לקוות שנהיה כסדום ועמורה), "ההבדל ביני ובין שבתאי צבי הוא ששבתאי צבי הגדיל את עצמו כדי להידמות לגדולי עולם, ואילו אני, גדולי עולם קטנים בעיני, קטנים ממש כמוני.[מתוך ימונו האישי]" (אם זה כל ההבדל אז משיח שקר נשאר משיח שקר, לא?)
אמונה במה.. בהשכלה: "כל דבר ניתן לומר על החברה החדשה, אך אי אפשר לומר שיש בה בערות. עניינים שבאמונה הוצאו אחת ולתמיד מן התחומים שחלה עליהם השפעה ציבורית. אין זה מעניינה של החברה אם רוצה אדם לבקש את דרכו אל ה' בבית הכנסת, בכנסיה, במסגד, במוזאון או בקונצרט הפילהרמוני.", "האמנות והפילוסופיה מטופחות ע'י מוסד בלתי תלוי: האקדמיה היהודית. התואר 'רבן' ניתן לנשיא האקדמיה שלנו.", "בין סטוקטון ודארלינגטון יורדת חכמתו של קהלת מהפסים.", "כך מגיע אני למסקנה שונה מזו של קהלת בן דוד, מלך בירושלים." (בדיוק היום שמעתי גם שאומרים שספר קהלת נכתב בזקנותו של שלמה כשהוא היה סנילי ולא צריך להתייחס לדבריו הלא ברורים. הייתי מפנה אותם לתורת הייחסות של איינשטיין, שגם שם ימצאו דברים לא ברורים שנכתבו ע'י חכם בדורו.)
על שאין דבר העומד בפני הרצון: "דבר שאדם חותר אליו בכל כח רצונו, הוא משיג בהחלט ובוודאות מלאה."
על גמילות חסדים: "דעתי היא, שהמיטיב עם הזולת, מקננת בליבו הרגשה נעימה."
ומידות נוספות: "תשמרו אמונים לאותן תכונות שעשו אותנו לאומה גדולה: ליברליות, סובלנות ואהבת הזולת." (מחילה הרצל, אבל לאיזו אומה התכוונת פה? רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים התכוונת לומר?)
על מצבנו הרוחני: "מלבד מפי אנטישמים, שמעתי רק עוד מפי נער קטן מילדי היהודי שפלשתינה היא ארצנו" ומנגד "מה שהיה ליהודה יכול להיות לו שוב – אלוהינו הישן עוד חי".
על ארץ ישראל בימי הגלות: "יפו עשתה עליהם רושם לא נעים. הכל בה מוזנח עד כדי לעורר חמלה. הסמטאות מלאות היו ריחות באשה, כולם נירפים, דלפונים וחשוכי תקווה. בדרך לירושלים, מראות ניוון גמור. רק חול וביצה. שדות כחושים – כמו חרוכים. כפר ערביים משחירים.אם זו היא ארצנו, הרי ירדה פלאים כמו ארצנו.", "ירושלים בשעות היום: צריחה, צחנה, אנדרלמוסיה בסימטאות צרות וטחובות. ילדים מזי רעב, תגרים מיללים. לבירא עמיקתא מזו לא יכלה להתדרדר ירושלים , עיר המלוכה לשעבר."
ציפייה לעתיד: "בארצות התרבות לא נשא הדבר אופי כזה. הניתוח העשה ברוב המקרים ללא שפיכת דם. הרדיפות נשאו אופי חברתי וכלכלי. שנאת היהודים הפעילה את האמצעים החדישים ביותר אך גם את הישנים ביותר. עלילת דם הועלתה מחדש." הרצל אכן מכיר את האומה הגרמנית שבתוכה הוא חי, אך התרבות וההשכלה בהם הם מצטיינים, עיוורו את עיניו. היה בטוח שהם מובילים לאי שפיכות דמים. והיום שישה מיליון מעידים את ההפך.
מדינה ליהודים? "על אדמתנו העתיקה והיקרה הקימונו לנו חברה חדשה.", "אין אנו מפלים בין אדם לאדם, עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די.", "את 'עקרונות האנושיות' הכל מכבדים אצלנו.", "הן אין לנו מדינה. אנחנו חברה של אזרחים השואפים למצוא אשרם רק בעמל ודעת." (אז למה טפטפו לי עד היום שחוזה המדינה הוא הרצל? הוא בכלל לא רצה מדינה)
על הנשים ומעמדן: "בחברה החדשה שלנו הנשים הן שוות זכויות. ואל תחשוב שתפקידן כעקרות בית נתקפח עקב כך. אלו היה זה רצון בעלי, הייתי מסכימה אף אני לחיות כדרך שפאטמה חיה.", "הנערות אינן משתתפות במסעים כאלה. אנו סבורים שמקומה של הנערה המתבגרת ליד אמה, אפילו אם למדה מקצוע של ממש.", "בחברה החדשה שחנו אין דוגלים בשיוויון זכויות מלאכותי. הכל צריכים להיות שווים בהצלחה אך לא בסוף."
מזרח תיכון חדש: "צבא מלחמה אין בחברתנו החדשה.", "כלום לא נהרס מעמדם הקודם של הערבים בפלשתינה ע'י עליית היהודים? לכולנו היה הדבר ברכה. אלא שלא היה להם דבר, וממילא לא היה להם דבר להפסיד, יכלו כמובן רק להרוויח.", "לא היה לך דבר עלוב ומסכן יותר מכפר ערבי בפלשתינה. האכרים גרו במאורות חמר דלות, שלא היו טובות די הצורך אפילו לבהמות. הילדים רבצו בחוץ ערומים ומוזנחים, וגדלו כבהמות השדה. עתה נשתנה כל זה, ממוסדות הסעד המפוארים נהנו, הין שרצו ובין שלא רצו. רק שגשוג רב יותר נפל בחלקם." (הרצל חשב, כמו שחושבים היום, שטרור איסלמי נובע ממצוקה כלכלית) "כל בני האדם ראויים למולדת משלהם. כי אז יהיו נוחים יותר איש לרעהו. כי אז יאהבו זה את זה ויבינו איש את רעהו.", וכמובן: "השבח לאל, אין עוד אנטישמים בעולם. מיום שחלשה ההתחרות היהודית, חדלו ההתקפות עליהם. התוצאה היתה ששוב לא הפריעו את עמיתיהם הנוצרים. היהודי חדל להיות בבחינת מתחרה טורדני, וממילא נעלמו השנאה והקנאה.", "החלו מכירים במעלותיהם הטובות של היהודים, לא היתה סיבה מדוע לא יחול כלל זה גם על שרותי היהודים." (אף אחד לא טרח לספר להרצל שלא ככל העמים אנחנו, ושהשנאה כלפינו איננה קשורה לתחרות עסקית?), "משק לדוגמא זה אינו אלה מושבת אסירים. בתי הסוהר דוגלים בחופש." (איזה כיף להיות אסיר ברומאן של הרצל)
על בלוגים: "יש לנו גם עיתונים הנעשים ומתנהלים על ידי יחידים."
על מי להישען: "מיהו שיצר כל אלה כבכישוף, בעשרים שנים קצרות? אנחנו. אך כיצד? לפנים היו אכרים חרוצים כמוכם, ואף על פי כן ההצלחה לא האירה להם פנים. האמת היא שחשוב מכל הכח המניע. הוא ראשון והוא אחרון, ואין בלתו. מי היו מפלסי הנתיבים בדרך זו אל אושרה של האנושות? השבט האנגלו-סכסי. אצל האנגלים אנו מוצאים לראשונה את יסודות השיטה הקואופרטיבית. גם העם הגרמני אמר כאן את דברו המעמיק." (אכן הרצל, גם הם אמרו את דברם ו'סייעו' בכינוס ישראל מחדש) "אנחנו עומדים על כתפיהם של עמי תרבות אחרים."
בית המקדש: "והם עמדו ברגליהם על מפתן מקדשה של ירושלים. הוא נבנה מחדש כי מלאו הימים."(יאללה להתחיל לבנות, הרצל אמר), "לפנים בימי שלמה המלך היה המקדש סמל לגאון ישראל ועוצמתו"(אכן, אך מי הוא גאון ישראל ועוצמתו?), "כאן ורק כאן מקום המקדש, מפני שרק כאן חזרו ונהפכו לציבור חופשי היכול לפעול למען שאיפותיה הנעלות ביותר של האנושות"(מה קשורות שאיפות האנושות לבית המקדש? ואם היו מציעים את אוגנדה כמקום חופשי עבורנו, אז שם היה מוקם בית המקדש?), "החברה החדשה הזו יכולה לקום בכל מקום. בכל ארץ בעולם." (אוגנדה, here we come)
ומסיים בחד גדייא: "אנו רואים כאן צורה חדשה של חיי בני אדם בחברה, צורה המבטיחה אושר יותר מהקודמות" (עיין ערך 'מקסם האושר' בספרי הניו-אייג'), "מי יצר אותה? המצוקה? העם שחזר והתלכד? אמצעי תחבורה חדישים? הדעת? הרצון? כוחות הטבע? הסובלנות ההדדית? הבטחון העצמי? האהבה והייסורים?" ושושלת מילותיו האחרונות ברומאן: "הקדוש ברוך הוא." (ואולי בגללם מאמציו נשאו פרי)
אז מה למדנו מ1902 ועד היום...?
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=16499
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-8 חודשים הגאוניות של הספר אלטנוילנד, היא בנבואיות שלו מיכה
הגאוניות של הספר אלטנוילנד, היא בנבואיות שלו. ד"ר רודי הכט ז"ל שהיה ממעריציו הדולים, הוציא מהדורה מפוארת של הספר, יש לי אותה, ובה הוא משווה גם בתמונות את חזונו של הרצל לעומת המציאות של התגשמות הציונות. (לא העיוות של היום- אלא של שנות החמישים והשישים)הספר הזה הוצא על חשבונו של מר הכט, גם באנגלית, ואם אינני טועה במהדורה מוגבלת.
הרצל עצמו היה אישיות הרבה יותר מורכבת ממה שהביאוגרפים שלו עשו ממנו. הספר הטוב ביותר להכרת האיש והתקופה, הוא "הרצל במבוך הגלות" של ארנסט פאוול שיצא בהוצאת "מחברות לספרות" ב 1997 .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים בעיני הרצל היה נביא מודרני האח הגדול
-
לפני 16 שנים נשמע הזוי UnknownGuest
-
לפני 16 שנים פרויקט הלביא שירה
לביא שלום,
ראשית אני שמחה על שדברי הביאו אותך לעיין בכתבי הרצל ולהביא אותם לעיון הציבור. משנתו של הרצל מעמיקה בהרבה מדמות "חוזה המדינה" הפלקטית שרובנו מכירים, וראוי שנכיר אותה על בוריה.
קראתי את הסקירה שלך ואני חשה מעט מוטרדת, אם כי לא כל כך ברור לי מדוע. יש לי הרגשה שבקריאתך התייחסת לפרטים אחרים מאלו שאני נוהגת להתייחס אליהם כשאני קוראת את "אלטנוילנד". עם זאת, אין מולי כעת את הספר ואיני יכולה להשיב לך ברצינות הדרושה. כמו קורנליוס, אקרא בו שוב ואחזור אליך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים על הציונות ועל הרצל, אבל לא רק
מצורף קישור לסרט על הרצל והציונות מאתר שופר, קצת ארוך (כשעה וחצי) אבל מטפל בעוד כמה עניינים הנוגעים לכולנו. הנושאים הקשורים להרצל בחלק הראשון:
http://www.shofar.net/site/emedia.asp?id=962&Category=3&Prourl=http://oldserver.shofar-tv.com/MEDIA/Languages\english\Herzel-eng.wmv
צפיה מהנה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ראשית הציונות כפי שתוארה על ידי הרצל בספרו אלטנוילענד - גאונות לשמה קורנליוס
הרצל לא היה הראשון שכמה להקים מדינה בארץ ישראל - הרצל יסד את תנועת הציונות כארגון - כולל הקונגרס הציוני (שהתבסס בין השאר גם על מוסד כלכלי שהוא הקים - "אוצר התיישבות היהודים").
אני מרגיש פה ניסיון לקעקע את הערכים שהרצל ראה לנגד עיניו - אבל הערכים האלה בסופו של דבר הם שהניעו רבים וטובים לעלות ארצה ולהקים, בסיוע המנגנונים שהוא הקים, את מדינת ישראל.
הציון על מעמד הנשים לדעתי הוא מיותר, כי הרצל חי בתקופה אחרת לגמרי. ברור לכולם שהיום משפט כזה הוא אנכרוניסטי אבל הוא נכתב בתקופה שונה לגמרי וכל אדם בר דעת פשוט יתן למשפט כזה לחלוף מעליו, ולא ישתמש בו כדי להגיד "הנה, תראו איזה שטויות הרצל רשם".
בכל אופן, בתנ"ך ניתן למצוא משפטים מטרידים הרבה יותר :)
לך אולי גם מפריעה ההתייחסות וההסתמכות של הרצל על ההשכלה ועל התרבות המערבית (האנגלו-סכסית) - אבל זה כי אתה בא ממקום אחר. מבחינתי דווקא ההתייחסות הזו היא מעולה - הוא מוכיחה את ההשפעה התרבותית שרצה הרצל להנחיל בארץ ישראל - תערבות מערבית. כזו שמסתמכת על השכלה - ואפילו שנותנת תואר "יהודי רבני" לכאורה לאדם במשרה חילונית השכלתית - נשיא האוניברסיטה.
הרצל חיבר רומן אוטופי - בו אין צורך בצבא ועם ישראל חי בשלום בארץ (ואפילו נותן זכויות שוות לערביי הארץ). הרצל חשב שגם יהיה נכון לבנות את בית המקדש השלישי - דווקא כי הרצל כן הכיר בקשר הדתי בין עם ישראל לדת היהודית (למרות שמבחינתו דת היא דבר נפרד מחולין, ולכן ההסתמכות היא על תנועת ההשכלה).
זה שהחיבור הזה לא מדוייק ב 100% - או אפילו ב 20% - זה דווקא כן מפאת הזמן. החשיבות של הרומן הזה היא עצומה. הוא היווה השראה לאנשים רבים שקמו ועשו מעשה. זה שאתה מנסה להציגו בצורה מגוחכת של "הנה, תראו מה הרצל חשב ומה יש לנו בפועל" - זה ניסיון לעשות דה-לגיטימציה, אבל לדעתי הוא ניסיון לא מוצלח. כל מי שיש לו מספיק תבונה כדי להבין את המשמעות האמיתית של הסיפור - הצגת חלום אידיאלי - הרבה יותר מאשר תוכנית עבודה מדוקדקת שיש לעקוב אחריה בדייקנות (והרי ברור שאדם בר דעת לא יחשוב שכל תוכניותיו העצומות לגבי הקמת המדינה יצליחו בדיוק כמתוכנן) - יבין בהחלט שההתייחסויות שלך הן מזלזלות פשוט כי אתה חושב ככה, לא כי המציאות הוכיחה שהרצל היה טיפש. אני דווקא בהחלט מעריך אותו יותר עכשיו.
בקיצור, מקריאת הציטוטים שהבאת פה אני דווקא מעריך יותר את הרצל. בהחלט עכשיו אני אחפש את הספר שלו בכדי להשלים את הידע. תודה רבה לך, לביא :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים יתן למשפט כזה לחלוף מעליו לביא
קורנליוס, כל מקום בו חשבת שהבעתי זלזול שים טיפקס. זה נבע מהחום (39 מעלות) שהיה לי, לא במתכוון. כשאני בא לכאורה בטרוניה אל הרצל, אני בא בעצם בשאלה כלפי הדור המייסד. בנסיון להבין מדוע חשבו כך, וכיצד אנו נוכל להימנע מלפול לבורות אליהם הם נפלו.
הרצל כתב רומאן בכשרון רב. חלקו יכול להביא לידי דמעות.
מה שקיבלתי קצת התנגש לי עם מה שציפיתי לראות, זה הכל. אני רואה ברומאן ספר מדוייק ב100% (מקווה שאף אחד לא שינה בו משהו עם הזמן). ניסיתי לדלות את ערכיו ואת רוחו מתוך הכתב.
מה שלמדתי מהניתוח על הרצל פתח בעיקר פתח לשאלות רבות.
דווקא מעמד האישה חשוב להביאו כי הוא צפה אותו כלכך נכון. ראה את האישה הישראלית היום, קורסת תחת נטל קריירה ומשק בית. אמנם בנות ישראל הם סופרמניות, אבל נראה שגם להן קשה עם זה.
כך בנקודות רבות אחרות. הרצל הוא כמו יהודי ממוצע בן ימנו, קרוע בין דרך אבותיו לבין סלילת דרך חדשה, כי אנחנו בטח יודעים טוב יותר מקודמינו.
את חלק ה'מזרח תיכון חדש' יכולת בקלות לשמוע כיום מפי נשיא המדינה.
את הציפייה להעלמותה של האנטישמיות יכולת לקרוא לפני מספר ימים מאת שירה, שהביאה אותי לקריאת ספרו של הרצל (מה פתאום, היא אומרת, מזכירים אנטישמיות מלפני 60 שנה).
על מי להישען, ואם יש עוד חלב ודבש בארץ שמעתי לא מזמן מפי אדם קרוב.
קידוש הליברליות על פני ערכים של בני עמנו אתה יכול לראות בכל פינה.
והסגידה להשכלה, בתור הדת החדשה - נראה לי שאיני צריך להפנותך..
אם הניתוח הקטן שעשיתי יגרום לעוד אדם לקרוא את ספרו של הרצל, דיינו. :) חג שמח.
ולתהייתי, איך זה שלמרות חוסר הדרך הזו קמה מדינה, עניתי שם בסוף, כפי שענה הרצל במילות הסיום של ספרו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
